מחקר חדש מראה שצריכת האנרגיה שלנו ירדה במידה ניכרת בעשורים האחרונים דווקא בזמן מנוחה
בשנים האחרונות תופעת השמנת היתר התפשטה בעולם, עד כדי כך שכמה וכמה ארגוני בריאות הכריזו על המצב בתור מגפה. למרות שנים רבות של מחקר בנושא, טרם נמצאו המשטר התזונתי או הדיאטה שבעזרתם נוכל לא רק לרדת במשקל, אלא גם לשמור עליו לאורך זמן. מה שברור הוא שלשם כך צריך להגיע לגירעון קלורי, כלומר לספק לגוף פחות אנרגיה מהכמות שדרושה לו. רבים בקהילה המדעית סבורים ששינוי במשקל הגוף בא לידי ביטוי בכמות רקמת השומן, שמשתנה בעקבות מאזן האנרגיה: הפער בין האנרגיה שנכנסת לגוף, במזון והמשקאות שאנו צורכים, לאנרגיה שהגוף זקוק לה כדי לתפקד ולבצע פעולות שגרתיות.
לצריכת האנרגיה שנדרשת לפעילות שגרתית של השרירים והאיברים הפנימיים שלנו, כמו המוח, הלב, הכליות והכבד, מקובל לקרוא "הוצאת אנרגיה במנוחה". אליה מצטרפת "הוצאת אנרגיה בפעילות", כלומר האנרגיה שאנחנו משתמשים בה באופן יזום – למשל במהלך פעילות גופנית נמרצת. בשני המקרים, כמות האנרגיה שנשקיע מושפעת מגודל הגוף ומהרכב השרירים בו, וכן ממאזן האנרגיה בזמן הזה.
צריכת האנרגיה הנדרשת לפעילות השגרתית של איברי הגוף. הוצאת אנרגיה במנוחה | VectorMine, Shutterstock
כיוון שאורח חייהם של בני האדם לא השתנה מאוד בעשרות השנים האחרונות, אפשר היה לצפות שגם הוצאת האנרגיה הממוצעת שלנו תהיה דומה. אולם לפי מחקר חדש שהתפרסם בכתב העת Nature, מאז שנות ה-80 ירדה הוצאת האנרגיה הכוללת של גברים ב-7.7 אחוזים בממוצע, ואצל נשים היא פחתה ב-5.6 אחוזים. נמצא שמקור הפער הוא דווקא בירידה בהוצאת האנרגיה במנוחה. כלומר אנשים שרובצים מול הטלוויזיה כיום מוציאים פחות אנרגיה מהאנשים שעשו זאת לפני עשרים שנה.
המחקר התבסס על נתונים של 4,799 נבדקים מארצות הברית ומאירופה, שהוצאת האנרגיה שלהם נמדדה בשנים 2017-1981. נתוני המדידות נשמרו כחלק ממסד נתונים שמשמש לצורכי מחקר. הנבדקים שנתוניהם נכללו בניתוח הסופי היו אנשים בריאים בני 18 ומעלה שגילם ידוע, שלא עוסקים בספורט מקצועני או בפעילות גופנית מאתגרת במיוחד (כגון טיפוס הרים), ושאינם נשים הרות.
נהוג להניח שעלייה במשקל נובעת משילוב של עלייה בכמות המזון שאנחנו צורכים לצד ירידה בהוצאת האנרגיה, כתוצאה מהיעדר פעילות גופנית ואורח חיים יושבני. לפיכך, במשך השנים עודדו את מי שרוצים לרדת במשקל להוציא יותר אנרגיה באמצעות פעילות גופנית מאומצת – כלומר להגדיל את הוצאת האנרגיה בפעילות – בלי להתייחס להוצאת האנרגיה במנוחה. אולם ממצאי המחקר מחדדים דווקא את ההשפעה של הוצאת האנרגיה במנוחה, שעד כה לא נלקחה בחשבון. ג'ון ספיקמן (Speakman), מכותבי המאמר, מסביר שעשויים להיות כמה גורמים לשינוי, למשל ירידה בצריכת האנרגיה של מערכת החיסון, כיוון שהיא נדרשת כיום להתמודד עם פחות גורמי זיהום מבעבר. גורם אפשרי אחר הוא שינויים בתזונה במהלך השנים, ובפרט ירידה בצריכת שומן רווי - מולקולות שומן עשירות יחסית במימן, שמגיעות לתזונה שלנו בעיקר ממזון מן החי. לדבריו דרוש מחקר נוסף כדי להבין איך להפוך את המגמה.
בעקבות הממצאים ביצעו החוקרים ניסוי על עכברים, כדי לבחון איך הרכב התזונה משפיע על הוצאת האנרגיה במנוחה. הם חילקו באקראי עכברים צעירים לכמה קבוצות, שכל אחת מהן קיבלה מזון עם כמות אחרת של חומצות שומן. נמצא כי קבוצת העכברים שצרכה שומן רווי הוציאה בממוצע יותר אנרגיה מהקבוצות האחרות.
עם זאת יש במחקרים המתוארים מגבלות אשר מעלות יותר סימני שאלה מסימני קריאה. למשל, בניסוי העכברים נמדדה הוצאת האנרגיה הכללית ללא הבחנה בין הוצאת אנרגיה במנוחה ובין הוצאת אנרגיה בפעילות. לא ברור האם וכיצד מדידה זו עונה על סוגיית המחקר הראשית. זאת ועוד, ספקות רבים מועלים באשר לשימוש בעכברים כמודל בעל ערך לתפקודים בגוף האדם. יש נתונים המראים כי רק מעט מעל לשליש מהתוצאות במחקרים המתבססים על מודלים של בעלי חיים אפשר לשחזר בהצלחה במחקרים קליניים בבני אדם.
האם אפשר להסיק שמרכיבי תזונה מסוימים ישפיעו על הוצאת האנרגיה גם אצל בני אדם? לאו דווקא, אולם ייתכן שהממצאים מצביעים על כיוון מחקרי חדש ומעניין, שעשוי להתוות דרך לפתרונות קליניים עבור מי שסובלים ממשקל עודף, ואולי גם להוביל להתנהלות בריאה יותר של כולנו.
