מחקר חדש מראה שכאשר עכברים זכרים נמלטים מזכרים אחרים שמאיימים עליהם, הם לעיתים קרובות פונים לנקבה שנמצאת באזור – וכך מסיטים אליה את תשומת ליבו של התוקפן, ונותנים לעצמם זמן לברוח
מיקי יודע שהוא לא יוכל לנצח את סטיוארט במכות – סטיוארט חזק ממנו, ואם יתחילו להילחם מיקי עלול להיפגע קשות. הוא יכול לנסות לברוח, אבל אז סטיוארט ירדוף אחריו, ואף אחד לא מבטיח לו שיצליח להתחמק. במקום זאת, מיקי בוחר בדרך פעולה מתוחכמת יותר: הוא מתקרב לבחורה צעירה ומתחיל לדבר איתה. סטיוארט ממהר אחריו, אבל כשהוא רואה את הבחורה המושכת הוא שוכח ממיקי וניגש אליה. מיקי, בינתיים, ממהר להתרחק מהאזור.
טוב, זה לא בדיוק מה שהתרחש במחקר חדש, שפורסם לאחרונה בכתב העת PLoS Biology – אבל זה דומה מאוד. ההבדל העיקרי הוא שכל הדמויות הן עכברים, ולכן אין להן שמות. אנחנו גם לא באמת יודעים מה העכברים חושבים, ואם "מיקי" מתכנן מראש למשוך את "סטיוארט" לעבר הנקבה, ומבין שזה יעזור לו לברוח. עם זאת, אנחנו כן יודעים שעכברים זכרים משתמשים בטקטיקה הזו, לרוב בהצלחה רבה.
הזכר המאוים מתחמק מהזכר התוקפן בחסות הנקבה. שני זכרים ונקבה במהלך שיטת "פיתוי והחלפה" | מתוך Neunuebel et al
פיתוי והחלפה
החוקרים עקבו אחרי קבוצות של שני עכברים זכרים ושתי נקבות, וניתחו את האינטראקציות ביניהם. כמעט בכל הקבוצות, אחד הזכרים התברר כדומיננטי, ותקף את הזכר האחר או לפחות איים עליו. במהלך הניסוי צילמו החוקרים יותר מ-3,400 אינטראקציות כאלו, ובחנו מה קורה לאחריהן. ביותר ממחצית המקרים, הם גילו, העכבר המאוים לא ברח כמה שיותר רחוק, אלא פנה אל אחת הנקבות. לרוב, מייד לאחר מכן הזכר התוקפן הגיע ותשומת ליבו הופנתה לנקבה, לא לזכר החלש - שניצל את ההזדמנות והסתלק מהמקום.
האסטרטגיה הזו, אומרים החוקרים, התגלתה כמוצלחת כמעט בכל המקרים. כשהעכבר המותקף ניסה פשוט לברוח כמה שיותר מהר וכמה שיותר רחוק, העכבר התוקפן לעיתים קרובות השיג אותו, והתפתח ביניהם קרב של ממש – הדבר שממנו העכבר שברח ניסה להימנע. אבל אם העכבר המותקף פנה אל אחת הנקבות והחל לרחרח אותה, כמעט תמיד התוקף עבר לחזר אחריה, ושכח מיריבו.
"תחשבו על מקרה שבו בריון איים עליכם, ומצאתם את עצמכם במצב מאתגר – הייתם צריכים להתמודד עם הבעיה ישירות או לחפש דרכים לברוח", אמר ג'ושוע נונובל (Neunuebel), החוקר הבכיר החתום על המאמר, לאתר New Scientist. "חיות מתמודדות לעיתים קרובות עם מצבים דומים".
עבור ההתמודדות הזו, אומרים החוקרים, העכברים פיתחו אסטרטגיות מתוחכמות למדי, שעוזרות להם להתחמק מהאיום. החוקרים כינו את האסטרטגיה שגילו במחקר "פיתוי והחלפה" (Bait-and-switch) – העכבר החלש יותר מפתה את הבריון לרדוף אחריו, ואז "מציג בפניו" אפשרות אחרת: לחזר אחרי הנקבה.
סרטון שמדגים את שיטת פיתוי והחלפה:
התנהגות חיות, למידת מכונה
שני דברים איפשרו לחוקרים לגלות את האינטראקציה הייחודית הזו. הראשון הוא כמעט מובן מאליו: החוקרים בחנו קבוצות גדולות מספיק של עכברים, במקום להתמקד בעכבר בודד או בזוג של זכר ונקבה. "אני חושב שסיבה אחת לכך שהצלחנו לגלות את אסטרטגיית הפיתוי וההחלפה היא שחקרנו את הדינמיקה הקבוצתית של העכברים, וצילמנו כמה מהם יחדיו", אמר נונובל. "זה הרבה פחות נפוץ ממחקרים על זוגות עכברים". עם זאת, הקבוצות שנונובל ועמיתיו חקרו הן עדיין קבוצות קטנות מאוד: רק שני זכרים ושני נקבות. בהמשך הם מתכוונים לבחון אם האסטרטגיה הזו עובדת גם בקבוצות גדולות יותר, שדומות יותר לחיים של עכברים בטבע.
הדבר השני הוא הכוכב הגדול של העת האחרונה: למידת מכונה. החוקרים צילמו 11 קבוצות של עכברים, במשך חמש שעות כל אחת – צילומים שכללו כאמור יותר מ-3,400 מקרים שבהם זכר אחד איים על אחר או תקף אותו. החוקרים בחנו חלק מהסרטונים וסימנו באופן ידני מה קורה בהם: זה העכבר התוקף, זה המותקף, זו נקבה, וכן הלאה. על סמך הסרטונים הללו, האלגוריתם למד לסמן בעצמו את הסרטונים וגם לנתח אותם, ולגלות דפוסים שחוזרים על עצמם. כך האסטרטגיה של העכברים התגלתה בהרבה פחות זמן – והרבה פחות עבודה – ממה שהיה נדרש ללא בינה מלאכותית. שיטות דומות, מציינים החוקרים, עשויות לסייע בחקר של דינמיקות קבוצתיות במגוון מינים.
אחת השאלות שנותרו פתוחות נוגעת להתנהגות הנקבות. באסטרטגיית הפיתוי וההחלפה הן משמשות כדי להסיט את תשומת הלב של התוקפן, אבל גם להן יש דעות והעדפות, ולא בכל מקרה הן ישמחו לקבל את פניו של הזכר האגרסיבי. מה העכברות עושות כדי להימנע מתשומת לב שאותה הן אינן רוצות, או מאינטראקציות שעלולות להפוך לתוקפניות? האם יש להן גרסה משלהן לאסטרטגיית הפיתוי וההחלפה, או אולי אסטרטגיה שונה לחלוטין? גם את השאלה הזו מתכוונים החוקרים לבחון במחקרי המשך.
