שיטת הטיפול החדשנית מסייעת לקרוב לשליש מחולי הסרטן – אבל מתברר שאצל חלק קטן היא דווקא מחמירה את מצבם
בשנים האחרונות חלה מהפכה בתחום טיפולי הסרטן, עם התפתחות הטיפולים האימונותרפיים לגידולים מוצקים כמו סרטני עור, ריאות, מעי גס ועוד. הטיפולים האלה מבוססים על נוגדנים שפועלים נגד חלבונים שבאמצעותם התא הסרטני בולם את פעילות מערכת החיסון נגדו. התרופות האלה עובדות מצוין עבור כ-30 אחוז מהחולים, אך מסיבה לא ידועה אינן מועילות לכל השאר. אולם מחקר חדש מראה כי עבור אחוז קטן של החולים לא רק שהטיפול אינו עוזר – הוא אף עלול להאיץ את התפתחות המחלה.
במחקר שהתפרסם בכתב העת Clinical Cancer Research, אספו חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה נתונים על 155 חולי סרטן מסוגים שונים שקיבלו נוגדנים נגד חלבונים שמעכבים את פעילות תאי T במערכת החיסון, או טיפולים אימונותרפיים אחרים. שליש מהחולים הללו הפסיקו את הטיפול מסיבות שונות בתוך פחות מחודשיים מתחילתו, והיתר המשיכו בו גם מעבר לכך. החוקרים בדקו את רצף הגנום של גידולי החולים וחיפשו שינויים גנטיים.
נמצא כי אצל שישה חולים מתוך כ-50 שהפסיקו את הטיפול הוגבר הביטוי של הגנים הסרטניים MDM2 או MDM4. אצל אף אחד מהחולים שהמשיכו בטיפול לא התגלתה אותה תופעה. לעומת זאת, אצל ששת החולים נראתה אותה תופעה – הגברה משמעותית בקצב גדילת הגידולים בתוך חודשים ספורים מתחילת הטיפול, אף על פי שהם חלו בסוגי סרטן שונים. אצל ארבעה מהם הגדילה עברה את סף ה-50 אחוז ושניים מהם הגיעו אפילו ל-250 אחוז.
תוצאות המחקר דומות לאלה של מחקר אחר משנת 2016, שבו דווח על 12 חולי סרטן מתוך 133 שקצב הגידול שלהם הוכפל לאחר אימונותרפיה. אולם המחקר ההוא לא קישר בין המקרים לעלייה ברמות MDM והחוקרים מצאו קשר סטטיסטי לגיל החולים – שלא הודגם במחקר הנוכחי.
איך אפשר להסביר את הממצאים? MDM2 מוגבר אצל כשבעה אחוזים מחולי הסרטן, וידוע שהוא מעכב את פעילותו של חלבון מעכב סרטן בשם P53. החוקרים משערים כי מכיוון שהאימונותרפיה מגבירה את פעילותם של תאי מערכת החיסון, הם מפרישים יותר חלבונים מסיסים שמדרבנים את תאי הסרטן להגביר את פעילות MDM2. אצל חולים שתאי הסרטן שלהם מבטאים מלכתחילה את MDM2 במידה יתרה, הדבר עלול לפגוע עוד יותר בפעילות של P53 ולכן להאיץ את קצב ההתפתחות של הגידול.
החוקרים מסייגים שהמדגם שלהם עדיין קטן מדי, שכן אי אפשר להסיק מסקנות חותכות משישה מקרים בלבד ויש צורך במחקרי המשך. עם זאת, המחקר מצטרף למחקרים נוספים שגורסים כי חשוב להתאים לכל חולה את הטיפול המתאים לו, ולשם כך דרושות בדיקות גנטיות ממוקדות. אם אימונותרפיה אכן עלולה להחמיר את מצבם של חולים בעלי רמות גבוהות של MDM2, יש לאבחן זאת מראש ולהתאים להם טיפול אחר.
