מחקר ישראלי שחיפש הבדל בין חיידקי המעיים של חולי צליאק ובין אלה של בני משפחתם הבריאים, לא מצא הבדל שדי בו כדי להפנות אצבע מאשימה אל החיידקים
במחלה אוטואימונית, מערכת החיסון תוקפת את הגוף עצמו, ללא נוכחות של חיידק או נגיף. כך קורה במחלת הצליאק. מערכת החיסון מזהה רכיב בגלוטן, חלבון החיטה, כאויב, ומגיבה בצורה שגורמת דלקת ברירית המעי הדק. כדי להתמודד עם צליאק, על החולה להימנע ממזונות שמכילים גלוטן. מחקר חדש בדק נושא שנחקר בעבר: האם שינוי באוכלוסיית חיידקי המעיים הוא שגורם למחלת הצליאק?
בבדיקה של דגימת צואה אפשר לזהות את חיידקי המיקרוביוטה. מיקרוביוטה היא אוכלוסיית המיקרואורגניזמים בסביבת המחיה – בין השאר חיידקים, נגיפים ופטריות. את המיקרואורגניזמים השונים מזהים בעזרת בדיקת המיקרוביום, שהוא המידע על החומר הגנטי שלהם.
מחקרים קודמים מציגים ממצאים סותרים לגבי קיומו של קשר בין אוכלוסיית המיקרוביוטה למחלת הצליאק. חלק מהמחקרים מצאו שאצל חולי צליאק יש פחות חיידקי ביפידובקטריה (Bifidobacterium), שנפוצים במעיים של תינוקות ובמוצרי פרוביוטיקה, ויותר חיידקי מעיים אנאירוביים, שהם חיידקים שלא משתמשים בחמצן להפקת אנרגיה.
אבל לא ברור אם צליאק הוא הסיבה להבדל בין הרכב חיידקי המעיים של חולים ובריאים – או התוצאה של ההבדל הזה. בעיה נוספת היא שמחקרים שמוצאים הבדלים זוכים לרוב להתפרסם גם אם הם שנויים במחלוקת, ומחקרים שלא מוצאים הבדלים לא זוכים להתפרסם, כי לכאורה אין בהם חידוש. זו אחת ההטיות הבעייתיות במדע.
חשיפה לחלבון גלוטן בתזונה גורמת להיווצרות דלקת ברירית המעי. קטע מן המעי הדק של חולה צליאק | מקור: Biophoto Associates / Science Photo Library
לבדוק את כל המשפחה
וכך, בניגוד לממצאים שמעידים על קשר בין המיקרוביוטה של המעיים לבין מחלת הצליאק, מחקר ישראלי חדש, שבחן את חיידקי המעיים של חולי צליאק באופן מקיף ובאמצעות קבוצות ביקורת מוקפדת במיוחד, לא מצא הבדל בין המיקרוביום של ילדים חולי צליאק ובין המיקרוביום של בני משפחתם הבריאים. חוקרים מאוניברסיטת בר-אילן אפיינו את הרכב חיידקי המעיים של ילדים שאובחנו לראשונה בבית החולים שבו הניסוי נערך ובמהלך הזמן שבו הניסוי התבצע, וכך יכלו לבחון את המיקרוביום לפני התערבות תזונתית או רפואית.
קבוצת הביקורת במחקרים קודמים הייתה מורכבת לרוב מילדים בריאים בגיל דומה, שלא היו קרובים של הילדים החולים. אך בניסוי הנוכחי השתתפו גם חולים שאובחנו לאחרונה וגם שני ההורים הביולוגיים ואח או אחות של החולה, שגרים עימו תחת אותה קורת גג ולא אובחנו בתור חולי צליאק. דגימה של הקרובים אִפשרה לחוקרים לצמצם את ההבדלים הסביבתיים שעלולים להשפיע על התפתחות המחלה, כי סביר שבתא המשפחתי יש הרגלי תזונה והיגיינה דומים. בנוסף, כשקבוצת הביקורת מורכבת מבני המשפחה, יש פחות הבדלים גנטיים בינה ובין קבוצת החולים.
לפני תחילת ההתערבות התזונתית, החוקרים לקחו דגימות צואה מכל בני המשפחה כדי לאפיין את הרכב החיידקים, ודגמו את הצואה של חולי הצליאק גם אחרי שישה חודשים ושנים עשר חודשים. על חולי הצליאק נאסר לצרוך גלוטן, אך שאר בני המשפחה התבקשו להמשיך בתזונה רגילה.
חולי צליאק מתבקשים להימנע לגמרי ממאכלים המכילים גלוטן. מזונות ללא גלוטן | 123object, Shutterstock
יותר ופחות חיידקים
להפתעת החוקרים לא נמצא הבדל משמעותי בין המיקרוביוטה של חולי הצליאק לזו של אחיהם. עם זאת, החוקרים מצאו הבדל בין המיקרוביוטה של האימהות הבריאות לזו של ילדיהן החולים. החוקרים לא הסבירו את הממצא הזה, אך ציינו שלאימהות הבריאות שהשתתפו במחקר הייתה מיקרוביוטה מגוונת יותר משאר המשתתפים, הן הבריאים והן החולים. בנוסף, החוקרים לא מצאו הבדל משמעותי בהרכב החיידקים של חולי הצליאק כעבור שנה של דיאטה ללא גלוטן, אף על פי שלתזונה יש השפעה רבה על אוכלוסיית חיידקי המעיים.
החוקרים הבחינו שאחרי שישה חודשים היו יותר חיידקי אקרמנסיה מוציניפילה (Akkermansia muciniphila) אצל הילדים החולים שהפסיקו לצרוך גלוטן. לאנשים בלי צליאק יש יותר חיידקים כאלה, ונוכחותם מעידה על תפקוד תקין של המעיים. העלייה במספר החיידקים עשויה להעיד על הטבה במצב החולים בעקבות המעבר לתזונה ללא גלוטן, אך אוכלוסיית החיידקים הזו הצטמצמה כשקבוצת הניסוי נבדקה אחרי 12 חודשים. זה עוד ממצא שמקשה על החוקרים לגלות את הגורמים הסביבתיים שמשפיעים על צליאק ולהבין כמה כל אחד מהם תורם להתפתחות המחלה.
לצד היתרונות שבהשוואת המיקרוביוטה של המטופלים לזו של בני משפחותיהם, קבוצת הביקורת הזו גם מהווה חיסרון מסוים: לבני המשפחה של חולי צליאק יש סיכויים גבוהים יותר להיות מאובחנים בעצמם. השכיחות של צליאק אצל אנשים שבני משפחתם אובחנו היא גבוהה יותר, ונעה בין 1.6 ל-38 אחוזים, לעומת 4-0.7 אחוזים בקרב כלל האוכלוסיה. בדומה למחלות אוטואימוניות אחרות כמו טרשת נפוצה או קרוהן, השכיחות של צליאק גבוהה יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים. לכן ייתכן שחלק מאותם בני משפחה מקבוצת הביקורת שנבחנו, מצויים עדיין בשלב טרום קליני של הצליאק, מתחת לסף גילוי המחלה, שנעשה באמצעות בדיקת דם. דרוש מעקב אחרי אותם בני משפחה בעתיד, כדי לשלול את היותם חולי צליאק בעצמם. עם זאת, המחקר מהווה אבן דרך נוספת לשלילה האפשרית של הקשר בין המיקרוביוטה ומחלת הצליאק.
