כישלון נוסף לטיל סיני, החללית של בואינג עדיין תקועה וניסוי המאדים של נאס"א. סיכום השבוע ברחבי היקום
אירופה חוזרת לחלל
אחרי עיכובים רבים בפיתוח, שוגר השבוע לחלל – סוף סוף – הטיל החדש של סוכנות החלל האירופית, אריאן 6 (Ariane-6) לטיסת הבכורה שלו. הטיל הגדול מתוצרת ArianSpace שוגר מבסיס החלל האירופי בקורו שבגיאנה הצרפתית, ואף שהמטען העיקר שלו היה רק מטען דמה, הוא גם הציב במסלול כמה לוויינים קטנים אמיתיים. עם זאת, למרות ההתחלה החלקה, סיום המשימה לא היה כזה. קצת פחות משלוש שעות לאחר השיגור, כשהשלב השני של הטיל היה אמור לכוון עצמו לכניסה לאטמוספרה כדי להבטיח השמדה מלאה שלו בלי יצירת פסולת חלל, הכריז צוות הבקרה על "אנומליה" – כלומר משהו שהשתבש – המנוע של השלב השני לא נדלק שוב מסיבה שעדיין אינה ברורה.
על אף הסיום הצורם, באיחוד האירופי ציינו בסיפוק את פתיחתו המחודשת של הנתיב של סוכנויות חלל מהיבשת לשגר בכוחות עצמן לוויינים גדולים, וגם נכסים אסטרטגיים כמו לווייני צילום צבאיים, לוויני תקשורת ולווייני ניווט. הנתיב הזה נסגרת לאחר שיגורו האחרון של "סוס העבודה" הקודם של הסוכנות האירופית, אריאן 5. הטיל החדש גדול מעט מקודמו ומסוגל לשאת מטען של יותר מעשר טונות למסלול נמוך סביב כדור הארץ, ויותר מ-21 טונות בתצורה החזקה שלו, המכונה "אריאן 64", שטרם נבחנה. אף על פי שהוא מיועד בעיקר ללוויינים של סוכנויות חלל וגופים אירופיים אחרים, בסוכנות האירופית ישמחו להציע שיגורים גם ללקוחות פרטיים, בעיקר כדי לשפר את תזרים המזומנים, או ליתר דיוק, לכסות מעט מהעלויות הגבוהות של פיתוח הטיל, הנאמדות בארבעה מיליארד אירו על פני כעשור.
לטיל החדש יש כבר הזמנות ליותר מ-25 שיגורים, רובם של פרויקטים אירופיים. לשנה הבאה, למשל, מתוכננים שמונה שיגורים של אריאן 6, מחציתם של לוויינים מרשת הניווט האירופית, גלילאו. עם זאת, נראה שההחלטה להשקיע בטיל הזה היא יותר פוליטית מאשר החלטה כלכלית טהורה. אומנם מדובר בטיל חדש, אך הוא יתקשה להתחרות בעלויות השיגור של חברות פרטיות, בראשן ספייס אקס. מה עוד שבניגוד למגמה המקובלת כיום מדובר בטיל חד-פעמי, שצריך לייצר מחדש לכל שיגור, בלי מיחזור של רכיבים. בסוכנות החלל האירופית אומנם מציינים שהכניסו בו שיפורים שאמורים להוזיל את הייצור, אבל ייצורו נועד יותר למנוע זליגת כסף אירופי מחוץ ליבשת מאשר ליצור תחרות של ממש בשוק המשגרים.
עלויות גבוהות לטיל חדש שנחשב מיושן. שיגור הבכורה של טיל אריאן 6 מבסיס החלל האירופי בגיאנה הצרפתית, יולי 2024:
כישלון סיני
ההשקעות הגדולות של סין בתחום החלל הניבו במדינה פריחה של חברות שיגור פרטיות, אבל לא כולן מתמודדות בהצלחה עם האתגרים. אחת מהן היא חברת iSpace, שלפני חמש שנים בלבד הייתה החברה הפרטית הראשונה בסין שהביאה מטען למסלול סביב כדור הארץ, בטיל היפרבולה 1, המונע בדלק מוצק. זהו טיל קטן יחסית, המבוסס על טיל צבאי ומיועד לשאת מטען של כ-300 קילוגרם למסלול נמוך סביב כדור הארץ. אלא שלאחר ההצלחה הראשונית רשמה החברה שלושה כישלונות שיגור בזה אחר זה. רק בשנה שעברה היא התאוששה עם שני שיגורים מוצלחים, אבל השבוע שוב נכשל שיגור של טיל היפרבולה 1.
הטיל שוגר מבסיס החלל ג'יקוואן במדבר גובי, והתקלה אירעה בשלב הרביעי שלו. סוכנות הידיעות הסינית, שינחואה, דיווחה על כישלון השיגור, וציינה כי סיבת התקלה נחקרת. בשום דיווח לא נאמר מה היו מטרות המשימה ואיזה מטען נשא הטיל.
למרות שהיא עומדת כעת על מאזן שלילי של ארבעה כישלונות לעומת שלושה שיגורים מוצלחים בלבד, החברה ממשיכה קדימה, ובין השאר שוקדת על פיתוח טיל גדול יותר, היפרבולה 3, מונע במתאן וחמצן. בנובמבר 2023 החברה ביצעה בהצלחה נחיתה אנכית רכה של הטיל, לאחר ששוגר לגובה 200 מטרים.
בשבוע שעבר אירעה תקלה בחברה סינית פרטית אחרת, Space Pioneer, ששיגרה בטעות טיל בניסוי שהיה אמור לבחון את הפעלת המנועים על הקרקע (הנעה סטטית). עם זאת, לא נראה שרצף התקלות יאט את התקדמותו של שוק החלל הפרטי בסין. חברות חדשות ממשיכות לצוץ, ולעיתים הפיתוחים שלהן מזכירים מאוד דברים שכבר נעשו במקומות אחרים. אחת מהן, שהוקמה בפברואר השנה, היא קוסמוליפ (Cosmoleap, או Dahang Yueqian), שהציגה השבוע את הקונספט של טיל שיגור מונע במתאן וחמצן, שאמור להציב במסלול סביב כדור הארץ ערמות של לווייני תקשורת בצורת לוח, לנחות אנכית ולהיתפס בזרועות מיוחדות של מגדל השיגור. אם זה מזכיר למישהו את הסטארשיפ של ספייס אקס – הוא כנראה בורך בדמיון מפותח.
פיתוחים שמזכירים לפעמים דברים שכבר נעשו במקומות אחרים. קונספט הטיל שהציגה השבוע חברת קוסמוליפ | מקור: Cosmoleap
חנייה לטווח ארוך
החללית המאוישת הראשונה של חברת בואינג תישאר כנראה בתחנת החלל עד סוף החודש, בעוד מהנדסים של החברה ושל סוכנות החלל האמריקאית מנסים לפענח את מקור התקלות שגרמו לכיבוי של חמישה ממנועי ההכוון של החללית בדרכה לתחנת החלל לפני יותר מחודש.
מנהל תוכנית הטיסות המסחריות המאוישות בנאס"א, סטיב סטיץ' (Stich), אמר השבוע במסיבת עיתונאים כי ייתכן שהבעיה היא התחממות יתר של חלק ממנועי ההכוון. הוא הדגיש כי החללית יכולה להחזיר בבטחה לכדור הארץ את שני האסטרונאוטים, בארי וילמור (Wilmore) וסוניטה ויליאמס (Williams), במקרה של מצב חירום בתחנת החלל. עם זאת, הם מעדיפים להמשיך בינתיים בניסויים של צוותי הקרקע הבוחנים את מנועי ההכוון ומערכותיהם, לפני שמאשרים את המשכה של טיסת המבחן, הכולל את ההתנתקות מתחנת החלל ואת החזרה לאטמוספרה.
בכל מקרה, נראה שחללית סטארליינר תיאלץ לפנות את פתח העגינה בתחנה עד אמצע אוגוסט, אז אמור להגיע צוות נוסף של אסטרונאוטים לתחנה בחללית דרגון של ספייס אקס. עקרונית אפשר לשחרר את הצוות היוצא לפני ההגעה של הצוות הנכנס, ולפנות את המקום של החללית שלהם, אך זה כרוך בחריגה מהנוהג של כמה ימי חפיפה בין הצוותים, וכנראה יישמר כאפשרות רק במקרה של חשש ממשי לבטיחות החללית של בואינג.
עדיין מנסים לפענח את מקור התקלה. חללית סטארליינר של בואינג בדרכה לעגינה בתחנת החלל | צילום: NASA
הרביעייה שחזרה ממאדים
משימות מאוישות למאדים, אם אכן ייצאו לפועל בעשורים הקרובים, יימשכו לכל הפחות קרוב לשנתיים, ואולי אף פרקי זמן ארוכים בהרבה. לצד האתגרים ההנדסיים והטכנולוגיים במשימות כאלה, והאתגרים הבריאותיים הלא פשוטים של משימה ממושכת בחלל העמוק, כרוכים במשימה כזו גם אתגרים פסיכולוגיים ונפשיים לא פשוטים. השבוע הסתיימה משימה אנלוגית של סוכנות החלל האמריקאית, נאס"א, שנועדה להתמקד בדיוק באתגרים האלה. ארבעה מתנדבים שנבחרו בקפידה ועברו מיונים דומים לאלה של אסטרונאוטים, יצאו ממתקן הדמיה של חללית מאדים אחרי יותר משנה של משימה שדימתה לפחות היבטים מסוימים במשימות מאדים.
חברי הצוות של משימת CHAPEA, ראשי תיבות באנגלית של "משימת אנלוגית לחקר בריאות הצוות ותפקודו" (Crew Health and Performance Exploration Analog) היו סגורים יחד 378 ימים במתקן מגורים שהודפס בתלת-ממד בשטח של 158 מטרים רבועים, הכולל גם חצר שבה עשו הדמיות של פעילות על פני השטח של מאדים. מפקדת הצוות הייתה קלי הייסטון (Haston), ביולוגית המתמחה בחקר מחלות; מהנדס המשימה היה רוס ברוקוול (Brockwell), מהנדס בניין; רופא המשימה נייתן ג'ונס (Jones), מומחה ברפואת חירום; ומדענית הצוות הייתה אנקה סלריו (Selariu), מיקרוביולוגית המשרתת בצי האמריקאי. הם התמודדו עם תקשורת מוגבלת עם מרכז הבקרה, בשל הפרשי זמן הנובעים מהמרחק לכאורה מכדור הארץ, מה שלא מאפשר לקבל פתרון בזמן אמת לבעיות שונות. הם אכלו מזון שנארז מראש למשימה, וגידלו בעצמם מעט אספקה טרייה של ירקות. לצד אלה הם התמודדו עם אתגרים הקשורים למשימה, וביצעו ניסויים ומחקרים. המבחן הגדול היה לשמר את פעילות הצוות במשך המשימה, להתגבר על מתחים ולחצים, ולקיים שגרת עבודה.
הרבה יותר מרווח מחללית, אבל לא קל להיות סגור שם יותר משנה שלמה. סיור קצרצר במתחם של משימת CHAPEA-1:
"CHAPEA-1 הייתה חוויה ייחודית, עם הרבה אתגרים, שמחות, רגעי עצב והרבה עבודה קשה לצד לא מעט כיף", סיכמה המפקדת הייסטון את השנה המאתגרת לאחר היציאה מהמתחם במרכז החלל ביוסטון. "משימת מאדים אנלוגית של שנה קירבה אותי גם לאלה שהייתי עימם, וגם למי שהשארתי מאחור בבית".
"תכננו את 378 הימים האחרונים עם הרבה מהאתגרים שצוותים יתמודדו עימם בדרך למאדים, והצוות הזה הקדיש את חייו כל הזמן הזה לעמידה ביעדים מבצעיים חסרי תקדים", סיכמה החוקרת הראשית של הניסוי, גרייס דגלאס (Douglas). "אני כבר מצפה לצלול לתוך כל הנתונים שאספנו, ולהתכונן למשימת CHAPEA-2 ובהמשך גם למשימה מאוישת למאדים".
בנאס"א מתכננים עוד שתי משימות דומות בהיקפן, בעיקר כדי להגדיל את בסיס הנתונים ולאסוף יותר מידע. הראשונה מתוכננת להתחיל כבר בשנה הבאה. "במשימות ארטמיס נשתמש בידע שנצבור על הירח וסביבו כדי לתכנן את הזינוק הענקי הבא: שיגור בני אדם למאדים", אמר ראש נאס"א ביל נלסון (Nelson). "משימות CHAPEA הן קריטיות לפיתוח הידע והכלים שיאפשרו לבני אדם לחיות ולעבוד ביום מן הימים על כוכב הלכת האדום".
קיבלו שנה ביציאה. אירוע סיום המשימה של CHAPEA-1 ויציאת הצוות מהמתחם:
