גוזלי התוכים ממלמלים
כמו תינוקות

תינוקות מתחילים לדבר עוד לפני שהגיעו לגיל חצי שנה. כלומר, הם עדיין לא אומרים מילים ממש ובוודאי לא משפטים, אבל הם כבר משמיעים קולות והברות, וחוזרים על צלילים שהם שומעים מהוריהם. הקולות האלו נקראים מלמול (Babbling), והם לא רק ממש חמודים: הם גם חשובים להתפתחות השפה אצל תינוקות. במחקר חדש, חוקרים מצאו תופעה דומה מאוד אצל גוזלים של תוכים מאמריקה הדרומית.

מילים וציוצים

השפה האנושית היא ייחודית – לאף יצור אחר אין שפה סימבולית, המורכבת ממילים ומחוקי תחביר. בניסיון למצוא מודלים שישמשו לחקר התפתחות הדיבור, גם באבולוציה וגם במהלך חייו של אדם, חוקרים התחקו אחר דוגמאות של תקשורת שחולקת בכל זאת מאפיינים מסוימים עם השפה שלנו. אחד המודלים הנחקרים ביותר הוא זה של ציפורי שיר. רוב החיות מגיעות לעולם עם הידע הדרוש להן כדי להשמיע את שלל הקולות שבני מינם משמיעים – כלב לא צריך ללמוד לנבוח, או סוס לצהול. אך בניגוד להן, ובדומה לשפה אנושית, ציפורי שיר לומדות את השיר האופייני לבני מינן זו מזו, או יותר נכון זה מזה, כי לרוב רק הזכרים הם אלו ששרים.

ויש עוד מאפיין משותף לנו ולציפורי שיר: גם גוזלים, או יותר נכון פרחונים, שהחלו לעזוב את הקן אך עדיין אינם בוגרים, ממלמלים. הם משמיעים רצפי הברות קצרים, שלא מתחברים לשיר של ממש, לפני שהם לומדים את השיר על בוריו.

גם הגוזלים הזכרים וגם הנקבות ממלמלים. זכר (ימין) ונקבה של פרוטלט ירוק-שת | צילום: Ninoska Zamora, via Flickr

כעת, חוקרים מוונצואלה ומארצות הברית מציעים מודל חדש, קרוב אך שונה, שלטענתם חולק מאפיינים רבים יותר עם בני האדם: תוכים. באופן ספציפי יותר, תוכים קטנים מהמין פרוטלט ירוק-שת (Forpus passerinus), החיים בצפונה של אמריקה הדרומית. המחקר נערך בוונצואלה, שם חוקרים עוקבים מאז 1988 אחר אוכלוסייה שמונה יותר מעשרת אלפים תוכים.

החוקרים התקינו מצלמות ב-12 קינים, והקליטו את הגוזלים בשבועות הראשונים לחייהם. כך גילו שגוזלי התוכים החלו במלמול שלושה שבועות אחרי שבקעו מהביצה, כשעדיין שהו בקן – מוקדם בהרבה בהשוואה לגוזלי ציפורי השיר. גם הזכרים וגם הנקבות השמיעו את קולות המלמול, שוב בניגוד לציפורי השיר. הם מלמלו כששכבו בקן עם האחים שלהם, וגם אם היו לבד. נראה שהם לא ניסו לתקשר בעזרת המלמול: זה פשוט דבר שהם עושים, כמו תינוקות.

המלמול הגוזלי כלל 27 קולות שונים. קרל ברג (Berg), החוקר הבכיר החתום על המאמר, אמר לכתב העת המדעי Science שאפשר לזהות ביניהם את הקריאות המשמשות לתקשורת בין תוכים בוגרים, מקריאות אזהרה ועד לציוצים של בקשה. הגוזלים שמעו את הוריהם ותוכים אחרים משמיעים את הקריאות הללו, ונראה שלמדו מהם. "זה היה די מפתיע: הגוזלים יודעים את כל הרפרטואר הקולי של הבוגרים", אמר ברג.

הורמונים דומים

בשלב הבא, החוקרים ביקשו לבדוק את ההורמונים שמשפיעים על המלמול, ועל רכישת השפה, או במקרה זה הקריאות של הבוגרים. אצל תינוקות, נמצא קשר בין רכישת שפה ובין ההורמון קורטיזול, שקשור לעקה (סטרס) אך גם נמצא בגוף באופן נורמלי, ורמתו עולה במיוחד בשעות הבוקר. לעומת זאת, ההורמון העיקרי שמעודד למידה אצל ציפורי שיר הוא הורמון המין טסטוסטרון, ורמה גבוהה של קורטיקוסטרון, ההורמון המקביל לקורטיזול של בני האדם, מפריעה לתהליך.

בכל אחד מ-12 הקנים שנבחנו במחקר, החוקרים נתנו לאחד הגוזלים תוספת של קורטיקוסטרון בשבוע הרביעי לחייו, כלומר באותו שבוע בו הגוזלים החלו למלמל. הגוזלים שקיבלו את הטיפול, זכרים ונקבות כאחד, הגדילו את הרפרטואר הקולי שלהם והשמיעו פי שניים יותר קולות שונים, בהשוואה לגוזלים שלא קיבלו אותו.

אם כך, התוכים חולקים עם בני האדם מאפיינים שונים שלא נמצאים אצל ציפורי השיר: השלב המוקדם של המלמול, העובדה שהוא נצפה גם אצל זכרים וגם אצל נקבות, וההורמונים שמשפיעים על ההתפתחות שלו. ייתכן, אם כך, שנוכל ללמוד מהתוכים על הדרך שבה תינוקות לומדים לדבר. מעבר לכך, מעניין לראות שתופעה דומה כל כך נמצאת אצל שני מינים רחוקים, שהשושלות האבולוציוניות שלהם נפרדו כבר לפני כשלוש מאות מיליון שנים. "זו דוגמה מרתקת לאבולוציה מתכנסת", אמר רורי אגלסטון (Eggleston), שהוביל את המחקר.