החלזונות מראים:
ההכחדה השישית כבר כאן

האדם משנה את סביבתו בצורה קיצונית יותר מכל בעל חיים אחר, ולעתים קרובות פוגע אגב כך ביצורים החיים החולקים איתו את הסביבה. יש דרכים רבות שבהן פעילות האדם מובילה לפגיעה שכזו, מהרס אזורי מחייה בשל כריתת יערות, גידולים חקלאיים, בניית יישובים וסלילת כבישים, דרך זיהום האוויר והמים, העברה של מינים פולשים ושינוי האקלים, ועד לדרכים הישירות ביותר של ציד ודיג. כל אלו הובילו לירידה במספרם של בעלי חיים רבים, עד כדי סכנת הכחדה, או לעתים הכחדה של ממש. רבים מכירים את הסיפורים על הכחדתם של עופות הדודו ממאוריציוס, או של הזאב הטסמני. לצידם נכחדו גם בעלי חיים רבים אחרים, חלקם אפילו לפני שהספקנו למצוא ולתאר אותם.

הכחדות אינן דבר חדש: הן ליוו את החיים על פני כדור הארץ מרגע היווצרם. מינים נכחדים, ואחרים נוצרים, כל הזמן. אך יש תקופות שבהן קצב ההכחדה עולה באופן משמעותי, כך שלמשך זמן קצר – במונחים אבולוציוניים – הוא גבוה בהרבה מאותו "קצב רקע" קבוע של הכחדות. כשזה קורה, אנחנו מדברים על הכחדה המונית, ורוב החוקרים מסכימים שהיו חמש כאלו בהיסטוריה של כדור הארץ. האחרונה, והמוכרת ביותר, היא ההכחדה שאירעה בסוף תור הקרטיקון, לפני כ-66 מיליון שנים, ובה נכחדו רוב הדינוזאורים וגם מינים רבים אחרים.

חוקרים לא מעטים טוענים שאנחנו נמצאים כרגע בעיצומה של הכחדה המונית נוספת – ההכחדה השישית. הגורם הפעם אינו התפרצויות געשיות או פגיעת אסטרואיד, אלא תוצאה של פעילות האדם. אחרים טוענים שלקרוא למה שקורה כעת הכחדה המונית היא הגזמה, שנועדה להראות את המצב כחמור ממה שהוא באמת. חוקרים מארצות הברית ומצרפת מצאו במחקר חדש כי אחוז המינים שנכחדו במאות האחרונות גדול מזה שהערכנו בעבר – משום שרוב המחקרים התמקדו ביונקים ועופות, והזניחו את חסרי החוליות. לפיכך, אומרים החוקרים, לא יכול להיות ספק שאנחנו לכל הפחות עומדים על פתחה של ההכחדה השישית.

רוב המחקרים מוטים לטובת היונקים והעופות, אך נראה שחסרי החוליות נפגעים הרבה יותר. בית הגידול של חלזונות היבשה שנבדקו במחקר, ביערות פולינזיה | צילום: Robert Cowie, UNIVERSITY OF HAWAII AT MANOA

תפיסה מוטית של המשבר

"יש לנו תיעוד ברור לקצב הכחדה גבוה באופן קיצוני, ולצמצום האוכלוסיות של בעלי חיים וצמחים רבים, ובכל זאת יש כאלו שמסרבים להודות כי מה שמתרחש הוא הכחדה המונית", אמר רוברט קווי (Cowie), שהוביל את המחקר. "ההכחשה הזו מבוססת על תפיסה מוטה של המשבר, שמתמקדת ביונקים וציפורים ומתעלמת מחסרי חוליות, שכמובן מרכיבים את הרוב הגדול של המגוון הביולוגי".

רבים מהמאמרים שדיווחו על קצב נמוך יחסית של הכחדה התבססו על הרשימה האדומה של הארגון הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN). הארגון קובע לגבי כל בעל חיים ברשימה אם הוא בסכנת הכחדה ומה חומרתה. אלא שהוא מתמקד, כמו גופים רבים אחרים, בבעלי חיים גדולים ומוכרים – כלומר בעיקר ביונקים ובעופות. כ-91 אחוזים ממיני היונקים והעופות הידועים נמצאים ברשימה, ומתוכם רק עבור חמישה אחוזים אין לארגון נתונים מספקים כדי לקבוע את מידת הסכנה הנשקפת להם. כשאנחנו מסתכלים על חסרי חוליות, כמו חרקים, סרטנים, חלזונות, תמנונים, מדוזות ועוד רבים, התמונה שונה לחלוטין. מתוך מיליון וחצי מינים של חסרי חוליות המוכרים למדע, רק כ-1.6 אחוזים נכללו ברשימה. עבור 27 אחוזים מהם אין נתונים מספקים כדי לקבוע את את חומרת סכנת ההכחדה שלהם.

"הנתונים של ה-IUCN לגבי הכחדה של ציפורים ויונקים הם ככל הנראה מדויקים למדי", אמר קווי בראיון לאתר Vice. "אבל הם ביצעו את ההערכה הזו רק עבור אחוז קטנטן של חסרי חוליות". המחקרים המעטים שכן התמקדו בחסרי חוליות, ובעיקר בחרקים, אכן הצביעו על ירידה דרמטית במספרם בעשרות השנים האחרונות.

עד 17 אחוז מהמינים נכחדו תוך כמה מאות שנים. קונכיות של חלזונות יבשה מאיי פולינזיה שנכחדו במאות האחרונות. צילום: O. Gargominy, A. Sartori, UNIVERSITY OF HAWAII AT MANOA

ההכחדה מתרכזת ביבשה

קווי ועמיתיו התמקדו בקבוצה אחרת של חסרי חוליות – הרכיכות, הכוללת את הצדפות, החלזונות, התמנונים ועוד. היות שלרבות מהרכיכות יש צדפות, שנשארות זמן רב לאחר מות הרכיכה עצמה, קל יחסית לעקוב אחריהן ולמצוא ראיות גם למינים שנכחדו לפני מאות שנים. מתוך מחקרים שהם ואחרים ביצעו על הכחדה של רכיכות, הם מעריכים שבין 10 ל-17 אחוזים ממיני חלזונות היבשה נכחדו מאז שנת 1500. זהו קצב הכחדה גבוה בהרבה מבעבר, וגם גבוה יותר ממה שנצפה במחקרים על יונקים ועופות. בים, לעומת זאת, המצב טוב יותר, שכן השפעת האדם שם פחותה. אמנם גם לשם מגיע הזיהום, בצורת דליפות נפט, זפת, פסולת פלסטיק ועוד, אך החוקרים מציינים כי לפחות לעת עתה, אין ראיות לכך שההכחדה השישית כבר פגעה במערכת האקולוגית הימית.

החוקרים קוראים לקהילה המדעית, ויותר מכך, לפוליטיקאים ולקובעי מדיניות, להכיר בכך שההכחדה ההמונית כבר כאן. "למרות הדיבורים על חומרת המצב, ולמרות שיש פתרונות שעשויים לעזור ושהובאו לתשומת לבם של מקבלי ההחלטות, ברור שאין מספיק רצון פוליטי לנקוט צעדים", אמר קווי. "הכחשת המשבר, השלמה עמו בלי תגובה, או אפילו עידוד שלו, הם כולם התנערות מן האחריות המשותפת של האנושות, והם מובילים לכך שכדור הארץ ימשיך במסלול העצוב הזה, אל עבר ההכחדה השישית".