בעקבות האמריקאים הקדומים

הפארק הלאומי וייט סנדס – "חולות לבנים" – במדינת ניו-מקסיקו שבארצות הברית ידוע בדיונות הבהירות שלו, אך הנוף המדברי מסתיר עבר רטוב הרבה יותר. לפני אלפי שנים האזור היה בעיקר אגמים וביצות, וביניהם התרוצצו ממותות, עצלני ענק, חתולי שן חרב – וגם בני אדם. טביעות רגליים שהם השאירו בבוץ הרך נשארו שם עד היום, כ"עקבות רפאים" (ghost tracks), שנראות רק בתנאים מסוימים של תאורה ולחות. מאז שהתגלו ב-2009 העקבות משכו חוקרים רבים, ואלו מצאו, בין השאר, ראיות לציד קדום של עצלן בידי בני אדם. אבל שאלה אחת נותרה פתוחה: מתי בדיוק העקבות הללו נוצרו?

ב-2021 התפרסם מאמר שביקש לענות על השאלה הזו. החוקרים תיארכו בעזרת פחמן-14 זרעים של צמח המים Ruppia cirrhosa שנמצא בתוך טביעות רגל של בני אדם. הם הגיעו למסקנה שאותם אנשים התרוצצו על חוף האגם לפני 21 עד 23 אלף שנים. לפי הערכה זו, הטביעות הן בין הראיות המוקדמות ביותר לנוכחותם של אנשים ביבשת, ומחייבות אותנו לחשוב שוב על המועד שבו התחילו בני האדם ליישב את אמריקה, ועל האופן שעשו זאת.

אלא שלא כל הקהילה המדעית הסכימה עם המסקנות, וכמה חוקרים הטילו ספק בשיטת התיארוך, ולכן בתוקף של התאריך שהתקבל. החוקרים שפרסמו את המאמר לפני כשנתיים השיבו לאחרונה על טענות אלו במאמר חדש, ובו הם מפרטים עוד שתי שיטות תיארוך של אותן טביעות רגל. השיטות הללו מחזקות את המסקנה מתיארוך זרעי צמח המים: הטביעות נוצרו לפני 21 אלף שנים לפחות. 

בנות כמה הן? טביעות רגליים מאובנות שהתגלו בגן הלאומי White Sands בניו מקסיקו | צילום: USGS, NPS, Bournemouth University

מזרחה לאמריקה

היום אנחנו חושבים על אמריקה כעל היבשת המערבית, אבל בני האדם הראשונים שיישבו אותה עשו זאת בהליכה מזרחה: הם יצאו מסיביר בצפון מזרח אסיה והגיעו לאזור אלסקה, בצפון מערב אמריקה הצפונית. באותה תקופה קרחונים גדולים כיסו חלק ניכר מהיבשות הצפוניות, ומפלס פני הים היה נמוך בהרבה בהשוואה להיום. בין אלסקה ומזרח סיביר, איפה שכיום נמצא מצר ברינג, הים הנסוג חשף שטח אדמה נרחב למדי, שמכונה כיום בֶּרִינְגִיָה. הוא היה מכוסה ערבות עשב, וחיות רבות קבעו בו את משכנן. בעקבותן הגיעו גם בני האדם, שחיו על אותו גשר יבשתי, ובסופו של דבר גם עברו דרכו והגיעו עד אמריקה.   

אנחנו יודעים אם כך מאיפה הגיעו המהגרים הראשונים לאמריקה. אבל השאלה מתי עשו זאת עדיין נתונה במחלוקת. כבר בתחילת המאה העשרים נמצאו כמה אתרים בארצות הברית שהעידו על נוכחות בני אדם לפני כ-13 עד 13.5 אלף שנים, ובמשך זמן רב הם נחשבו למוקדמים ביותר ביבשת. התאריך הזה מתאים לדרך שבה, לפי התיאוריה, הגיעו אותם אנשים לחלק הדרומי יותר של אמריקה הצפונית. רוב החלק הצפוני של אמריקה, אזור קנדה וחלק מצפון ארצות הברית של היום, היה מכוסה בתקופה זו בקרחוני ענק, שמנעו מבני האדם לנוע דרומה. אך לפני כ-14 אלף שנים נפתח מעין "מסדרון" בין שני קרחונים כאלו, על מורדותיהם המזרחיים של הרי הרוקי. המסדרון, באורך של כ-1,500 קילומטר, איפשר את מעבר האנשים אל האזור שהוא כיום דרום ארצות הברית. 

התיאוריה הזו החזיקה מעמד במשך עשרות שנים, אך בסוף המאה ה-20 התחילו להתגלות אתרים בני יותר מ-14 אלף שנים. אלו הובילו חוקרים מסוימים למסקנה כי בני האדם הראשונים באמריקה הגיעו לשם אלפי שנים מוקדם יותר, ובדרכים אחרות. אך הנושא עדיין נתון לוויכוח, בין השאר משום שרבים מהאתרים המוקדמים יותר אינם חד משמעיים: לעתים לא ברור אם הממצאים אכן מעידים על נוכחות בני אדם, ולעתים התיארוך שלהם מוטל בספק. כך למשל, במערת צ'יקיוויטה במקסיקו נמצאו כלי אבן שתוארכו לפחות ל-25 אלף שנים לפני זמננו, אבל חלק מהחוקרים טוענים שלא מדובר כלל בכלים, אלא פשוט באבנים שבורות. 

הגיעו בהליכה מזרחה. מפת העולם לפני כ-25 אלף שנים, ובה נראה הגשר היבשתי בין צפון אסיה לצפון אמריקה, שכיום הוא מצר ברינג | מקור: MIKKEL JUUL JENSEN / SCIENCE PHOTO LIBRARY

תאריכים מתכנסים

ומה בקשר לעקבות מניו-מקסיקו? במקרה זה, אין שום ספק שמדובר בטביעות רגל של בני אדם: אין אף חיה ביבשת שמסוגלת להשאיר עקבות דומות. אך לאחר שהמאמר התפרסם ב-2021, מספר חוקרים טענו שהתיארוך המופיע בו עשוי להיות מוטעה. כאמור, כותבי המאמר נעזרו בזרעים של צמח מים כדי לתארך את העקבות. במאמר תגובה שפורסם מספר חודשים לאחר מכן, טענו הכותבים ששיטת התיארוך הזו בעייתית משום שהצמחים יכולים לספוג פחמן מתרכובות אורגניות שנמצאות במים, ועשויות להיות בנות אלפי שנים. הפחמן העתיק הזה עלול להשפיע על התיארוך, ולגרום לזרעים להיראות עתיקים מכפי שהם באמת. 

"אני, לפחות, אשמח מאוד אם יתברר שהתיארוך נכון", אמר לורן דייויס (Davis), אחד החוקרים החתומים על מאמר התגובה, בראיון לנשיונל ג'יאוגרפיק. "אני פשוט חושב שמוקדם מדי לפתוח את השמפניה".

"ידענו מההתחלה שהטענות שלנו יהיו נתונות במחלוקת", אמרה קתלין ספרינגר (Springer), החתומה על המאמר המקורי, לניו-יורק טיימס. לכן, כבר כאשר פרסמו את המאמר ב-2021 עבדו החוקרים על מחקר המשך, שיבסס את התיארוך אליו הגיעו. הם עשו זאת בעזרת שתי שיטות. הראשונה הסתמכה שוב על פחמן 14, אבל הפעם לא בזרעים של צמחי מים אלא באבקה מצמחי יבשה. השיטה השנייה בודקת את סלעי המשקע עצמם בהם מוטבעות העקבות, או ליתר דיוק גרגירי קוורץ שנמצאים בסלע. הקוורץ סופג את הקרינה שנמצאת סביבו, ומשחרר אותה בצורת אור כאשר הוא נחשף לשמש. בשיטה, שנקראת Optically stimulated luminescence, מודדים את האור שהקוורץ פולט, וכך אפשר לחשב כמה זמן עבר מאז שסלע המשקע נוצר וחסם את החשיפה של הקוורץ לשמש. 

"יש לנו גילים של זרעים, יש לנו גילים של אבקה, יש לנו גילים של הקוורץ – והם כולם מתכנסים לאותו תאריך", אמר ג'ף פיגטי (Pigati), שהוביל את המחקר החדש. "כולם עולים בקנה אחד וממש קשה להתווכח עם זה".

"אם שלוש שיטות תיארוך שונות מספקות תאריכים דומים, זו ראייה חזקה לכך שהתאריך של 21 אלף שנים הוא נכון", הסכים הגיאולוג תומס סטפורד (Stafford), שלא היה מעורב במחקר. 

קשה להתכחש לתוצאות דומות שמספקות שלוש שיטות מדידה. טביעות רגל בחפירות בגן הלאומי White Sands בניו מקסיקו | צילום: U.S. GEOLOGICAL SURVEY 

מחזור קרח אחד מוקדם יותר

אם העקבות אכן נטבעו בבוץ לפני 21 אלף שנים, האנשים שהשאירו אותם לא היו יכולים להגיע לניו-מקסיקו דרך המסדרון הנקי מקרח שנפתח לפני 14 אלף שנים בלבד. אם כך, איך הם, או אבות-אבותיהם, הגיעו לאמריקה? 

בשנים האחרונות יותר ויותר חוקרים החלו לתמוך בהשערה כי ראשוני המתיישבים באזור שהוא היום דרום ארצות הברית לא הגיעו אליו דרך  מסדרון בין משטחי הקרח, אלא לאורך החוף המערבי של אמריקה הצפונית – השערה שזכתה לכינוי "אוטוסטרדת הקלפ". קלפ היא אצת ים גדולה, שמהווה את הבסיס למערכת אקולוגית עשירה במים הרדודים ליד החוף. בני האדם יכלו לנוע דרומה ברגל לאורך החוף וגם לשוט בסירות או ברפסודות, כשהם ניזונים בדרכם מדגים, סרטנים, עופות ים ויונקים הימיים שחיו ב"יערות" הקלפ התת-מימיים. כמובן, הם לא התכוונו להגיע  דווקא לניו-מקסיקו, או לכל אזור אחר. הם פשוט נדדו, לאורך שנים רבות, בעקבות מקורות המזון או אולי משום שהמקום בו גרו נעשה צפוף מדי, וכך נעו בהדרגה דרומה ומאוחר יותר מזרחה. 

כל זאת, כמובן, כל עוד החוף עצמו היה נקי מקרח. מחקרים מראים שהקרחונים לאורך הים נסוגו ואוטוסטרדת הקלפ נפתחה לתנועה לפני כ-17 אלף שנים: מוקדם יותר מהמסדרון בין משטחי הקרח, אבל עדיין מאוחר מדי בשביל להסביר נוכחות בני אדם בניו-מקסיקו לפני 21 אלף שנים. החוקרים משערים אם כך שאותם בני אדם הגיעו לאמריקה עוד יותר מוקדם – לפני השיא האחרון של תקופת הקרח, שהחל לפני כ-26 אלף שנים. אז הם ניצלו מסדרון מוקדם יותר בין משטחי הקרח, והיו כבר בחלק הדרומי של אמריקה הצפונית כאשר המסדרון נסגר. 

"המחקר שלנו מראה שהקרחונים אכן היו ככל הנראה גורם מגביל במעבר אל אמריקה הצפונית, אבל שבני אדם הגיעו לשם מחזור קרח אחד מוקדם משחשבנו", אמרה סאלי ריינולדס (Reynolds), שחתומה על המחקר מ-2021, לאתר Vice. "בהתחשב בכך, אנחנו חושבים שלפני כ-30 אלף שנים, בני אדם עשו את המסע מסיביר דרך הגשר היבשתי של ברינגיה".

זה לא אומר שההשערות על מעבר דרך אוטוסטרדת הקלפ, או דרך המסדרון הנקי מקרח לפני 14 אלף שנים, אינן נכונות. באתרים שבהם נמצאו ראיות לנוכחות בני אדם, באמריקה הצפונית וגם הדרומית, התגלו כלים שונים מאוד זה מזה, ונראה שהם שייכים לתרבויות נפרדות, בעלות טכנולוגיות אחרות. בהחלט ייתכן – ואפילו הגיוני – שהיו כמה הגירות לאמריקה, לאורך אלפי שנים. האמת, כמו תמיד, סבוכה יותר מהסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. בשנים הבאות חוקרים ימשיכו לנסות ולגלות כמה שיותר ממנה, בעזרת הסימנים המעטים שהאמריקאים הראשונים השאירו אחריהם: כמה עצמות, כלי אבן, ועקבות רגליים בבוץ.