עד כה הסברה המקובלת הייתה שהעיר חלוצה בנגב קרסה בגלל הפלישה המוסלמית, אבל מחקר ישראלי הראה שהקריסה התחילה עוד קודם - בעזרת ניתוח של מצבורי פסולת
במאות הרביעית והחמישית לספירה חלוצה הייתה עיר משגשגת בשולי האימפריה הביזנטית, בירת הנגב של זמנה, ושלטה על שבעה כפרים קטנים יותר ומאות חוות והתיישבויות חקלאיות מבודדות. היו בה תיאטרון, בתי מרחץ וכנסיות, ויוצרו בה כלי חרס רבים, בין השאר כדי לאכסן את יין הנגב שנשלח לרחבי האימפריה הביזנטית ונחשב למשובח במיוחד. ואז, במהלך המאות השישית והשביעית, חלוצה קרסה בהדרגה עד שלבסוף נעלמה. דבר דומה התרחש בהמשך גם במקומות אחרים ברחבי האימפריה.
האם היה זה הכיבוש המוסלמי שהביא לקריסתה של בירת הנגב הקדומה? או אולי שינויי אקלים? ומתי זה בדיוק קרה? בכך בדיוק עוסק מחקר חדש שהובילו פרופ' גיא בר-עוז וד"ר ליאור וייסבורד ממכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, עם חוקרים נוספים מרשות העתיקות, מאוניברסיטאות חיפה, תל אביב, בר אילן ובן גוריון ומכון ויצמן למדע. המחקר נעשה במימון קרן המועצה האירופאית למחקר (ERC).
"קריסה של חברות זה נושא מאוד חם היום, ומאוד מעניין. כל מי שמבקר בחלוצה מתרשם מעוצמת הבנייה, מגודל הבניינים. איך כל זה קרס? והאם האנשים ידעו שהם נמצאים בקריסה, או שאפשר לדעת זאת רק בדיעבד?" תוהה בר-עוז בראיון לאתר מכון דוידסון.
חלוצה והאזור שסביבה, אומר בר-עוז, הם מקום מצוין לשאול בו את השאלות האלו. "הנגב הוא מקרה המבחן הכי מעניין בעולם - אזור שוליים, שמקבל כמאה מילימטר של גשם בשנה, עם תנודות חזקות בין שנה לשנה. ובכל זאת היו שם יישובים שהתפרנסו ממסחר וגם מחקלאות. החקלאים בתקופה הזו גידלו בעיקר ענבים ליין אבל גם תמרים, זיתים, שקדים ואגוזים שונים, אפילו אפרסקים. הם אגרו מי גשמים: בבתים היו מרזבים שהובילו לבורות מים, בשדות נחפרו בורות מים שניקזו את מי השטפונות, ובגאיות נבנתה מערכת סכרים לאיסוף הנגר. העובדה שהם עסקו בחקלאות באזור כה יבש הפכה אותם פגיעים מאוד, כך שכל שינוי פגע בהם בצורה קשה יותר מאשר במקומות אחרים. אכן, מאז שחלוצה והיישובים סביבה נעלמו לא היה יישוב של הנגב בקנה מידה כזה עד למאה ה-20".
"הנגב הוא מקרה המבחן המעניין ביותר בעולם". חפירות בחלוצה | גיא בר-עוז
חיטוט באשפה
החוקרים לא התמקדו במבנים של העיר עצמה, אלא דווקא בפסולת שלה. האשפה של חלוצה פונתה לתלים ממזרח, מצפון ומדרום לעיר, שנפחם הכולל נאמד במיליון ומאתיים אלף מטר מעוקב, והם מכסים שטח של כמאה אלף מטר רבוע. "האשפה זה מה שסחף אותי למחקר הזה" אומר בר-עוז, שבמחקר קודם אף ניסה למצוא את הזבל של בית המקדש בירושלים. "מי שמתעניין בחיי היום יום, שמחפש את האדם בארכיאולוגיה, שם הוא ימצא את זה".
פינוי אשפה מסודר הוא מסימניה של הציוויליזציה ושל האוּרבניוּת – כשבני האדם התקבצו בערים הם כבר לא יכלו לסמוך על כך שכל אחד יטפל באשפה שלו, ונוצר הצורך בתשתית מרכזית לטיפול בזבל, גם הביתי וגם זה שנוצר במפעלים. באימפריה הביזנטית התחום הזה היה מסודר מאוד, ופינוי האשפה היה חלק מהשירותים שהעיר סיפקה לתושביה.
וייסבורד, בר-עוז ועמיתיהם בדקו מתי הסתיימה זריקת האשפה אל אותם תלים מחוץ לחלוצה. הם עשו זאת באמצעות בחינה של כ-15 אלף שברי חרס שנמצאו בתלי האשפה וקביעת התקופה שבה יוצרו, וגם באמצעות תארוך פחמן של פחם ושל זרעים, שעשתה ד"ר אליזבטה בוארטו במכון ויצמן. כך הם הגיעו למסקנה שפינוי הפסולת המסודר בעיר חלוצה הופסק באמצע המאה השישית לספירה.
הפסקת הפינוי לא מעידה על הפסקת ההתיישבות בעיר – ואמנם יש עדויות לכך שהעיר הייתה קיימת לפחות במשך כמה עשורים לאחר מכן, גם אם אוכלוסייתה הייתה קטנה יותר. אך זה מעיד על כך שהתשתיות הנחוצות לעיר גדולה קרסו והפסיקו לתפקד. "כל זמן שהעיר משגשגת, התושבים משלמים מסים, ויש מי שמפנה את האשפה", אומר בר-עוז. כשהשירות הזה נפסק, זה ציון דרך בהתמוטטותה ההדרגתית של העיר.
תארוך פחמן של זרעים ופחם חשף מתי הופסק פינוי האשפה. גלעיני זרעי זיתים שנמצאו בחלוצה | גיא בר-עוז
למה דווקא אז?
המאה השישית הייתה תקופה שקטה למדי באימפריה הביזנטית, וגם בשוליה הדרום-המזרחיים, היכן ששכנה חלוצה. האימפריה הייתה במגמת התפשטות והכיבוש המוסלמי, שעד כה נחשב לגורם העיקרי להתמוטטות חלוצה, הגיע רק כמאה שנה לאחר מכן. מה יכול היה לגרום לתחילת קריסתה של העיר דווקא אז?
החוקרים מציעים שלשינויי אקלים אולי הייתה יד בכך. המאה השישית היא תחילתה של תקופה המכונה עידן הקרח הקטן של שלהי העת העתיקה (Late Antique Little Ice Age, או בקיצור LALIA), בה היו טמפרטורות נמוכות מהרגיל בחצי הכדור הצפוני . LALIA החלה בעקבות שורה של התפרצויות געשיות בשנות ה-30 וה-40 של המאה השישית, ונמשכה קצת יותר ממאה שנים. היא שינתה את האקלים באירופה, אך אין בינתיים עדויות לכך שהיא לוותה בטמפרטורות נמוכות במזרח התיכון, וספציפית בנגב.
מאורע נוסף שהתרחש אותו זמן הוא מגפת הדבר של יוסטיניאנוס, שפרצה ב-541 והרגה מיליונים ברחבי האימפריה, בעיקר בקונסטנטינופול הבירה. ייתכן שהיה קשר בין ירידת הטמפרטורות להתפרצות המגפה, אך זה עדיין לא ברור. גם לא ידוע אם המגפה הגיעה לאזור הנגב. הנשאים העיקריים של חיידק הדבר הם מכרסמים, והחוקרים אספו את שלדי המכרסמים שמצאו בחפירות ושלחו אותם לבדיקה כדי לברר אם היו נגועים. בינתיים עוד אין בידם תשובה.
ייתכן מאוד, אם כך, שלא שינוי האקלים ולא המגיפה פגעו בחלוצה וביישובים שסביבה ישירות, אך סמיכות התאריכים מרמזת על כך שאולי השפיעו עליה בצורה עקיפה. "אם יש מיתון כלכלי באירופה, אם המחירים עולים, אז יש פחות ביקוש לתוצרים של חלוצה ולאלו שעוברים דרכה" אומר בר-עוז. "אם המסחר התבסס למשל על ייצוא יין, כשהביקוש צונח, זה יכול להסביר את הקריסה".
מכיוון שהנגב הוא אזור שקשה לגדל בו גידולים חקלאיים, ניתוק של היישובים מרשתות המסחר או אפילו היחלשות של אותן רשתות עשויים היו לפגוע בהתיישבות באופן חמור ביותר. בעוד ערים במקומות פוריים יותר עשויות לעבור תקופות של ירידה במסחר ולהתאושש מהן, אזורי שוליים כמו אלו של חלוצה זקוקים למסחר כדי לשרוד. לכן אזורים כאלו הם הראשונים להראות סימנים של התמוטטות כאשר התנאים משתנים, אפילו אם הפגיעה הישירה התרחשה במקום אחר.
המחקר החדש נותן לנו בפעם הראשונה נקודת זמן חשובה בקריסת ההתיישבות הביזנטית בנגב, ומציע כיווני מחקר לגבי הסיבות לתהליך זה. כרגע החוקרים יכולים להציע רק השערות למעורבות של עידן הקרח הקטן או מגיפת הדבר, אך הם מקווים למצוא עוד זהב בתלי האשפה של חלוצה, שיעזור להם להבין לעומק כיצד העיר הגדולה והיישובים סביבה דעכו ונעלמו.
מקווים למצוא עוד זהב באשפה. מבט על תלי האשפה של חלוצה | גיא בר-עוז
