היצור המסתורי שמעכב את התחממות כדור הארץ

הלַרְוַאוֹת (Appendicularia) שוחות בעומק של עשרות ואפילו מאות מטרים מתחת לפני הים, מוקפות במה שנראה במבט ראשון כקונכייה שקופה. הן שייכות לאַצטֶלָנִים (Tunicata), בעלי חיים ימיים ששוחים באופן עצמאי בשלבי החיים הצעירים (לרווה) ומבלים את ימיהם כבוגרים צמודים לסלעים או לתחתית סירות, אך כמשתמע משמם, הלרוואות שומרות בצורת הלרווה החופשית כל חייהם. ה"קונכייה" שלהם עשויה מ... ריר, ובעזרתה הן מסננות את המים ומעבירות אל פיהן את מזונן, יצורים ימיים זעירים (פלנקטון).

רוב הלרוואות קטנות מאוד ואורכן מילימטרים אחדים. "בית הריר" שהן בונות מגיע לקוטר של כמה סנטימטרים לכל היותר. הלרוואה הענקית (Bathochordaeus), לעומתן, מגיעה לאורך של כמה סנטימטרים ובונה "בתים" בקוטר של מטר ויותר. ועכשיו מתברר שהן משחקות תפקיד חשוב בלכידת פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה.

עד היום היה קשה מאוד למדוד כמה הלרוואה הענקית אוכלת, כי בית הריר שלה עדין מאוד ואי אפשר לאסוף אותה מהים בלי לפגוע בו. כאשר חוקרים אספו את הלרוואות ללא הבתים, וגידלו אותן במעבדה, הן לא יצרו בתים חדשים. הדרך היחידה לחקור את הלרוואה הענקית, לפחות לעת עתה, היא לעקוב אחריה בסביבתה הטבעית, במעמקי הים.

לצורך זה בנו חוקרים מקליפורניה את DeepPIV, מכשיר המשתמש בקרני לייזר כדי לזהות את זרמי המים הנושאים את הפלנקטון אל תוך בית הריר של הלרוואה, מבלי לפגוע בה. המכשיר מוצב על צוללת קטנה המופעלת בשלט רחוק, ונשלחת לעקוב אחר הלרוואות.

החוקרים מצאו שהלרוואות במפרץ מונטריי בקליפורניה מסננות מים בקצב מסחרר, עד 20 מיליליטר לשנייה. בכך, לדברי החוקרים, הן שוברות את שיא המהירות של סינון מים. בקצב כזה, הלרוואות מסוגלות לסנן את כל המים בעומק שבין מאה למאתיים מטר במפרץ תוך 13 יום בלבד.

לווסת את ההתחממות הגלובלית

למה זה חשוב כמה מהר הלרוואות מסננות מים? משום שהפלנקטון והחלקיקים שהן מסננות מכילים פחמן, וכאשר הם עוברים דרך הפילטרים של "בית הריר" של הלרוואה הם, והפחמן שבתוכם, שוקעים לתחתית האוקיינוס – בשתי דרכים שונות. את מה שהן אוכלות הן מפרישות כצואה, בכדורים דחוסים ששוקעים לקרקעית במהירות הרבה יותר משהיו שוקעים הפלנקטון עצמם. כאשר המסננים של הלרוואות מתמלאים בחלקיקים, דבר הקורה בערך פעם ביום, הן משילות את כל בית הריר ובונות חדש. כך גם החומרים שלא הגיעו אל פיהן של הלרוואות מוצאים עצמם גם הם במסלול המהיר לקרקעית.

הפלנקטון כוללים יצורים שעושים פוטוסינתזה, כלומר לוכדים פחמן מהאטמוספירה ובונים ממנו סוכרים ומולקולות אחרות. יש גם מיני פלנקטון שאינם עושים פוטוסינתזה בעצמם, אבל ניזונים מהפלנקטון שעושה זאת, ולכן תורמים גם הם ללכידת פחמן מהאטמוספירה. הלרוואות משקעות את הפחמן הזה בקרקעית האוקיינוס, שם יש מעט מאוד פעילות ביולוגית שתחזיר אותו לפני השטח. הפחמן הדו-חמצני הוא אחד מגזי החממה התורמים להתחממות כדור הארץ, ובסילוקו מהאטמוספרה תורמות הלרוואות לוויסות ההתחממות. 

הבנה של התהליכים האלו ובאיזו מהירות הם מתבצעים חשובה עבור מודלים של שינויי האקלים. המחקר החדש מדגיש את החשיבות של הלרוואות הענקיות במחזור הפחמן, וגם מדגים את החשיבות של טכנולוגיות חדשות, כמו מכשיר הלייזר והצוללת בשלט רחוק, לחקר הפעילות הימית של יצורים הנסתרים לרוב מעינינו.