הממצאים המפתיעים על
רבי הרגליים העצומים

אנשים שנרתעים מפרוקי רגליים כמו תיקנים ועכבישים, יכולים לשמוח שאנו חיים בעידן שלנו, ולא לפני כ-300 מיליוני שנים. בתקופות של תור הקָרְבּוֹן והפֶּרְם הסתובבו ביערות שהיום הם מערב אירופה וצפון אמריקה כמה פרוקי רגליים גדולים ומטילי אימה במיוחד. המרשים מכולם היה האָרְתוֹפְּלֶאוּרָה (Arthropleura) – יצור שנראה כמו נדל או רב-רגל, בגודל של תנין. אורכו הגיע לשלושה מטרים ויותר, ומשקלו של פרט בוגר כזה היה לפחות 50 קילוגרמים. לא בדיוק היצור שרובנו היינו רוצים לגלות שטיפס עלינו בשנתנו, וגם לא ממש כזה שאפשר להתמודד איתו בהטחת נעל...

מאובנים ראשונים של ארתולפאורה התגלו בבריטניה כבר לפני 170 שנה, ב-1854. במשך השנים התגלו עוד ועוד מאובנים כאלה, והפלאונטולוגים אף סיווגו כמה מינים שלהם. ואולם, כל המאובנים שהתגלו היו נטולי ראש, מה שהותיר פתוחה את אחת השאלות הגדולות לגבי פרוקי הרגליים הענקיים: לאיזו קבוצה של פרוקי ימינו הם קרובים? האם הם שייכים לקבוצה של הנדלים (Chilopoda) הטורפים, או של רבי-הרגליים (Diplopoda) שאינם נושכים, אינם ארסיים וניזונים מחומר אורגני נרקב.

פרוק הרגליים הגדול ביותר שחי אי-פעם. הדמיה של ארתופלאורה בביצת יער מתור הקרבון | מקור: RICHARD BIZLEY / SCIENCE PHOTO LIBRARY

כיום קל מאוד להבדיל בין שתי הקבוצות. לרבי-רגליים יש שני זוגות של רגליים על כל פרק של גופם. אלה רגליים קצרות יחסית, והאנטומיה שלהן מתאימה ליצור שניזון מהחומר שבקרקע, שאינו בורח לשום מקום. לנדלים, לעומתם, יש רק זוג אחד של רגליים על כל פרק של הגוף, ואלה רגליים ארוכות וחזקות, שמותאמות היטב לריצה מהירה אחרי טרף. ההבדלים בין הרגליים עומדים גם מאחורי השמות הנפוצים שלהם באנגלית: הנדלים נקראים Centipedes, כלומר "בעלי מאה רגליים", אף שלרובם יש הרבה פחות מכך, ורבי הרגליים מתהדרים בשם Milipedes, "בעלי אלף רגליים", גם הם בלי הצדקה מספרית של ממש.

אף על פי שרוב המאובנים של ארתופלאורה לא השתמרו היטב, קל לראות שהם בעלי שני זוגות רגליים בכל פרק. עם זאת, מדובר ברגלים גדולות יחסית, ולמרות שהמבנה הכללי שלהם נראה מותאם יותר להתנהלות הנינוחה של הרב-רגליים, תשובה ברורה יותר לגבי תזונתם אפשר לקבל רק מבחינה של מבנה הפה שלהם, מה שקשה לעשות בלי למצוא את ראשיהם.

טורף מהיר או אוכל רקב נינוח? נציגים בני זמננו של מחלקת הנדלים (למעלה) ורבי-הרגליים (למטה) | צילומים: Milton Buzon, Anest, Shutterstock

יש בי שניהם

כעת, צוות חוקרים בהובלת מדענים מאוניברסיטת קלוד ברנאר בליון שבצרפת, הצליח סוף סוף לגלות את מבנה הפה של פרוקי הרגליים האימתניים. החוקרים עשו זאת בעזרת ניתוח המבנה של מאובנים שהתגלו בצרפת לפני כ-50 שנה, ביניהם שניים של ארתופלאורה צעירים, אחד מהם באורך ארבעה סנטימטרים, והאחר כ-2.5 סנטימטרים בלבד. למרות שהתגלו כבר בשנות ה-70, המאובנים הללו לא נחקרו עד תום מכיוון שרובם לכודים בתוך האבן. כדי לפענח את מבנה גפי הפה שלהם, סרקו החוקרים את המאובנים ב-CT, לקבלת הדמיית רנטגן תלת-ממדית של מבנה הראש. הממצאים היו מפתיעים.

החוקרים גילו כי מאפיינים מסוימים של מבנה הראש אכן מזכירים את אלה של רבי-הרגליים, כמו למשל מבנה המחושים ומיקום הלסתות. עם זאת, מאפיינים אחרים, כמו מבנה הלסת עצמה, דומים יותר לאלה של הנדלים. מאפיינים נוספים הפתיעו עוד יותר, שכן לא היו דומים לא לאף אחת מהקבוצות: העיניים של היצור הקדום, למשל, לא היו צמודות לראש, אלא ישבו על מעין גבעול שיוצא ממנו, כמו עיניהם של סרטנים מסוימים.

הממצאים מראים שבראשם של הארתופלאורה משתלבים מאפיינים של שתי הקבוצות, הנדלים ורבי-הרגליים, ולכן עשויים לרמז שהמחלקות האלה קרובות זו לזו יותר ממה שחשבו עד כה. "בעבר הרעיון הזה נדחה כי לא היו מאובנים או ממצאים אנטומיים שתמכו בו, אבל הממצאים החדשים שלנו על ארתופלאורה, שמשלבים מאפיינים של שתי הקבוצות, מחזקים אותו", אמר מיקאל לריטייר (Lhéritier), תלמיד הדוקטורט שהוביל את המחקר.

כדי לחזק את הממצאים שילבו החוקרים נתונים גנטיים ממינים בני זמננו משתי הקבוצות, השוו אותם עם המאפיינים האנטומיים של המאובנים, והגיעו למסקנה שהארתופלאורה קרובים של שתי המחלקות, עם נטייה לכיוון רבי-הרגליים.

שני זוגות רגליים בכל פרק של הגוף, מאפייני ראש גם של נדל וגם של רב-רגל, ועיניים הממוקמות בקצה גבעול. הדמיה של גוף הארתופלאורה במבט מהגב (למעלה) ומהגחון (למטה) | מתוך מאמר המחקר 

פרות עם הרבה רגליים

הממצאים אומנם מצביעים על מאפיינים אנטומיים שמתאימים בחלקם לשתי הקבוצות, אבל הם עדיין לא מספקים ראיות חותכות שיכולות לענות לשאלות יסוד על אורח חייהם של פרוקי הרגליים האימתניים, כמו למשל: מה הם אכלו? לדברי החוקרים, הממצאים מרמזים שמבחינה זו הם היו דומים יותר לרבי-הרגליים. "עדיין לא מצאנו מאובן שבו רואים את תכולת המעיים של ארתופלאורה, אבל יש פרטים אחרים שמצביעים על אופי התזונה שלהם", אמר גרגורי אדג'קרומב (Edgecombe) ממוזיאון הטבע בלונדון, שחתום גם הוא על מאמר המחקר. "אין להם ניבי ארס או רגליים קדמיות מותאמות לתפיסת טרף, כך שהם כנראה לא היו טורפים. מכיוון שרגליהם מתאימות יותר למנועה איטית, נראה שהם היו דומים יותר לרבי-הרגליים של ימינו, הניזונים מרקב".

"יתכן שהם מילאו במערכת האקולוגית של אז תפקיד דומה לפילים של ימינו, או לדינוזאורים הצמחוניים הענקיים – חיות גדולות שמבלות את רוב זמנן באכילה", הוסיף לריטייר."אלה חיות עם הילה מלכותית שנובעת מהגודל שלהן, כמו לווייתנים או פילים. אני אוהב לראות בהן את הפרות של תור הקרבון, שאוכלות במשך רוב היום, אם כי אלה כמובן פרות עם שלד חיצוני והרבה יותר רגליים".

ממצא מפתיע לא פחות היה העיניים הגבעוליות, מבנה שכיום אופייני לסרטנים שחיים במים. "האם ייתכן כי המשמעות היא שארתופלוארה חיו גם ביבשה וגם במים? כדי לענות על זה נצטרך לגלות את מערכת הנשימה שלהם", הסביר לריטייר. "אם יש להם זימים כמו של סרטנים מסוימים זה יכול להצביע על חיים במים, או גם וגם, בעוד מערכת המבוססת על טרכיאות, כמו של חרקים, או על ריאות כמו של עכבישים, תצביע על חיי יבשה".

מערכת הנשימה עשויה גם לספק את ההסבר להכחדתם של פרוקי הרגליים הענקיים לפני קצת פחות מ-300 מיליון שנה. הנשימה של חרקים ופרוקי רגליים נוספים נעשית דרך פתחים בצידי הגוף, שמהם יוצאים צינורות הנשימה, הטרכיאות. אלו מתפצלים לסעיפים דקים יותר ויותר, שמגיעים לכל איברי הגוף ומעבירים אליהם חמצן. ברשת המסועפת הזאת החמצן נע בדיפוזיה (פעפוע), מריכוז גבוה באוויר לריכוז הנמוך בתאים. הדיפוזיה מתקיימת ביעילות רק במרחקים קצרים. כדי שהיא תהיה יעילה יותר, לחץ החמצן צריך להיות גבוה יותר, וזה כנראה מה שהיה אז: ריכוז החמצן באוויר היה גבוה מעט מאשר בתקופתנו, וזה איפשר את קיומם של פרוקי רגליים יבשתיים גדולים. עם השנים הריכוז ירד, מה שהוביל להכחדתם של בעלי החיים שהיו תלויים בריכוז הגבוה, והותיר אותנו עם פרוקי רגליים רבים, מגוונים ומרתקים – אבל קטנים למדי.