מחקר חדש: יש קשר קלוש בלבד בין הגזע של כלב, או הגזעים המרכיבים אותו אם הוא מעורב, ובין תכונות והתנהגות
מאיזה גזע הכלבה שלכם? גולדן רטריוור? היא בטח חברותית מאוד, אוהבת לשחות ולשחק בכדור. דלמטי? כדאי שתצאו איתה הרבה לטיולים, הם צריכים להוציא המון מרץ! רועה גרמני? היא צריכה אילוף, ואז תשמור לכם מצוין על הבית. פיטבול? תרחיקו אותה ממני מהר, זו כלבה מסוכנת!
לרוב האנשים יש תפיסות כאלו ואחרות לגבי גזעים שונים של כלבים: מי טוב יותר עם ילדים, מי חרדתי יותר, מי קל יותר לאילוף. אך האם הגזע של הכלב אכן יכול לנבא בצורה טובה את האופי שלו או את התנהגותו? לפי מחקר חדש, שבו בחנו החוקרים את ההתנהגות של למעלה מ-18 אלף כלבים ואת הגנים של יותר מאלפיים מהם, התשובה שלילית. היו אומנם תכונות מסוימות שהראו קשר סטטיסטי לגזע, אך בממוצע, הגזע הסביר רק חלק קטן מאוד מהשונות ההתנהגותית בין הכלבים.
בטוחים שכל כלבי הגולדן רטריוור חברותיים ואוהבים לשחות ולשחק בכדור? לאו דווקא. גולדן רטריוור העונה על הסטראוטיפ ומשחק בכדור טניס | Sinseeho, Shutterstock
מעבודות שונות למגוון גזעים
הקשר בין הכלבים לבני האדם הוא עתיק מאוד – הם היו בעלי החיים המבויתים הראשונים, והצטרפו לחבורות נודדות של בני אדם עוד לפני שאלו התיישבו בישובי קבע והחלו בחקלאות. ההשערות לגבי מועד הביות נעות בין 15 ל-30 אלף שנים לפני זמננו. במהלך אלפי השנים שחלפו מאז, נוצרו שושלות של כלבים שהתמחו בעבודות מסוימות, כמו כלבי ציד או כלבי רועים. בעליהם בחרו בכל דור את הכלבים שהיו טובים במיוחד בעבודה שלה הם נועדו, וכך השושלות השונות פיתחו תכונות והתנהגויות שונות במקצת. עם הזמן נוצרו גם קבוצות בתוך השושלות האלו: כלבים שרעו כבשים נפרדו מאלו שרעו פרות, כלבי ציד התלוו לציד ברווזים או רדפו אחר ארנבות. אך לא היו אלו הגזעים שאותם אנחנו מכירים כיום, אותם גזעים הופיעו רק ממש לאחרונה, במאה ה-19.
יצירת הגזעים השונים התרכזה בבריטניה. ג'נטלמנים בני התקופה הוויקטוריאנית החלו לגדל כלבים כתחביב, ולא לצורך העבדתם, שעד אז הייתה המטרה העיקרית של גידולם. הם הכליאו כלבים שנבחרו במיוחד כדי ליצור את הגזע שאליו שאפו, והקדישו תשומת לב לצבע או לדוגמת הצבעים, למבנה הגוף, לאורך הרגליים, האף והאוזניים, לסוג הפרווה – ישרה או מתולתלת – אורכה וצפיפותה, ולעוד משתנים רבים המשפיעים על המראה של הכלב. בבריטניה, ואז בארצות נוספות, הוקמו אגודות כלבנים שקבעו כללים למראה "הנכון" עבור כל גזע, מה נחשב לפודל אמיתי וכמה כפופות צריכות להיות הרגליים של הבולדוג.
בהתאם לאותם כללים, הבסיס להכלאות של הכלבים הגזעיים היה תמיד המראה, ולא ההתנהגות. למרות זאת, אנשים רבים, כולל כאלו שעוסקים בגידול כלבים, טוענים בתוקף שלגזעים השונים יש אופי שונה. באתר של ההתאחדות האמריקאית לכלבנות, למשל, תוכלו לקרוא שקולי הם מסורים וגאים, אוהבים לשחק ונובחים הרבה, בעוד שכלבי מסטיף הם אמיצים וממעטים לנבוח.
במהלך אלפי השנים שבהן הכלב חי לצד האדם התפתחו שושלות עם תכונות והתנהגויות שונות במקצת. בורדר קולי רועה כבשים | The Old Major, Shutterstock
לא ברור אם יש אופי ברור
האם לגזעים אכן יש אופי ברור? בעבר ניסו מחקרים לענות על שאלה זו, וחלקם הראו קשר בין תכונות מסוימות, כמו עד כמה הכלב נוח לאילוף ועד כמה הוא תוקפני כלפי זרים, ובין הגזע שאליו הכלב משתייך. אבל אפילו בתכונות האלה, הגזע הסביר רק כ-30 או 40 אחוזים מהשונות בין הכלבים. רוב המחקרים האלו בחנו אך ורק כלבים גזעיים, דבר שעשוי להשפיע על התוצאות: לא ניתן לדעת עד כמה הציפיות של הבעלים מהכלבים, שמתבססות על הגזע שלהם ועל מה ש"כולם יודעים" לגבי תכונות הגזע הזה, השפיעו ועיצבו את התנהגותם. במחקר החדש כמחצית מהכלבים היו מעורבים, והחוקרים יכלו לבחון אם גנים של גזע מסוים משפיעים על התנהגותו, גם אם הבעלים כלל אינם יודעים שלכלב שלהם יש גנים כאלו.
אלינור קרלסון (Karlsson), החוקרת הבכירה החתומה על המאמר החדש, ייסדה את מיזם Darwin’s Arc, שבעזרתו היא וחוקרים נוספים יכולים לאסוף מידע על חיות מחמד עבור מחקריהם. בעליהם של 18,385 כלבים ענו על שאלונים באתר, שביקשו מהם לדרג את ההתאמה של כלביהם לאמירות כמו "הכלב משחק עם כלבים אחרים", "הכלב לא אוהב שמתקרבים אליו או מחבקים אותו", "הכלב מתעניין מאוד ומסתגל בקלות לחפצים חדשים ומקומות חדשים".
לפי הממצאים, חלק קטן מהתכונות אכן מושפע בצורה משמעותית מהגזע. כלבים שמשתייכים לגזע של כלב רועים, כמו בורדר קולי, או שיש להם גנים רבים של גזעים כאלו, נטו יותר להיות קלים לאילוף, סקרנים ואהבו מאוד צעצועים. כלבי לברדור רטריוור וגולדן רטריוור הפגינו אהבה למשחקים שבהם הבעלים זורקים להם כדור או מקל והם מחזירים אותו – אולי לא מפתיע עבור גזעים עם היסטוריה של ציד עופות מים, שתפקידם היה להביא לצייד את שללו. גם כאן, החוקרים מצאו נטייה לתכונה זו לא רק אצל הרטריוורים הגזעיים, אלא גם אצל הכלבים המעורבים שחלק גדול מהגנים שלהם הגיעו מרטריוורים. "זאת התכונה שהראתה את התורשתיות הגבוהה ביותר במחקר", אמרה קתלין מוריל (Morrill), שהובילה את המחקר, בריאיון לכתב העת The Atlantic.
לעומת זאת, בעוד לברדורים גזעיים קיבלו ציונים גבוהים במיוחד על חברותיות כלפי בני אדם, לברדורים מעורבים לא הצטיינו בכך יותר מכלבים אחרים. חברתיות היא תכונה שמזוהה מאוד עם לברדורים, והחוקרים חושבים שייתכן שמדובר בנבואה שמגשימה את עצמה: אם אנשים חושבים שהכלב שלהם נועד להיות חברותי, הם משחקים איתו יותר, דבר שמשפיע על התנהגותו. תכונות נוספות עשויות להיות מושפעות גם הן מהציפייה של הבעלים. אנשים שסבורים שהכלב שלהם שייך לגזע חכם משקיעים זמן רב יותר באילוף ולימוד; מי שרוצה כלב שמירה מפחיד יבחר בכלב מגזע שנחשב תוקפני ומסוכן, ויאלף אותו להפגין בדיוק את התכונות הללו.
מתברר כי רק חלק קטן מתכונות הכלבים מושפע משמעותית מהגזע. ארבעה כלבים בני גזעים שונים | Frank11, Shutterstock
לא שונים באופן מהותי
במחקר נמצאו רק מעט תכונות שהראו קשר משמעותי לגזע, והחוקרים מדגישים שגם התכונות האלו לא יופיעו אצל כל הכלבים מגזע מסוים. בהחלט יש כלבי רועים שאינם מקשיבים להוראות, ואפילו רטריוורים שלא מחזירים חפצים – לאחותי, למשל, הייתה גולדנית שמעולם לא רדפה אחרי כדור. כשהחוקרים בחנו את כלל התכונות שנבדקו במחקר, הם מצאו שבממוצע, רק כתשעה אחוזים מהשונות בהתנהגות הכלבים יכולים להיות מוסברים על ידי הגזע שלהם, מספר "קטן בהרבה ממה שרוב האנשים, וגם אני, ציפינו", אמרה קרלסון בריאיון לכתב העת המדעי Nature. עם זאת, היא הוסיפה, "כשחושבים על הזמן הקצר שחלף מאז שהגזעים נוצרו, זה הגיוני".
זה לא מקרי, כנראה, שהתכונות שלהן היה קשר עם הגזע היו בעיקר כאלו שהיו קשורות גם לעבודה שאותה מילאו – כמו הנטייה של הרטריוורים להביא חפצים לבעליהם, או הציות של כלבי הרועים. נראה שהתכונות הללו היו טבועות כבר בקבוצות הכלבים השונות שהקדימו את הגזעים הקיימים כיום, וכללו כל אחת מהן גזעים רבים שנחשבים עתה לנפרדים.
אם הגזע אינו מנבא את התנהגות הכלב, מה זה אומר לגבי גזעים שנחשבים מסוכנים, כמו פיטבול או רוטוויילר? כיום יש חוקים מיוחדים שמגבילים את הבאתם של כלבים כאלו לארץ ואף מחייבים אותם בחבישת מחסום כשהם מחוץ לבית. מחקרים כמו זה של מוריל, קרלסון ועמיתיהן עשויים לשנות את התייחסות החברה לגזעים הללו, אמר אוון מקלין (MacLean), חוקר התנהגות בעלי חיים מארצות הברית, שלא היה שותף למחקר. "אנחנו מדברים על הגזעים כאילו הם שונים באופן מהותי, אבל במציאות זה לא כך".
בסופו של דבר, לכל כלב יש אישיות ואופי משלו, שמושפעים מהגנטיקה שלו אבל גם ממה שעבר במהלך חייו. כשאנשים מצרפים למשפחה כלב הם רוצים לדעת איך הוא יתנהג, איזה קשרים ייצור עם בני המשפחה, אם יהיה רגוע או עצבני, עקשן או צייתן. הרצון הזה ברור והגיוני, אך המחקרים מראים שהגזע של הכלב לא יכול לספק תשובה ברורה.
"אתה יכול לקחת כלב אקראי מהרחוב ולנבא את התנהגותו על סמך הגזע שלו, ואולי תשיג תוצאות טובות יותר מאשר אם היית מנחש בלי שום מידע", אמרה קרלסון לאטלנטיק. "אבל זה עדיין לא יהיה יעיל במיוחד".
