האם הכלב בוית
פעמיים?

מאיפה הגיעו הכלבים?

לכאורה, זו שאלה פשוטה שהתשובה עליה ידועה: הכלבים בויתו מהזאב האפור (Canis lupus). אמנם בעבר היו חוקרים שהציעו שמקורם של חלק מגזעי הכלבים הוא בשועלים, אך מחקרים גנטיים הראו מעבר לכל ספק שאין זה כך. הזאבים, ורק הם, היו אבותיהם של חיות המחמד האהובות.

אבל איזו אוכלוסייה של זאבים היא זו שממנה בויתו הכלבים? או במילים אחרות, מתי ואיפה התרחש המפגש הגורלי בין בני האדם והזאבים, שממנו נוצר בסופו של דבר הכלב? על כך יש עדיין ויכוחים לא מעטים. חוקרים שונים השתמשו בדגימות DNA שנלקחו מכלבים ומזאבים מודרניים, כמו גם מעצמות בנות אלפי ועשרות אלפי שנים, והגיעו לתוצאות שלא תמיד התיישבו זו עם זו. חלק מהן מיקמו את ביות הכלבים באירופה, אחרים במזרח או מרכז אסיה, בסיביר או בשכונה שלנו, במזרח התיכון. מועד הביות נע בין 14 אלף ל-40 אלף שנים לפני זמננו. היו גם כאלו שהציעו שהכלבים בויתו יותר מפעם אחת.

במחקר חדש, 81 חוקרים מ-16 מדינות ניסו ליישב את המחלוקת, בעזרת המאגר הגדול ביותר עד כה של חומר גנטי ממאובני זאבים. הם הגיעו למסקנה שהכלבים בויתו ככל הנראה מאוכלוסיית זאבים שחיה במרכז אסיה, לפני לא יותר מ-28 אלף שנים. אך הם גם מצאו שלחלק מהכלבים, במיוחד מהמזרח התיכון ומאפריקה, יש גנים שמקורם באוכלוסיית זאבים שונה, שחיה מערבה יותר. מה זה בדיוק אומר? עוד לא לגמרי ברור.

הכלבים בויתו ככל הנראה מזאבים שחיו במרכז אסיה. זאב | מקור: HANK50, Shutterstock

הפאזל הגדול של הזאבים

החוקרים קבעו את רצף ה-DNA של 66 מאובני זאבים, והשתמשו בעוד שישה רצפים שפורסמו בעבר. כך היו בידיהם 72 רצפי DNA של זאבים שחיו במאה אלף השנים האחרונות, מאירופה, מסיביר ומצפון אמריקה. פונטוס סקוגלונד (Skoglund), ממכון פרנסיס קריק באנגליה והחוקר הבכיר החתום על המאמר, הסביר בראיון לניו-יורק טיימס את המטרה: "לבנות מפה גדולה של השושלת של הזאבים, הגנטיקה של הזאבים, בסביבות הזמן שבו התרחש הביות. ואז אנחנו יכולים לקחת את חתיכת הפאזל של הכלב, לשים אותה בפאזל הגדול של הזאב, ולראות איפה היא משתלבת".

סקוגלונד ועמיתיו הישוו את הרצפים של הזאבים העתיקים עם אלו שנלקחו מעצמות של כלבים קדומים, וגם מכלבים ומזאבים מודרניים. הם מצאו שהזאבים הדומים ביותר לכלבים, מבחינה גנטית, חיו בסיביר לפני כ-13 עד 23 אלף שנים. החוקרים אומרים שאותם זאבים בכל זאת לא קרובים מספיק לכלבים כדי להיות האוכלוסייה ממנה בויתו, וכנראה שהם מייצגים קבוצה קרובה לאבותיהם הישירים של הכלבים, אותם עדיין לא מצאנו. ייתכן שהאבות הישירים הללו חיו באזורים דרומיים יותר - ה-DNA שיש בידינו הוא בעיקר מאזורים צפוניים וקרים, שכן הקור עוזר לשמור על החומר הגנטי במצב טוב. "יש לנו רק את החלק הצפוני של המפה", אמר סקוגולנד.

"זה מחזק את הרעיון שמרכז אסיה שיחק כנראה תפקיד מרכזי ביצירה של הכלבים", אמר אדם בוייקו (Boyko), גנטיקאי אמריקאי שלא היה מעורב במחקר. "כמובן, אנחנו רוצים נתונים נוספים כדי למצוא מיקום מדויק יותר. זה מקום גדול".

החוקרים השתמשו ברצפי DNA של זאבים שחיו במאה אלף השנים האחרונות. "דוֹגוֹר", גור זאבים בן 18 אלף שנה | צילום: Sergey Fedorov

ביות שני, או ביות אחד והכלאות?

אם כך, החידה נפתרה? עוד לא לגמרי. כי חלק מהכלבים אותם בדקו החוקרים הכילו גם DNA מאוכלוסייה אחרת של זאבים. במאגר בו השתמשו החוקרים היה DNA של מספר כלבים קדומים, בני כמה אלפי שנים, שהתגלו במזרח התיכון – ביניהם גם כלב שחי בישראל, סמוך לכרמל, לפני 7,200 שנים. כלבים אלו הראו את האחוז הגבוה ביותר של חומר גנטי שלא הגיע מאותה אוכלוסיית זאבים מרכז אסיאתית, אלא מקבוצה אחרת. אותה קבוצה מסתורית תרמה יותר מחצי מהגנים של הכלב הישראלי, שהוא הקדום ביותר בקבוצה זו. הגנים הללו נמצאו, באחוז נמוך יותר, גם בכלבים מודרניים: ב"כלבי כפר" שאינם שייכים לגזע מסוים במזרח התיכון ובאפריקה, בגזעים אפריקאיים כמו הבסנג'י, ובמידה פחותה גם בכלבים אירופאיים.

מי היו אותם זאבים שתרמו את הגנים לכלבים הללו? בדיקה העלתה שהם קרובים לזאבים מודרניים מסוריה, ישראל ואיראן. נראה שאוכלוסייה שנייה, שחיה במזרח התיכון, הייתה מעורבת ביצירת חלק מהכלבים המודרניים. אפשרות אחת היא שהכלב בוית פעמיים, פעם במרכז אסיה ופעם מערבה משם, באזור שלנו. במקרה זה, היו שתי קבוצות שונות של אנשים שלקחו אל המחנות שלהם זאבים, והחלו לברור את החברותיים והרגועים שביניהם, עד שיצרו מהם כלבים. אך ייתכן גם שהיה רק ביות אחד, במרכז אסיה, והכלבים שהגיעו משם למזרח התיכון התערבבו עם הזאבים המקומיים, התרבו איתם וכך קיבלו את הגנים שלהם.

"אנחנו לא יכולים להבדיל בין שני התרחישים", אמר אנדרס ברגסטורם (Bergstrom) ממכון פרנסיס קריק, אחד החוקרים שהובילו את המחקר. "אבל אנחנו יכולים להגיד זה שהיו לפחות שתי אוכלוסיות של זאבים שהיו המקור לכלבים". מסקנה נחרצת יותר תאלץ לחכות לנתונים חדשים, למשל ממאובני זאבים דרומיים יותר. אז אולי נוכל לקבוע בוודאות מי ביית את הכלבים, איפה, מתי, וכמה פעמים.