ניתוח של ה-DNA ברובד חיידקי השיניים של ניאנדרטלים חושף את מקורות המזון שלהם ומאפשר להשוות בין אוכלוסיות
מה אכלו הניאנדרטלים, שחיו במזרח התיכון ובאירופה לפני עשרות אלפי שנים? יש דרכים שונות לענות על שאלה זו: אפשר לאסוף עצמות או שיירי צמחים שנמצאו באתר, אפשר לבדוק את ההרכב הכימי של עצמות הניאנדרטלים עצמם ועוד. מחקר חדש ניגש לבעיה זו בדרך מקורית: החוקרים הפיקו DNA מהפלאק הדנטלי, רובד החיידקים בשכבה הלבנה המצויה על השיניים, של ניאנדרטלים מבלגיה ומספרד. הפלאק מכיל DNA ממזונות שונים שאכלו, וגם מחיידקים שחיו בפיהם. בעזרתו שיחזרו החוקרים לא רק את תזונתן של אוכלוסיות ניאנדרטלים שונות, אלא גם את הדרך שבה ריפאו את עצמם, ואולי אפילו גילו משהו על יחסיהם עם בני האדם המודרניים.
צוות החוקרים הבינלאומי בדק את הפלאק על שיניהם של שני ניאנדרטלים ממערת אל-סידרון בספרד, שחיו לפני כ-48 אלף שנה, ושניים ממערת ספיי בבלגיה, שהיו צעירים מהם בכמה אלפי שנים. התברר שהתזונה של שתי הקבוצות הייתה שונה מאוד זו מזו: אחת מהן ניזונה מצמחים, ואילו השנייה כללה בתפריטה לא מעט בשר.
הפלאק של הניאנדרטלים מספיי הכיל DNA של קרנף צמרירי וכבשי בר, שהיו נפוצים באזור בתקופה זו. במערה עצמה נמצאו עצמות של קרנפים, ממותות, איילים וסוסים, כך שאין זה מפתיע לגלות שהם היו אוכלי בשר. כמובן, סביר שהתפריט שלהם לא היה בשרי לחלוטין אלא כלל גם מוצרים מן הצומח, ואמנם על שיניהם נמצא גם DNA של פטריות.
אצל תושבי אל סידרון, לעומתם, לא נמצא שום DNA של בעלי חיים. במקומו מצאו החוקרים DNA של צנוברים, טחב, ופטריות. הם גם מצאו עובשים התוקפים צמחים – ככל הנראה הניאנדרטלים אכלו את הצמחים הנגועים. אין זה אומר שהניאנדרטלים הספרדים לא כללו בתפריטם בשר כלל, אך נראה שהם ניזונו בעיקר מהצומח. "אנחנו מתבדחים הרבה על זה שאנחנו צריכים לכתוב את ספר הבישול של הדיאטה הפליאוליתית ה'אמיתית'" אמרה לורה וויריץ' (Weyrich), שהובילה את המחקר, לפודקאסט של כתב העת Nature "ונכלול בו צנוברים וטחב וקליפות עצים".
התזונה השונה של תושבי בלגיה וספרד מצביעה על כושר ההסתגלות של הניאנדרטלים: הם התאימו את עצמם למקום שאליו הגיעו ופיתחו מנהגים ותרבות המבוססים על מה שמצאו שם, ממש כפי שעשו אבותינו בעת התפשטות ההומו סאפיינס. הקבוצה הספרדית חיה ביער וניזונה בעיקר מהצמחים הרבים שסביבם, ואילו הניאנדרטלים הבלגים, שהתגוררו בשטחים פתוחים יותר, למדו לצוד את בעלי החיים הגדולים שחיו לצדם.
תזונה היא גם עניין של גיאוגרפיה. מערת ספיי. למעלה: גולגולת של ניאנדרטל | צילומים: Shutterstock, ויקיפדיה
תרופות ונשיקות
החוקרים גילו כי אחד מתושבי אל סידרון היה ככל הנראה חולה למדי: על שיניו נמצא DNA מחיידק הגורם למחלת מעיים, ובאחת מהשיניים היה חור שהזדהם, דבר שוודאי הסב לו סבל רב. בפלאק של ניאנדרטל זה, ורק אצלו, נמצא DNA של עץ הצפצפה, המכיל את המרכיב הפעיל באספירין. עוד נמצא אצלו סוג של עובש המייצר פניצילין. החוקרים מציעים שהניאנדרטלים למדו כיצד להקל על מחלותיהם וכאביהם בעזרת צמחים ועובשים שמצאו בסביבתם: מן הסתם הם לא ידעו מה מנגנון הפעולה של פניצילין, למשל, אך ייתכן בהחלט שהם גילו שאכילת צמחים עם עובש עוזרת להחלים, והעבירו את הידע הזה מדור לדור.
בנוסף למזונות, החוקרים גם בדקו את ה-DNA של חיידקים החיים בפיהם של הניאנדרטלים. אצל אחד מתושבי אל סידרון הם מצאו ארכיאה – יצור חד תאי הדומה לחיידק – שנמצאת גם אצלנו, והצליחו לקבוע רצף הגנום שלה כמעט בשלמותו. זהו הגנום המיקרובי העתיק ביותר שיש בידינו – בן 48 אלף שנה. אבל מלבד עתיקותו, הוא גם מספר לנו משהו על הקשר בינינו ובין הניאנדרטלים.
השוואה בין הארכיאה של הניאנדרטל וזו שנמצאת בפה שלנו הראתה שהם נפרדו זו מזו לפני כ-120 אלף שנה. אלא שהשושלות שהובילו לבני האדם המודרניים ולניאנדרטלים נפרדו כבר לפני 450 אלף שנה לכל הפחות. נראה שלפני 120 אלף שנה, הארכיאה שהתגוררה בפיו של אחד המינים עברה למין השני בצורה כלשהי. זה מכבר ידוע שהניאנדרטלים ובני האדם המודרניים נפגשו ואף התרבו זה עם זה, ועדויות לכך נמצאות עדיין בגנום של רבים מאתנו, הנושא DNA ניאנדרטלי. החוקרים משערים שבמהלך מפגשים אלו עברה הארכיאה מפה לפה – ורעיון זה מאיר את אותם מפגשים באור שונה.
"המגעים בין המינים מתוארים הרבה פעמים כקצרים ואפילו אלימים, לא משהו מאוד אינטימי" אמרה וויריץ’ בראיון ל-Nature "אבל אם היו חילופי רוק בין המינים הרי שהיו נשיקות או לפחות אכילה משותפת, וזה אומר שהאינטראקציות היו הרבה יותר ידידותיות ואינטימיות ממה שחשבנו".
