הבזים החכמים מהאיים

על איי פוקלנד, סמוך לקצה הדרומי של דרום אמריקה, שוכנים עופות יוצאי דופן. "אתה פוגש בקרקרה והן חברותיות ורצות על האדמה ומנקרות את התרמיל שלך. הן משחקות עם חפצים אקראיים. הן כל הזמן חוקרות דברים בסביבה שלהן", אמרה קייטי הרינגטון (Harrington), שחוקרת את העופות הללו, לאתר Psychology Today. 

קשה להאמין, כשקוראים את התיאור הזה, שמדובר בעוף דורס - אבל הקָרָקָרָה המפוספסת (Phalcoboenus australis) שייכת למשפחת הבזיים, גם אם היא לא ממש מתנהגת ככה. "יש להן מין גישה אנרגטית, חקרנית לחיים, שאתה לא מוצא אצל עופות דורסים אחרים", סיכמה הרינגטון. 

ההתנהגות של הקרקרות, והגישה הכללית שלהן לחיים, הזכירה להרינגטון ועמיתיה את הקיאה (Nestor notabilis), תוכי ניו-זילנדי גדול שידוע בסקרנות שלו. מחקרים לא מעטים נעשו על הקיאות, שכמו רבים מקרוביהן התוכים התגלו כחכמות מאוד, ומסוגלות להמציא דברים חדשים. האם הדמיון בין שני המינים מגיע גם לשם, תהו החוקרים? האם הקרקרות חכמות כמו התוכים? לאחר שהציבו בפניהם קופסה מיוחדת עם שמונה "חידות" שונות, הגיעו החוקרים לתשובה: בהחלט כן.

עופות סקרנים, חקרנים וחברותיים. קרקרה מפוספסת | Colin Seddon, Shutterstock

להוטות לפתור

החוקרים השתמשו בחידות מהסוג ששימשו בעבר לחקר האינטליגנציה של תוכי קקדו גופין (Cacatua goffiniana), ושינו אותם במקצת כדי להתאים לגודל של הקרקרות ולמקור החד שלהן. הם בנו קופסה בעלת שמונה תאים, כשבכל תא חיכה לעופות פרס – חתיכה של בשר כבש. כדי להוציא אותו הן היו צריכות לעשות בכל תא משהו אחר: למשוך בחתיכה של תיל, להזיז חתיכת פלסטיק, לקרוע נייר ועוד. החוקרים הציבו את הקופסה באזור באיים שבו מבקרות קרקרות לעיתים קרובות, וחיכו.

"לא היה לנו מושג למה לצפות", אמרה הרינגטון. "כן, קרקרות יהיו שם. כן, הן אוהבות חפצים חדשים. כן, הן לא מפחדות מבני אדם. כן, הן אוהבות להתעסק עם כל דבר, אבל האם הן ינסו לפתור את הקופסה?".

החוקרים לא היו צריכים לחכות זמן רב. כמעט מייד הגיעה הקרקרה הראשונה, ואחריה עוד אחת ועוד אחת. החוקרים היו צריכים לחסום את הגישה של חלק מהעופות כדי לתת לכל ציפור את הזמן שלה ליד הקופסה. "הקרקרות היו להוטות כל כך לפתור את החידות שכמה מהן החלו ממש לרוץ לעבר הקופסה ברגע שהנחנו אותה על הקרקע", אמרה הרינגטון לפורבס. "אז הן בעטו ומשכו בחלקים השונים שלה בהתלהבות, ממש כמו שאנחנו עושים כדי ללמוד איך משהו עובד. הן גם זזו והסתכלו על הקופסה מזוויות שונות, מתכופפות כדי להסתכל מלמטה או קופצות על הקופסה כדי להסתכל עליה מלמעלה". 

בסך הכל השתתפו במחקר 15 קרקרות, כשלכל אחת מהן היו עד חמישה ניסיונות להוציא את הפרסים מהתאים בקופסה. עד חמישה – כי מדובר בציפורים חופשיות, והיו כאלו שלא התחשק להן לחזור לאזור כל יום. הן השתפרו מניסיון אחד לשני, ולעיתים קרובות נשארו לצד הקופסה וחקרו אותה גם לאחר שאכלו את כל הבשר שהיה בתוכה. בסופו של דבר, כמעט כל הקרקרות למדו לפתור את כל שמונה המשימות. 

הקרקרות הגיעו במרוצה ובחנו את הקופסה בהתלהבות. הקופסה בת שמונת התאים ושמונה החידות | מתוך מאמר המחקר 

אומץ יצירתי

"ממש נדהמנו מהמהירות שבה הן ניגשו למשימות ופתרו אותן", אמרה הרינגטון. "זה שונה מכל מה שהכרנו לפני כן בעופות דורסים החיים בטבע". הקרקרות הצליחו במשימות לא פחות מהקקדו, ובחלקן אפילו טוב יותר. זה לא דבר של מה בכך: קקדו גופין הם ציפורים חכמות מאוד, שמשתמשות בכלים וידועות ביכולתן לפתור בעיות.

עד היום, רוב המחקרים על אינטליגנציה של ציפורים התמקדו בעיקר בשתי קבוצות של ציפורים, שנחשבות לחכמות במיוחד: התוכים כמובן, ומשפחת העורביים, הכוללת בין השאר את העורב האפור והעורבני שחיים בישראל. איך קרה שעוף ממשפחת הבזיים פיתח אינטליגנציה שלא נופלת מזו של "הכוכבים" של בעלי הכנף? החוקרים משערים שהחיים על האיים הקרים וסחופי הרוחות תרמו לכך. לא קל למצוא מזון באיי פוקלנד: הקרקרות ניזונות מתפריט אקלקטי של אפרוחים של עופות ים, ביצים, גורים של כלבי ים, פגרים, וגם קונכיות וחסרי חוליות ימיים שונים. חלק גדול ממזונן זמין רק בתקופה מסוימת של השנה, והן צריכות לשנות את התנהגותן, להתאים את עצמן לתנאים משתנים וללמוד לנצל מקורות מזון חדשים. 

"קרקרות מפוספסות חייבות להיות ממש חקרניות, כל הזמן לבדוק מצבים חדשים בסביבה שלהן כדי לבדוק מה עובד בשבילן", הסבירה הרינגטון. "'האם זה אוכל? מה אני יכולה לעשות עם זה?' דרוש סוג של אומץ יצירתי כדי להצליח לחיות בפוקלנד". מי שחסר את האומץ היצירתי הזה פשוט לא שרד. רק הקרקרות הסקרניות והחכמות, שאינן נרתעות מדברים חדשים, שגשגו והעמידו צאצאים באיים – וכך התכונות האלו התפשטו באוכלוסייה.   

סרטון שמראה את מהלך המחקר, ואת הקרקרות פותרות את החידות: