ממצאים חדשים מעלים כי האדם הדניסובי חי בסיביר עשרות אלפי שנים מוקדם ממה שחשבו עד כה, אבל תעלומות רבות עדיין אופפות את המין הזה, שהידע שלנו על קיומו מבוסס על שלוש שיניים ושבר עצם
האדם הדניסובי הוא המסתורי ביותר מבין המינים הקרובים אלינו. המין נכחד לפני פחות מ-50 אלף שנה, והדניסובים חיו לצד בני האדם המודרניים ואף באו איתם במגע אינטימי, שכן אוכלוסיות מסוימות נושאות עד היום בגופם גנים דניסוביים. ובכל זאת, אנחנו לא יודעים עליהם דבר כמעט. עד לאחרונה, כל הידע עליהם היה מבוסס על שלושה ממצאים: שתי שיניים ושבר עצם של אצבע שנתגלו במערת דניסובה בסיביר. רק בעזרת בדיקות DNA של הממצאים האלה גילו חוקרים שהמין הדניסובי היה שונה מקרובו, האדם הניאנדרטלי.
על הניאנדרטלים, המין הנוסף הקרוב אלינו, יש לנו מידע רב למדי. בידינו כמה וכמה גולגולות וחלקי שלד, שמהם למדנו לא רק כיצד הניאנדרטלים נראו, אלא גם שהם חיו בדרום אירופה ומרכזה, במזרח התיכון ובדרום אסיה. אנו יודעים שהם הופיעו בערך 400 אלף שנה לפני זמננו ונכחדו לפני כ-40 אלף שנה, ואפילו באילו כלים השתמשו ומעט על תרבותם.
במחקר החדש, חוקרים ממכון מקס פלנק בגרמניה בדקו את ה-DNA של מאובן נוסף – שן חלב טוחנת שנמצאה באותה מערה ב-1984. ויויאן סלון (Slon), שהובילה את המחקר, אמרה בראיון לאתר דוידסון כי התרגשה מאוד לעבוד על השן. "אנחנו יודעים שמינים שונים, ניאנדרטלים, אדם מודרני ודניסובים, גרו במערה. זה היה כמו לפתור מסתורין קטן - למי שייכת השן?"
השן, כך התברר מבדיקות ה-DNA, שייכת לאדם הדניסובי, והתגלית החדשה שופכת מעט אור על הקרוב הנשכח שלנו. החוקרים סבורים שגילה של השן הוא לפחות 100 אלף שנה, והיא מוקדמת בעשרות אלפי שנים מהמאובנים הדניסובים שנמצאו לפניה.
עדות שהאדם הדניסובי היה קיים רבבות שנים מוקדם ממה שחשבו. השן שנחקרה מזוויות שונות | מקור: Slon et al. Sci. Adv. 2017
הממצא מלמד שדניסובים חיו בסיביר הרבה יותר מוקדם ממה שידענו קודם לכן, ושהו שם זמן רב יותר. "השן היא בין 50 ל-100 אלף שנה קדומה יותר מהמאובן הדניסובי הראשון" אמרה סלון. "זה מעיד על כך שהדניסובים נמצאו באזור הרבה מאוד זמן, והם ותיקים שם לפחות כמו האדם המודרני באירופה, אם לא הרבה יותר".
למרות הפער בזמנים, השוואה בין ה-DNA של השן לזה של שאר המאובנים הדניסוביים הראתה שאין שוני גדול ביניהם. ממידת השוני הגנטי בין פרטים של אותה אוכלוסייה בזמנים שונים אפשר להעריך את גודלה, והחוקרים הסיקו מכך שאוכלוסיית הדניסובים באזור המערה הייתה קטנה למדי, והצטמצמה עם הזמן. עם זאת, הם מציינים כי אי אפשר לשלול את האפשרות שאוכלוסיות גדולות יותר של אותו מין חיו במקומות אחרים, ועדיין לא מצאנו מאובנים שלהם. "אני חושבת שזה בהחלט אפשרי שיתברר בעתיד כי חלק מהמאובנים האסייאתים המסווגים כניאנדרטלים הם דניסובים, או מאוכלוסיות קרובות לדניסובים" אמרה סלון.
גם עם הממצא החדש, האדם הדניסובי נשאר ישות כמעט לא ידועה. ממש לאחרונה הוכיח צוות המדענים שהוביל את המחקר הנוכחי כי אפשר להפיק DNA של אדם קדמון מהקרקע של מערות. החוקרים מצאו DNA של אדם דניסובי באדמה ממערת דניסובה, אך מצבו לא אפשר להסיק הרבה מעבר להימצאותם של פרטים מהמין במערה.
שאלות רבות עדיין נותרו פתוחות לגבי האדם הדניסובי. איננו יודעים דבר על תרבותם ואלו כלים יצרו, למשל. במערה נמצאו צמיד מאבן ומחט מעצם ציפור, ולפי האזור בו נמצאו יש הסבורים שהם היו שייכים לדניסובים, אך קשה מאוד להוכיח זאת. אפילו שאלות פשוטות יותר נשארות ללא מענה: האם האדם הדניסובי נראה שונה מהאדם הניאנדרטלי, ובאיזו צורה? היכן חי ומה אכל? כל השאלות האלו ייענו כנראה רק אם וכאשר יימצאו מאובנים שלמים הרבה יותר של בני המין הזה.
