איך אנחנו נותנים
שמות לצבעים

מה שהחל כוויכוח שגרתי על צבעה של שמיכה בין מדען המוח ד"ר פטריק מינו (Mineault) ובין אשתו, רופאת העיניים ד"ר מריסה מאסיס-סולאנו (Masis-Solano), הפך לניסוי ויראלי על תפיסת צבע. מינו היה משוכנע שהשמיכה ירוקה בעוד שאשתו טענה שהיא כחולה. המחלוקת הזאת הביאה את מינו לפתח יישומון שבוחן כיצד אנשים מגדירים צבע. 

היישומון מציג למשתמש גוון מסוים על ספקטרום שבין שני צבעים, ועליו לקבוע בכל פעם אם הוא רואה כחול או ירוק. עם הזמן, הגוונים המוצגים נעשים דומים יותר ויותר זה לזה, ולבסוף נגלה למשתמש כיצד הוא תופס כחול וירוק בהשוואה למשתמשים אחרים. לכאורה, סיווג גוון לקטגוריית צבע נשמע תהליך אובייקטיבי, אך מתברר שלכל אדם יש סף שונה שבו הוא מתחיל לתפוס את הגוונים שבמרכז הרצף בתור כחולים או ירוקים. איך ייתכן שאנשים שונים רואים את אותו הדבר – אך לתפיסתם אלו צבעים שונים?

האם הירוק של אדם אחד הוא הכחול של אחר? נוף איים וים בכחול-ירוק בתאילנד | Patagape, Shutterstock

צבע: לא מה שחשבת וראית

צבע ממלא תפקיד חשוב בחוויית המציאות שלנו. הוא מסייע לנו לזהות חפצים ולפרש מצבים, ומספק מידע שימושי, למשל האם הפרי בשל, מה השעה ביום או מהו מצבו הנפשי והגופני של אדם אחר. לדוגמה, אם מישהו מסמיק, נדע שהוא מתרגש או נבוך, ואם הוא חיוור, ייתכן שהוא חולה. פעמים רבות אנו מקשרים בין צבע לרגשות ומושגים מופשטים, ולכן הוא משמש בתקשורת חזותית, בשיווק ובעיצוב. אדום, למשל, מקושר לעצירה וירוק – לתנועה. צבע גם משפיע על החוויה שאנו תופסים בחושים אחרים. לדוגמה, מחקרים רבים הראו שטעם האוכל מושפע מצבעו. מערכת הראייה שלנו גם שומרת היטב על עקביות בתפיסת הצבעים, גם אם שינויי תאורה משנים באופן דרמטי את צבעי התמונה שבה אנו מביטים. התכונה הזאת עוזרת לנו לזהות עצמים במגוון מצבים.

ראיית הצבע מתחילה ברשתית העין, אזור המורכב מתאים קולטי אור – קולטנים (פוֹטוֹרֶצֶפְּטוֹרים) – שממירים אותו לאותות עצביים. הקולטנים שאחראים על ראיית צבע, המְדוֹכִים, נחלקים לשלושה תת-סוגים לפי רגישותם לאור בשלושה אורכי גל שונים, שמקבילים למה שאנחנו תופסים בתור אדום, כחול וירוק. המוח מעבד את דפוס הפעילות של המדוכים שהופעלו – סוגם, מספרם ועוצמת פעילותם – וכך הוא קובע איזה צבע המוח מגדיר מתוך כ-10 מיליון גוני הצבע שבני אדם מסוגלים להבחין בהם. 

המדוכים נחלקים לשלושה תת-סוגים לפי רגישותם לאור בשלושה אורכי גל שונים, שמקבילים למה שאנחנו תופסים בתור אדום, כחול וירוק. מדוכים וקנים ברשתית העין | Ralph C. Eagle Jr. / Science Photo Library

מתינוקות עד נורבגים

לתינוקות שזה עתה נולדו יש יכולת מוגבלת להבחין בצבע, והם רואים רק צבעים מאוד חזקים. ראיית הצבע מתפתחת בשבועות הראשונים לחיים: קודם מתפתח מנגנון הראייה של ספקטרום הצבעים שבין אדום וירוק, וכעבור ארבעה עד שמונה שבועות מתפתח מנגנון הראייה של הספקטרום שבין כחול וצהוב. אפילו בגיל חודשיים ושלושה, כשהתינוקות כבר רואים ראייה תלת-צבעית (טריכרומטית), הם מצליחים פחות ממבוגרים לזהות צבעים פחות עזים. הרגישות לצבע ממשיכה להשתפר במהלך הילדות ועד סוף גיל ההתבגרות.

גורמים סביבתיים יכולים להשפיע על תפיסת צבע. למשל, אם ניחשף לאור השמש במשך שעה, התוצאות שלנו במבחני התאמת צבעים ישתנו למשך מספר שעות. השינוי הזה כמובן הפיך, אך ייתכן שחשיפה מוקדמת לאור השמש יכולה להשפיע למשך כל החיים על תפיסת הצבע. מחקר שהשווה את ראיית הצבע של מבוגרים נורבגיים, מצא שאלה שנולדו מצפון לחוג הארקטי, שם הם נחשפים לשמש מעטה, שבמשך מספר חודשים בשנה אף לא זורחת, מבחינים טוב יותר בגוני סגול אך לא בגוני צהוב-ירוק, ירוק וירוק-כחול, בהשוואה לעמיתיהם הדרומיים יותר. בנוסף, תינוקות שנולדו בסתיו הארקטי וכך נחשפו למעט מאוד שמש בראשית חייהם, הבחינו בצבעים פחות מאלה שנולדו באותו מקום בקיץ.

לתינוקות שזה עתה נולדו יש יכולת מוגבלת להבחין בצבע, והם רואים רק צבעים מאוד חזקים. תינוק בידי אימו | Ground Picture, Shutterstock

הצבע המתעתע

אם כן, הבחנה בצבע היא הפירוש של מוחנו לאורכי הגל שנקלטים בעין. למרות אינספור הגוונים שקיימים בספקטרום האור הנראה, והמיליונים שבהם בני אדם מסוגלים להבחין, אנו מפשטים את עולם הצבעים בכך שאנחנו מקבצים אותם למספר מצומצם של קטגוריות ובהן אדום, ירוק וכחול. לעומת ראיית צבע, שיוך צבע לקטגוריה מסוימת הוא תהליך קוגניטיבי נפרד, ברמה גבוהה ומורכבת יותר, והוא פחות ברור למדע. הסיבה למחלוקת בין ד"ר מינו לאשתו נעוצה בשלב הזה. אך כיצד נוצרו קטגוריות הצבע הללו? האם הן טבועות בביולוגיה שלנו או שהן תוצר של תרבותנו?

הוויכוח האקדמי בנושא הזה נמשך עשרות שנים, ושתי גישות שלטו בו: התיאוריה האוניברסליסטית של תפיסת הצבע התפתחה מתוך מחקרי שפה שזיהו דמיון בדרך שבה כל השפות מתייחסות לצבעים, גם בתרבויות מרוחקות זו מזו. לפי התיאוריה, תפיסת צבע היא מנגנון שיש לכל בני האדם, ובגלל אילוצים פיזיולוגיים אוניברסליים, כל התרבויות מקטלגות מספר מצומצם של צבעים בסיסיים – שחור, לבן, אדום, ירוק, צהוב וכחול – לפי חוקיות אחידה. לדוגמה, כל השפות יכילו מילים לשחור ולבן; אם שפה מסוימת מכילה שלוש מילים לצבעים, אזי אחת מהן תהיה אדום; אם היא מכילה ארבע מילים לצבעים, תהיה מילה לצהוב או ירוק – אך לא לשניהם, וכך הלאה. מנגד, תיאוריית היחסות הלשונית טענה שהשפה משפיעה על הדרך שבה אנו חושבים על המציאות וחווים אותה. לפיכך דובר עברית יחשוב על המציאות ויחווה אותה אחרת מדובר איטלקית. התיאוריה הזאת רחבה מאוד ונוגעת בתחומים רבים, ולגבי צבע היא טוענת שתפיסת צבע היא תוצר של תרבות ושפה וכך גם המינוחים עבור הצבעים השונים.

אכן, יש דמיון רב בין סוגי הצבעים ששפות שונות נוטות לתאר, כפי שגורסת הגישה האוניברסליסטית, אך במקביל, שפות שונות מתייחסות לצבעים בצורות שונות ומשתמשות במספר שונה של קטגוריות כדי לתאר אותם. יש שפות עם מספר חד-ספרתי של מונחי צבע בסיסיים, למשל שפת הברינמו (Berinmo) של שבט קטן בפפואה גינאה החדשה, שפה שכוללת רק חמש קטגוריות של צבעי בסיס, בעוד שיש שפות עם קטגוריות רבות יותר. לאנגלית, למשל, יש 11 קטגוריות, ויש שפות עם קטגוריות רבות אף יותר. לחלק מהשפות לא רק שאין קטגוריות צבע בכלל, אלא גם אין מילה למושג צבע. 

תרבויות רבות בעולם המציאו מילים לצבעים השונים בסדר זהה:

תרבות, ביולוגיה וצבע

תיאוריית היעילות התקשורתית, שהתפתחה אחרי השתיים הקודמות, ניסתה לשלב בין שתי הגישות ולהסביר את התופעה הזאת, של השוני במספר הקטגוריות. היא טוענת שאכן יש מוקדי צבע אוניברסליים שתרבויות נוטות לקטלג, אך התפתחותם ומספרם בכל חברה קשורים לצורכי התרבות והתקשורת שייחודיים לאותה חברה. ככל שהחברה מורכבת יותר, חבריה צריכים להבחין בין אובייקטים או גוונים רבים יותר בשפת הדיבור, ולכן נוצרות יותר קטגוריות צבע. התיאוריה הזאת מסבירה מדוע שפות מסוימות כוללות יותר מונחים לצבעים, ומדגישה את השפעת התרבות והשפה על תפיסת הצבע.

בחזרה לוויכוח על צבע השמיכה: יש שפות שלא מבחינות בין ירוק וכחול, ויש בהן רק מילה אחת לתיאור קשת הצבעים ביניהם. עבור קטגוריית הצבע הזאת, בלשנים טבעו את המונח Grue באנגלית, שילוב של המילים Green ו-Blue. דוגמה לכך היא שפת ההימבה בצפון נמיביה, שיש לה רק חמש קטגוריות צבע – אחת מהן היא "בורו" עבור Grue – אך קיימות קטגוריות נוספות לתיאור גוונים בהירים וכהים, שנעדרות משפות אחרות. מחקר שבחן את תפיסת הצבע של דוברי שפת ההימבה מצא שכאשר הציגו להם 11 ריבועים ירוקים ואחד כחול, הם התקשו למצוא את הצבע יוצא הדופן בהשוואה לדוברי שפות מערביות. לעומת זאת, כשהציגו להם סדרה של ריבועים ירוקים עם ריבוע ירוק בגוון מעט שונה, הם הצליחו לזהות בקלות את יוצא הדופן, בעוד שלרובנו הריבועים ייראו כמעט זהים. ייתכן שבלי מילה ספציפית לצבע מסוים, קשה יותר להבחין בצבע השונה. 

נראה שהאמת נמצאת בין הגישה האוניברסליסטית והגישה הלשונית: תפיסת הצבע מושפעת מיסודות ביולוגיים שמשותפים לכל בני האדם, אך גם השפה והתרבות משפיעות על הדרך שבה אנו תופסים ומבינים צבעים.

תפיסת הצבע של דוברי שפת ההימבה. מימין: מתקשים למצוא עיגול כחול לצד 11 עיגולים ירוקים; משמאל: מזהים בקלות את העיגול הירוק יוצא הדופן לצד 11 עיגולים ירוקים זהים | עיצוב: ליאת פלי 

גם ירוק, גם כחול

ובחזרה ליישומון של ד"ר מינו: האם הצבע שמוצג על המסך הוא ירוק – או כחול? גורמים נוספים מעבר לתרבות ולשפה משפיעים על הקביעה: הצבעים בסביבה, תנאי התאורה, סוג המסך וכמובן הבדלים אישיים בתפיסת הצבע. אפילו הצבע שהוצג ראשון ביישומון יכול להשפיע על החלטתנו. לכן מי שיחזור על הניסוי מספר פעמים באותם התנאים עשוי לקבל תוצאה מעט שונה בכל פעם. אם רוצים להשוות בין תוצאות של אנשים שונים, רצוי לעשות זאת עם אותו מכשיר ובאותם תנאי תאורה, כדי למזער את מספר הגורמים הסביבתיים שעלולים להשפיע על התוצאה.