הסיכון לפגיעת אסטרואיד ירד, חללית פרטית בדרך לנחיתה על הירח וכוכב לכת עם רוחות של טיטניום. סיכום השבוע ברחבי היקום
עדכוני אסטרואיד
הסיכון שהאסטרואיד 2024 YR4 יפגע בכדור הארץ בשנת 2032 עלה השבוע ל-3.1 אחוזים – הסיכון הגבוה ביותר שחושב אי פעם לפגיעה כזו. עם זאת, לקראת סוף השבוע הוא ירד ל-1.5 אחוז, כפי שצפו, ומומחים מעריכים כי הוא ימשיך לרדת, כפי שכתבנו כאן בשבוע שעבר.
אסטרואיד בגודל כזה, בין 40 ל-90 מטרים, עלול לגרום נזק מקומי גדול מאוד אם יפגע בכדור הארץ. עם זאת, הסיכון לכך כאמור קטן מאוד, וצנח בחצי מהערך המרבי שחושב. הוא כעת מתרחק מאיתנו, ובחודש הבא אמורה נאס"א לצפות בו בעזרת טלסקופ החלל ג'יימס וב – תצפיות שעשויות לתת מידע טוב יותר על גודלו ולסייע לחשב בדיוק רב יותר את מסלולו. הוא יעבור שוב קרוב יחסית אלינו ב-2028, אז תהיה אפשרות למדוד את מסלולו בדיוק רב עוד יותר, בטרם יגיע למעבר קרוב ממש – עם סיכוי קלוש לפגיעה – בסוף 2032. אם אכן יתברר עד אז שיש סיכון של ממש לפגיעה, יהיה אפשר לתכנן ולשגר משימות הגנה שיסיטו אותו ממסלולו, כמו שנעשה בניסוי DART ב-2022.
הסיכון יורד, וצפוי לרדת עוד. מסלולו הצפוי של האסטרואיד כפי שחושב לפני כחודש. העיגול הריק הוא מסלול הירח סביב כדור הארץ | מקור: NASA JPL/CNEOS
גחלילית מתקרבת לירח
נחתת הירח האמריקאית של חברת Firefly, ששוגרה בחודש שעבר, נכנסה בשבוע שעבר למסלול סביב הירח והשבוע נכנסה למסלול נמוך יותר לקראת ניסיון הנחיתה בעוד כשבוע וחצי. הנחתת Blue Ghost הפעילה ביום שלישי את מנועיה ל-3:18 דקות, מה שהביא אותה למסלול בגובה כ-120 קילומטר מעל פני הירח. החברה פרסמה בציוץ סרטון וידאו של פני הירח מהגובה הזה, ודיווחה כי מצבה של הנחתת תקין וכי הצוותים שלה ממשיכים לנטר את כל מערכות החללית כשהיא לא נמצאת מעבר לצד הרחוק של הירח, לקראת ניסיון הנחיתה ב-2 במרץ.
Blue Ghost היא נחתת גדולה יחסית לחללית לא מאוישת. גודלה דומה לשל מכונית מסחרית והמסה היבשה שלה, בלי דלק, היא כ-500 קילוגרם – פי שלושה מ"בראשית", החללית הישראלית הראשונה ששוגרה לירח. היא שוגרה על גבי טיל פלקון 9 של ספייס אקס במסגרת תוכנית CLPS של סוכנות החלל האמריקאית, נאס"א, שתומכת במימון משימות פרטיות לירח, כחלק מההכנות לנחיתת בני אדם שם במסגרת תוכנית ארטמיס. הנחתת נושאת שורה ארוכה של מכשירים וניסויים מדעיים, רובם של נאס"א, ובהם ניסוי שבודק את היצמדות אבק הירח לסוגי משטחים שונים, מעבדה ניידת לחקר הרכב האבק, ניסוי בדחיית אבק באמצעות שדה חשמלי, מחשב מוגן קרינה לבחינת פעילותו בחלל ומצלמת רנטגן למדידת רוח השמש.
אם הנחיתה של Blue Ghost תעבור בשלום, היא תהיה החללית הפרטית השנייה שנוחתת בהצלחה על הירח, אחרי החללית של Intuitive Machine שעשתה זאת בשנה שעברה. במקביל עושה את דרכה לירח נחתת פרטית נוספת, של חברת iSpace היפנית, ששוגרה יחד עימה, אך היא טסה לירח במסלול הרבה יותר ארוך וחסכוני בדלק, ואמורה לנסות לנחות רק באביב.
במרחק נגיעה. פני הירח כפי שצילמה הנחתת Blue Ghost מגובה 120 קילומטר | מקור: Firefly Aerospace
שמיים זרועי חורים
חוקרים שבוחנים את נתוני סקר השמיים האמריקאי DESI זיהו לא פחות מ-2,500 חורים שחורים פעילים בגלקסיות ננסיות, ועוד כ-300 חורים שחורים בגודל בינוני – והגדילו פי שלושה ויותר את מספר הגופים האלה שמוכרים למדע.
סקר DESI מבוסס על ספקטרומטר שמודד את הרכב האור. הוא מותקן על טלסקופ בקוטר ארבעה מטרים של הקרן הלאומית האמריקאית למדע (NSF) בהר קיט באריזונה, והוא אמור לצלם כ-40 מיליון גלקסיות בחמש שנים. הפרויקט כבר נמצא בשנתו הרביעית, והנתונים שמתפרסמים כעת הם מניתוח של הממצאים מהחודשים הראשונים שלו. חוקרים בהובלת רגדיפיקה פוצ'ה (Pucha) מאוניברסיטת אריזונה ניתחו את הצילומים של כ-400 אלף גלקסיות, כשליש מתוכן גלקסיות ננסיות, בניסיון לזהות חורים שחורים במרכזיהן.
אסטרופיזיקאים משוכנעים למדי שלכל הגלקסיות הגדולות, כמו שביל החלב שלנו, יש במרכזן חור שחור מסיבי. אבל התמונה הרבה פחות ברורה ככל שהגלקסיות קטנות יותר, ופענוחה עשוי לסייע בהבנה כיצד נוצרות גלקסיות ננסיות, וגלקסיות בכלל, ומה הקשר של חורים שחורים לתהליך. קשה מאוד לזהות את החור השחור עצמו באמצעים שעומדים לרשותנו, במיוחד בגלקסיות ננסיות, אבל כאשר חור שחור פעיל ובולע חומר, התנועה המהירה של החומר לעברו מלווה בפליטת אנרגיה שאפשר לזהות, ואת זה עשו החוקרים. פוצ'ה ועמיתיה זיהו במחקר לפחות 2,500 גלקסיות ננסיות שבמרכזיהן יש כנראה חור שחור, מה שמעלה את השיעור של גלקסיות כאלה לשני אחוזים בערך, לעומת כחצי אחוז על סמך מחקרים קודמים. התוצאה מפתיעה, ובעיקר מרמזת שיש בגלקסיות כאלה עוד הרבה חורים שחורים בעלי מסה קטנה יחסית שאנו לא מודעים לקיומם.
במחקר נפרד זיהו החוקרים בנתונים של DESI כ-300 חורים שחורים בעלי מסה בינונית. עד כה היו מוכרים רק כ-150-100 חורים שחורים בסדר הגודל הזה, והגילויים החדשים מרחיבים מאוד את שדה המחקר. רוב החורים השחורים המוכרים לנו הם קטנים, כאלה שהמסה שלהם היא פחות מפי מאה מהשמש שלנו, או סופר-מסיביים, שהמסה שלהם היא פי מיליון ויותר מהשמש שלנו. בניגוד להערכות שהחורים השחורים של גלקסיות ננסיות יהיו בגודל הביניים הזה, רק כרבע מהחורים השחורים הבינוניים שהתגלו במחקר נמצאים במרכזן של גלקסיות ננסיות. זה הופך את הממצאים למסקרנים יותר, ומעורר עוד שאלות בנוגע לקשר בין גלקסיות לחורים שחורים. "למשל אם יש קשר בין המנגנונים שבהם נוצרים חורים שחורים לסוג הגלקסיה שהם נמצאים בה", אמרה פוצ'ה. "שפע הממצאים החדשים יעזור לנו לנבור עמוק יותר בתעלומות האלה ולהעשיר את ההבנה שלנו על חורים שחורים ותפקידם באבולוציה של גלקסיות".
השפע הזה באמת גדול. המחקר של פוצ'ה ועמיתיה הוא רק על 20 אחוז מהנתונים שנאספו בשנה הראשונה של המחקר, שנמצא כעת בשנתו הרביעית מתוך חמש שנים מתוכננות.
סרטון קצר על הממצאים:
רוחות של ברזל ומשבי טיטניום
לפני זמן לא כל כך רב, במערכת כוכבים רחוקה רחוקה מכאן (אבל לא נורא רחוקה במונחים קוסמיים), הצליחו חוקרים למפות בפעם הראשונה את המבנה התלת-ממדי של האטמוספרה של כוכב לכת במערכת שמש אחרת. הם זיהו מבנה שכבתי באטמוספרה ומיפו משבים אדירים בעוצמתם, שנושאים תרכובות של מתכות כמו ברזל וטיטניום. "האטמוספרה של כוכב הלכת הזה מתנהגת באופן שמאתגר את ההבנה שלנו כיצד פועלות מערכות מזג אוויר – לא רק בכדור הארץ אלא בכל כוכבי הלכת. התחושה היא שזה כמו משהו מהמדע הבדיוני", אמרה ג'וליה ויקטוריה סיידל (Seidel), חוקרת במצפה הכוכבים האירופי הדרומי, ESO, הממוקם בצ'ילה.
כוכב הלכת האמור הוא טיילו (Tylo), או בשמו הרשמי WASP-121b, ענק גז כמו צדק, שמקיף כוכב בקבוצת "ירכתי הספינה" (Puppis) שבשמי חצי הכדור הדרומי, כ-900 שנות אור מאיתנו. בניגוד לצדק, טיילו קרוב מאוד לכוכב שהוא מקיף ומשלים הקפה שלו בכ-30 שעות ארץ בלבד. לכן יש לו צד לוהט ממש, בעוד הצד שני, שפונה הרחק מהשמש, חם הרבה פחות. צוות חוקרים גדול שילב את מגוון היכולות ומכשירי המדידה של הטלסקופ הגדול מאוד, VLT, כדי להתחקות אחר תנועה של יסודות כמו מימן, נתרן וברזל, המייצגים את השכבות העליונות, שכבות הביניים והשכבות העמוקות באטמוספרה של טיילו.
הממצאים, שפורסמו בכתב העת נייצ'ר, היו מפתיעים: "זרם סילון נושא חומר סביב קו המשווה של כוכב הלכת, בעוד זרימה בשכבה פנימית יותר של האטמוספרה מעבירה גז מהאזור הם לאזור הקר יותר", אמרה סיידל. "אקלים כזה לא נצפה עד כה בשום כוכב לכת, ואפילו ההוריקנים החזקים ביותר במערכת השמש שלנו נראים שלווים לעומת עוצמת הרוחות שם". בנוסף החוקרים זיהו נוכחות של טיטניום ממש מתחת לזרם הסילון – גילוי שהפתיע את החוקרים משום שבמדידות קודמות של כוכב הלכת הזה לא זוהה טיטניום, אולי בגלל שהוא מסתתר בשכבות עמוקות יחסית של האטמוספרה.
כאמור, טיילו הוא כוכב לכת ענקי ולוהט, שמורכב מגז. כדי לעשות תצפיות דומות על אטמוספרות של כוכבי לכת דומים יותר לכדור הארץ, ולחפש שם גם סימנים אפשריים לחיים, יצטרכו החוקרים לחכות להשלמתם של טלסקופים גדולים יותר, כמו ELT, הטלסקופ הענקי של ESO שאמור להתחיל לפעול בצ'ילה בסוף העשור.
הדמיה קצרצרה של שכבות האטמוספרה של טיילו:
