כשעכבישים תופסים זכר של גחלילית ברשתם, הם גורמים לו לשנות את דפוס ההבהובים שלו, וכך למשוך עוד זכרים אל הרשת
שיניואה פו (Fu), מהאוניברסיטה החקלאית הואז'ונג בסין, שם לב למשהו מוזר. כששוטט בשדות אורז ובשטחים הפתוחים ביניהם הוא נתקל ברשתות עכבישים רבות שבהן היו גחליליות, לעיתים קרובות מספר גחליליות באותה רשת. אך כמעט בכל המקרים, היו אלו זכרים של גחלילית: נקבות הגחלילית, כך נראה, כמעט לעולם אינן נלכדות ברשת. מה הופך את הזכרים המנצנצים לטרף קל יותר?
בגחליליות מהמין Abscondita terminalis גם הזכרים וגם הנקבות הם בעלי כנפיים, ושניהם פולטים אור כדי למשוך זה את זו - אך הם עושים זאת בצורות שונות. לזכרים יש שני "פנסים", איברים בשיפולי הבטן שמהם הם פולטים אור, ואילו לנקבה יש אחד. בנוסף, זכרים פולטים שרשרת של הבהובים מהירים, ואילו הנקבות משדרות הבהוב בכל פעם.
כשפו ועמיתיו בחנו את הגחליליות שנתפסו ברשתות העכביש, הם גילו משהו מוזר עוד יותר: למרות שברשתות היו זכרים, תבנית ההבהובים שהם פלטו דמתה יותר לאלו של הנקבות. מה גרם לזכרים לשנות את הבהוביהם בצורה כזו? והאם יכול להיות שאותם נצנוצים דמויי-נקבה משכו זכרים נוספים לרשת, וזו הסיבה ליחס המוטה בין זכרים לנקבות ברשתות העכבישים?
לזכרי הגחלילית יש שני איברים בשיפולי הבטן שמהם הם פולטים אור. עכביש שלכד שני זכרי גחלילית ברשתו | מקור: Xinhua Fu
לעטוף ולנשוך
כדי לחקור זאת, החוקרים ביצעו ניסוי שטח. קודם כל, הם איתרו 161 רשתות של עכבישים מהמין Araneus ventricosus, ששייך למשפחת הגלגלניים: עכבישים אלו טווים את רשתותיהם בלילה, וצדים חרקים מעופפים ליליים כמו הגחליליות. את הרשתות חילקו החוקרים באקראי לארבע קבוצות. הקבוצה הראשונה הייתה זו שבה היו גם זכר גחלילית מהבהב – שהחוקרים תפסו והניחו ברשת בעזרת מלקחיים – וגם עכביש. בשנייה היה זכר גחלילית מהבהב אבל החוקרים הסירו מהרשת את העכביש. בקבוצה השלישית היה עכביש, והיה זכר גחלילית – אבל החוקרים כיסו את החלק המאיר של גופו בדיו שחורה, כך שהוא לא פלט אור. ברביעית היה זכר גחלילית מכוסה דיו, ללא עכביש.
הדבר הראשון שמצאו החוקרים הוא שברשתות מהקבוצה הראשונה, שבהן היה גם עכביש וגם זכר מהבהב, נתפסו הכי הרבה זכרי גחלילית. הם גם ראו שהעכביש מטפל בזכר הגחלילית שנתפס ברשתו בצורה שונה מזו שבה הוא מתייחס לטרף אחר. הטיפול המיוחד כלל התקפות חוזרות ונשנות, שבהן העכביש עטף במשי ונשך את זכר הגחלילית, הניח לו לזמן קצר, וחזר לתקוף אותו. מתוך 33 רשתות שבהן הונח זכר מהבהב והעכביש היה נוכח, ב-27 העכבישים ביצעו את אותן התקפות "עטיפה ונשיכה". לעומת זאת, כשהחוקרים השחירו וכיסו את ה"פנסים" של זכרי הגחליליות, העכבישים לא התקיפו אותם בצורה כזו.
העכביש מטפל בזכר הגחלילית בצורה שונה מזו שבה הוא מתייחס לטרף אחר. עכביש מגלגל זכר גחלילית מהבהב בתוך סיבי הרשת | מקור: Xinhua Fu
לא ציידים פסיביים
זכרי גחליליות שהותקפו בשיטת ה"עטיפה ונשיכה" שינו את דפוס ההבהובים שלהם לדפוס דומה לזה של הנקבות, ושונה מהדפוס שבו האירו זכרים שנתפסו ברשת שבה לא היה עכביש, ולכן לא הותקפו. החוקרים הסיקו מכך שלא מדובר פשוט באות של מצוקה שהזכרים משדרים משום שנלכדו, אלא הם משערים שהתקפות העכבישים הן שגרמו לזכרי הגחלילית לשנות את דפוס ההבהובים שלהם. העכבישים עושים זאת, ככל הנראה, כדי שהדפוס החדש, ה"נקבי", ישמש כפיתיון וימשוך עוד זכרים אל הרשת. מדוע לא לתת להם להבהב כרגיל ולמשוך את הנקבות במקום את הזכרים? אנחנו לא יודעים, אבל ייתכן שהזכרים נוטים לחפש את הנקבות ולהגיע אליהן, יותר משהנקבות עפות אל הזכרים.
עדיין לא ידוע גם מה בדיוק גורם לזכרי הגחלילית להבהב בצורה שונה. "ייתכן שהארס של העכביש, או הנשיכה עצמה, מובילים לשינויים בדפוס ההבהוב של הזכרים הלכודים", אמר דייצ'ין לי (Li), החוקר הבכיר החתום על המאמר, לאתר New Scientist. לי הוסיף שהחוקרים מתכוונים לבדוק אם מינים אחרים של עכבישים שצדים גחליליות משתמשים גם הם בטרף שתפסו כדי לפתות עוד חרקים אל רשתותיהם.
"הממצאים מראים שוב שעכבישים הם לא ציידים פסיביים", אמרה חוקרת העכבישים האוסטרלית מריאלה הרברסטיין (Herberstein), שלא הייתה מעורבת במחקר. "אנחנו מגלים יותר ויותר מקרים של שיטות ציד מאוד מורכבות".
