מחקר חדש מאשש את הסברה כי מתחת לפניו הצחיחים של הירח יש שכבה אדמה לחה, המכילה מים
הירח הוא הגוף השמימי הקרוב ביותר אל כדור הארץ, התנועה שלו והאור שלו תמיד עוררו סקרנות ומחשבה, מהמעקב אחריו לחישוב תאריכים בעת העתיקה, דרך התצפיות מראשית עידן הטלסקופים ועד למירוץ לחלל בשנות ה-60 וניסיונה האמיץ של החללית בראשית לנחות עליו השנה. למרות כל זאת, אנו עדיין יודעים עליו מעט מאוד.
הירח הוא לוויין טבעי החג סביב כדור הארץ במרחק ממוצע של 384 אלף קילומטר, ומשלים בכ-27 יום. הנחיתה הראשונה של האדם על הירח הייתה ביולי 1969 במשימת אפולו 11, לאחר מכן נחתו עליו עוד חמש חלליות מאוישות. דגימות הקרקע שהביאו במשימות האלה ומדידות ממשימות נוספות הראו שהירח יבש ואין בו מים. כבר בשנות ה-60 עלו השערות שבקטבים של הירח יש מכתשים מוצלים תמידית שבהם אולי נשארו מים או קרח שלא התאדו לחלל. עד סוף שנות ה-90 היו כמה תצפיות שכוונו לאזורים אלה אך תוצאותיהן לא היו חד משמעיות. לפני כעשור חלה תפנית כאשר נאס"א וסוכנות החלל ההודית דיווחו שמצאו מים על הירח באמצעות הגשושיות MMM ו-MIP שהגיעו עם הלוויין ההודי צ'נדריאן-1. לאחר מכן שוגרו חלליות נוספות לכיוון הירח כדי לאשר את הממצאים, בהם החללית LCROSS שנשלחה (בליווי החללית LRO) להתרסק על הירח ולבדוק את הרכב החומרים הנפלטים כתוצאה מן הפגיעה.
אד מן הקרקע
מחקר שהתפרסם בכתב העת Nature Geoscience מעלה אפשרות שהמים על הירח חבויים מתחת לפני הקרקע ומשתחררים כאשר פוגעים בו מטאורידים. החוקרים מנאס"א, מאוניברסיטת מרילנד ומאוניברסיטת ג'ונס הופקינס ניתחו מדידות מהחללית LADEE של הרכב הגזים והאבק בקרבת פני הירח. החללית חגה במסלול בקרבת קו המשווה של הירח במשך כשבעה חודשים ומדדה את הרכב הגזים באקסוספירה של הירח, השכבה הדלילה של הגזים הקרובה לפני הקרקע שלו.
הם גילו שמדי פעם משתחררים לאקסוספירה של הירח אדי מים, ולאחר מכן הצליבו את המידע עם נתונים על מעבר של הירח באזורים שבהם ידוע שישנם ריכוזי מטאורואידים. אלו הם אזורים בחלל שבהם יש גופים סלעיים ומתכתיים, מגרגרים קטנים ועד סלעים בקוטר של מטר בערך, הנעים במהירות גבוהה. כאשר כדור הארץ עובר דרך מטר כזה המטאורידים נשרפים בכניסה לאטמוספירה שלו ואנו רואים אותם כמטאורים - "כוכבים נופלים" בשמים. לירח אין אטמוספירה ולכן הם מגיעים עד לקרקע ופוגעים בה.
לפי תוצאות המחקר, יש מתאם בין המעבר דרך מטרי המטאורידים ושחרור אדי המים לאקסוספירה. מסקנת החוקרים היתה שבכל פעם שהירח עובר דרך מטר כזה הפגיעה שלהם בקרקע משחררת גזים וחומרים נוספים לאקסוספירה בכלל זה אדי מים ותרכובות המעידות על קיומם של מים על הירח. בניגוד למחקרים קודמים, מצאו החוקרים שהמים מופיעים על כל פני הירח ולא רק בקטבים ובאזורים המוצלים תמידית. בהתאם לגודל המטאורידים ועוצמת הפגיעה הציעו החוקרים מודל שלפיו רוב המים מגיעים משכבה לחה בעובי של כשלושה מטרים הנמצאת מתחת לשכבה יבשה בעובי של כשמונה סנטימטרים על פני הירח.
למרות שהמחקר על הירח נמשך כבר מאות שנים הוא ממשיך לספק הפתעות חדשות, חלקן חבויות ממש מתחת לפני השטח.
סרטון של נאס"א על המחקר וממצאיו (באנגלית):
