ההכחדה הגדולה ביותר

לפני כ-250 מיליון שנה התרחש האסון הביולוגי הגדול ביותר בתולדות כדור הארץ, שהכחיד 90 אחוז מהיצורים החיים. לאחרונה זיהו חוקרים מאוניבסיטת ציריך אירוע עוד יותר דרמטי ממנו, לפחות מבחינת עולם הצומח, שהתרחש קצת יותר מאוחר.

אירוע ההכחדה הגדול ביותר הידוע שהתרחש בכדור הארץ נקרא פרם-טריאס (Permian-Triassic Mass Extinction), על שם שתי התקופות הגיאולוגיות שביניהן הוא התרחש. במקומות מסוימים בעולם אפשר למצוא מאובנים מהתקופות האלה בשכבת קרקע עמוקה יחסית, שכן הצטברו עליה משקעים במהלך 250 מיליון שנה. בשכבות מתקופת פרם אפשר למצוא מאובנים של יצורים רבים, אך בשכבות הקרקע המאובנת של התקופה העוקבת, הטריאס, אין כמעט יצורים. הגורם להכחדה האדירה הזאת אינו ידוע, וההשערות נעות בין התפרצויות געשיות, פגיעת אסטרואיד, שילוב כלשהו ביניהם או גורמים אחרים לגמרי.

במפרץ גרינלנד נמצאות שכבות משתי התקופות הללו ולכן האזור היה מוקד המחקר של קבוצת מדענים מאוניברסיטת ציריך. החוקרים בדקו בנקודות שונות לאורך השכבות את היחס בין קבוצת הצמחים "חשופי הזרע" (Gymnosperms), שאין להם פירות ופרחים (למשל אורנים) לבין קבוצת "בעלי הקשקשים" (Lycopsids) שהם חסרי זרע ומתרבים באמצעות נבגים.

את היחס הזה אפשר לבדוק באמצעות השוואת כמות גרגירי האבקה, השייכים לחשופי הזרע, לעומת כמות הנבגים, המאפיינים את הצמחים בעלי הקשקשים. קבוצת בעלי הקשקשים נחשבת עמידה יותר, כך שנוף שמורכב בעיקר ממנה יעיד על תנאי אקלים קשים יותר, ואילו נוף שמורכב בעיקר מקבוצת חשופי הזרע ילמד שהאקלים באותה תקופה היה נוח יותר.

מעבר ליחס בין חשופי הזרע לבעלי הקשקשים, החוקרים הסתמכו על הטביעה הכימית של החומר האורגני שמצאו לאורך החתך. הם מצאו כי בנקודות בזמן שבהן חלה עלייה דרמטית בנבגי בעלי הקשקשים לעומת גרגירי האבקה של חשופי הזרע, כלומר בזמן משבר אקלימי שבו בעלי הקשקשים משתלטים על הנוף, היה שינוי גם בהרכב הפחמן בחומר האורגני. בתקופות הדרסטיות האלה הם מצאו שהחומר האורגני הכיל פחות מהצורה הכבדה יותר של פחמן (13C) לעומת הצורה הקלה והנפוצה יותר (12C). היחס בין שתי הצורות משמש מדד לתגובת צמחים לעקה סביבתית ועולה למשל בתקופות יובש. אך שינוי דרסטי לכיוון ערכים נמוכים מאוד יכול להצביע על נוכחות של מקור פחמן עם הרכב איזוטופי שונה – למשל התפרצות הר געש.

החוקרים טוענים כי לאחר אירוע ההכחדה הגדול של הפרם-טריאס, עולם הצומח התאושש מהר יחסית במונחים גיאולוגיים (סדר גודל של כמה אלפי שנים), כלומר חשופי הזרע חזרו להיות הדומיננטיים במכלול. עם זאת, הם זיהו אירוע אחר, כ-500 אלף שנה לאחר ההכחדה של הפרם-טריאס, שבו בעלי הקשקשים היו דומיננטיים במשך כמה מאות אלפי שנים. את אותה תמונה אפשר לראות לא רק בגרינלנד, אלא גם בפקיסטן ובאוסטרליה, כך שמדובר כנראה בתופעה כלל עולמית.

המשמעות היא שבתקופה האת התרחש אירוע דרסטי מאוד, ומבחינת עולם הצומח הוא היה משמעותי אפילו יותר מאירוע ההכחדה הגדול ביותר בהיסטוריה הידועה של כדור הארץ. לדברי החוקרים, ייתכן שהגורם לשינוי הגדול בעולם הצומח היה רצף של התפרצויות געשיות גדולות.

מתוך כל אירועי ההכחדה שהתרחשו על כדור הארץ, היצורים ששרדו הם אבות אבותיהם של כל היצורים הקיימים כיום, ובכלל זה אנחנו. אילולא אירועי ההכחדה האלו, כנראה לא היינו קיימים כדי לחקור את אירועי ההכחדה (ואולי גם לגרום בעצמנו להכחדה חדשה), אלא היו מסתובבים על הכדור הזה יצורים שונים לגמרי.