מחקר חדש מגלה את החלבון המסייע להתחדשות רקמת לב אחרי טראומה, ועשוי לסייע בעתיד להתאוששות מהתקפי לב
אוטם שריר הלב, או בשמו העממי "התקף לב", הוא מגורמי המוות המובילים בעולם. כשיש חסימה של זרימת הדם לשריר הלב, חלקים של רקמת הלב מתים, ונוצרת רקמת צלקת קשיחה שעלולה לפגוע בתפקוד הלב.
במחקר שפורסם בשנת 2011 תוארה תופעה שבה תאי שריר לב של עכברים צעירים שזה עתה נולדו מסוגלים להתחלק ולרפא בהצלחה רבה את הלב לאחר פציעה. יכולת זו פוחתת בצורה דרסטית בתוך שבוע מהלידה. במחקר חדש של פרופ' אלדד צחור ותלמיד המחקר אלעד בסט ממכון ויצמן למדע, שפורסם בכתב העת "נייצ'ר" (Nature), הם גילו חלבון ששותף לתהליך הזה.
החוקרים מצאו כי מה שמתווך את יכולת ההתחדשות של תאי שריר לב הוא חלבון בשם אגרין (Agrin). החלבון הזה מצוי בתווך הבין תאי, והוא רכיב חשוב ביצירת צומת התקשורת בין תאי העצב לתאי השריר, הקרוי "הצומת הנוירו-שרירי" או סינפסת עצב-שריר. החוקרים מצאו כי רמות החלבון גבוהות בלבבות של עכברים בני יום אחד, אך יורדות בגיל שבוע – בהתאמה לירידה ביכולת ההתחדשות של תאי שריר הלב.
בהמשך יצרו החוקרים עכברים מהונדסים גנטית שחלבון האגרין אינו מתבטא בתאי הלב שלהם. לאחר שפצעו את לבם סמוך ללידה, העכברים האלה הציגו יכולת פגומה משמעותית לריפוי הלב שלהם לעומת עכברים רגילים. כמו כן, אצל העכברים האלו נוצרה רקמת צלקת גדולה יותר באופן משמעותי.
החוקרים בדקו אם אפשר לטפל בעכברים באמצעות חלבון אגרין טהור כדי לשפר את התאוששות רקמת הלב שלהם. לשם כך הם יצרו אוטם שריר לב בעכברים בוגרים, שאינם נרפאים, ואז הזריקו אגרין ללבם. בארבעת הימים הראשונים לאחר האוטם נמצא שהנזק לרקמת הלב היה דומה בקבוצה שקיבלה את החלבון ובזו שלא, אך כשבועיים לאחר הטראומה רקמת הצלקת של העכברים שטופלו באגרין הייתה קטנה יותר. בנוסף, גם פעילות הלב שלהם השתפרה. עם זאת, החוקרים לא מדדו כמותית את מידת השיפור.
לבסוף ביקשו החוקרים להעריך אם אגרין יכול לעודד התחדשות גם בתאי אדם. לשם כך, השתמשו בתאי שריר לב שנוצרו מתאי גזע מושרים שגודלו בצלחת. נמצא שמתן אגרין לתאים האלה הגביר את יכולת החלוקה שלהם, מה שמרמז על יכולת משופרת שלהם לחדש רקמת לב פגועה.
"מצאנו מעורבות של חלבון שלא נחקר עד כה בתחום ריפוי לב", אמר בסט לאתר מכון דוידסון. "רצינו לזהות חלבונים שעובדים מחוץ לתא, מכיוון ששימוש בהם לטיפול אינו דורש ריפוי גני ומכאן החשיבות שלו. הופתענו לראות את רמות הריפוי שהחלבון הזה יכול לעודד. השאלות הפתוחות שנשארו יעסיקו אותנו ומעבדות אחרות בעולם עוד זמן רב".
המחקר שופך אור על כיוון מהפכני לחידוש רקמת לב פגועה, על ידי ניצול של מנגנון מולקולרי שפועל בשלב מוקדם בהתפתחות רקמת הלב. מעבר לתרומה הבסיסית להבנת הביולוגיה של רקמת הלב, המחקר מעלה את האפשרות שלאגרין יש פוטנציאל טיפולי וייתכן שבעתיד יתנו אותו לחולים לאחר התקף לב, כדי לצמצם את הנזק שנגרם להם ולשפר את התחדשות הרקמה.
