עטלפי ערפד בברזיל, הניזונים בדרך-כלל מדם של עופות, התחילו למצוץ גם דם של בני אדם בעקבות הרס אזורי המחיה שלהם
ערפדים שעירי רגליים החלו לשתות את דמם של בני אדם בברזיל. זה אולי נשמע כמו משפט מסיפור פנטזיה או מסדרה חדשה של HBO, אבל זהו נושאו של מאמר אמיתי לגמרי שהתפרסם לאחרונה בכתב עת מדעי. הערפד הוא כמובן עטלף ערפד, מהמין Diphylla ecaudata (ששמו בעברית הוא אכן "ערפד שעיר רגליים"). הוא חי ביערות של דרום ומרכז אמריקה, וניזון, כמו כל עטלפי הערפד, מדם שהוא מלקק מקורבנותיו, לאחר שביצע חתך קטן בעורם.
ברוב המקומות, הערפד שעיר הרגליים ניזון מציפורים. אך מה קורה כאשר אזור המחיה שלו הופך לשטח חקלאי, והציפורים מתמעטות? מתברר שהם פונים לציפורים המבויתות שמגיעות עם האדם – התרנגולות. ואם צריך, הם לא בוחלים גם בדם של בני האדם עצמם.
המחקר נערך בצפון מזרח ברזיל, אזור שבו שטחים נרחבים של יער טבעי נכרתו לטובת חוות ושדות. הרס אזורי המחיה, כמו גם ציד, הובילו לירידה באוכלוסיית הציפורים, במיוחד ציפורים גדולות שהן מקור המזון העיקרי של העטלפים.
עושים חתך קטן בעור ומוצצים את הדם של עופות או בני אדם ישנים. עטלף "ערפד שעיר רגלים" | מקור: ויקיפדיה
החוקרים אספו 61 דגימות צואה של עטלפי ערפד, ובדקו את הדם שנמצא בהם. ב-15 מהדגימות הם הצליחו להפיק חומר גנטי מהדם שהעטלפים ניזונו ממנו, ולזהות את מקורו. ב-12 מהמקרים זה היה דם של תרנגולת, ובשלושת האחרים – דם אדם.
מדובר כמובן במחקר ראשוני וקטן מאוד. עדיין לא ידוע עד כמה נפוץ המנהג של שתיית דם מבני אדם בקרב עטלפי הערפד, ועד כמה דם אנושי הוא מרכיב חשוב במזונם. אך עצם העובדה שהעטלפים שותים דם אדם, אפילו אם רק לעיתים נדירות, מפתיעה למדי. הערפדים שעירי הרגליים ידועים בהעדפתם לדם עופות, ומחקרים קודמים מצאו שקצתם העדיפו לצום ולא לשתות דם של חזירים או עיזים.
דם עופות שונה בהרכבו מדם יונקים – יש בו יותר מים ושומן ופחות חלבונים. לכן עטלפי ערפד נוהגים להתמחות בסוג אחד של טרף ולהימנע מהשאר. אך נראה שבמצוקת העתים, הערפדים שעירי הרגליים למדו להתקיים על תזונה מעורבת, המכילה לצד דם הציפורים (בעיקר תרנגולות) גם דם אדם.
זו עוד דוגמה להשלכות הבלתי צפויות שעשויות להיות להרס אזורי מחיה. עטלפים שמזונם הטבעי כבר אינו בנמצא נאלצים לשנות את העדפותיהם ועשויים גם לתקוף בני אדם, דבר שלא עשו לפני כן. עטלפי הערפד נוהגים לשתות את דמם של בעלי חיים בשנתם, והפצע שהם משאירים נסגר במהרה ולא מסכן חיים אם אינו מזדהם. עם זאת, נשיכת הערפד אינה נטולת סיכון לחלוטין: החוקרים מזהירים כי אם המנהג של שתיית דם אדם יתפשט בקרב העטלפים הוא עלול לגרום להפצה של כלבת ומחלות מדבקות אחרות.
