הקשקשים שמסגירים את הנחש

מה יודעים תינוקות כשהם נולדים?

בניגוד לדעות שהיו נפוצות בעבר, תינוקות לא מגיעים לעולם כשמוחם הוא "טאבולה ראסה", לוח חלק ונקי מרשמים, עד שהחוויות שהם עוברים והשיעורים שהם לומדים מטביעים עליו את חותמם. כולנו נולדים עם נטיות מסוימות, שטבועות בנו עוד לפני שפתחנו עיניים לראשונה. הן מובילות אותנו להימשך לדברים מסוימים ולהתרחק מאחרים, ומשפיעות על אהבותינו ותחומי העניין שלנו. חלק מהנטיות הללו מיוחדות למספר קטן של אנשים, ואת חלקן אנו חולקים עם האנושות כולה – או אפילו יותר מכך. דוגמה טובה לקטגוריה השנייה היא רתיעה מנחשים, או לכל הפחות, הנטייה להקדיש להם תשומת לב מיוחדת. 

בבגרותם, אנשים שונים מגיבים לנחשים בדרכים שונות – יש כאלו שמגדלים את הזוחלים חסרי הרגליים בביתם ונהנים להסתכל עליהם ואף להחזיק אותם, ואחרים מזנקים בבהלה ורצים לכיוון השני ברגע שהם רואים את קצה זנבו של נחש. אבל מחקרים הראו שלכולנו יש את אותה נטייה לזהות נחשים ולהגיב למראם במהירות. בני אדם, ואפילו ילדים קטנים שלא ראו נחש מימיהם, מסוגלים לזהות נחשים ש"מסתתרים" בין תמונות של עצמים תמימים יותר, כמו פירות או פרחים, ולעשות זאת במהירות רבה יותר בהשוואה לזיהוי של חיות אחרות. 

הקוף הקדום שהיה מסוגל לזהות בקלות רבה יותר נחש שאורב בעשב, היה בעל סיכוי גדול יותר לשרוד ולהעמיד צאצאים. נחש בעשב | Look At You Photography, Shutterstock

חוקרים משערים שהנטייה לזיהוי מהיר של נחשים התפתחה אצלנו במהלך האבולוציה, כדי שנוכל להתגונן כראוי מפני הזוחלים הללו. ככל הנראה, הנטייה הזו משותפת ליותר מ"רק" כל בני האדם, שכן אנחנו מוצאים אותה גם אצל קופים. גם הם מסוגלים לזהות במהירות תמונות של נחשים, אפילו אם מעולם לא ראו נחש קודם לכן. יותר מכך, מדידות של פעילות תאי העצב שלהם העלו שמוחם של הקופים מגיב בחוזקה לתמונות נחשים, יותר מאשר לתמונות אחרות. סביר שהתכונה הזו התפתחה כבר אצל האב המשותף לנו ולקופים: הקוף הקדום שהיה מסוגל לזהות בקלות רבה יותר נחש שאורב בעשב, היה בעל סיכוי גדול יותר לשרוד ולהעמיד צאצאים.

קופים שגדלו בשבי לא מראים פחד מולד מנחשים, אך קל מאוד ללמד אותם לפחד: כשהראו להם סרטון של קוף מגיב בפחד לנחש, הם החלו להגיב אליו באותה צורה. כשהחוקרים ערכו את הסרטון כך שייראה כאילו הקוף פוחד מפרח או מארנבת, הקופים שצפו בו לא פיתחו פחד מפרחים או מארנבות. כנראה שיש להם נטייה מולדת שמאפשרת להם ללמוד במהירות שנחש זה מפחיד, בעוד שקשה יותר לשכנע אותם באיום שנשקף מפרחים. 

תמונות של נחשים וסלמנדרות הוצגו לקופות על גבי מסך מגע. קופי מקוק יפניים בשלג | Sergey Uryadnikov, Shutterstock

סלמנדרה בעור נחש

אם כך, בני אדם, וגם קופים, נולדים עם היכולת לזהות במהירות נחש. אבל מה הם המאפיינים של הנחש שאותם אנחנו מזהים? הגוף הארוך וחסר הרגליים? הראש המשולש? הקשקשים? 

במחקר חדש, החוקר היפני נובויוקי קוואי (Kawai) התמקד באפשרות האחרונה, והראה שהקשקשים מספיקים בשביל שקופים יזהו את בעל החיים במהירות – גם אם בעל החיים הזה הוא בכלל סלמנדרה, שהקשקשים "הודבקו" עליה בפוטושופ. 

קוואי השתמש בתשע תמונות של נחשים ותשע תמונות של סלמנדרות, כולן בשחור לבן, כדי שהצבע השונה של הנחשים לא יוכל לשמש כרמז לקופים. הוא ערך את התמונות של הסלמנדרות, ויצר סדרת תמונות נוספת שבהן נראה שעורם של דו-החיים הללו מכוסה גם הוא קשקשים כמו עור הנחש.

התמונות הוצגו לשלוש קופות מקוק יפני (Macaca fuscata), על גבי מסך מגע. בכל פעם הוצגו בפניהן תשע תמונות, כאשר שמונה היו מאותה קטגוריה – למשל, סלמנדרות ללא קשקשים – ואחת מקטגוריה אחרת, למשל נחש, או סלמנדרה עם קשקשים. הקופות היו צריכות לזהות את התמונה יוצאת הדופן ולגעת בה, ואז קיבלו פרס.

כפי שנראה במבחנים קודמים, הקופות היו מהירות יותר בזיהוי הנחש המסתתר, בהשוואה לסלמנדרה ה"רגילה". אבל כשהסלמנדרה הייתה לבושה בקשקשי נחש הן גילו גם אותה במהירות, ממש כאילו הייתה נחש. 

הקופות הגיבו במהירות לתמונות של נחשים וסלמנדרות עם קשקשים. מימין לשמאל: נחש עם קשקשים, סלמנדרה עם קשקשים, סלמנדרה ללא קשקשים | מקור: Reiko Matsushita

תשומת לב מולדת לקשקשים

"במחקרים קודמים הראינו שבני אדם ופרימטים אחרים מסוגלים לזהות נחשים במהירות; עם זאת, המאפיין החזותי שאיפשר את הזיהוי לא היה ידוע", אמר קוואי בהודעה לעיתונות. "הקופות לא הגיבו במהירות גדולה יותר לסלמנדרות, למרות שהן חולקות עם הנחשים גוף וזנב מוארכים, עד שהתמונות שונו כך שהן כוסו בעור נחש". 

המסקנה של קוואי הייתה שקשקשי הנחש הם המאפיין החשוב ביותר לזיהוי שלו. הקשקשים האופייניים מכסים את עורם של כמעט כל הנחשים – אם כי יש גם יוצאי דופן. יש אומנם חיות אחרות שגופן מכוסה קשקשים, אך המבנה והצורה של קשקשי הנחש שונים מאלו שנראים על תנין או על איגואנה, כך שהם יכולים לשמש כמאפיין טוב לצורך זיהוי. בנוסף, הנחשים מכוסים קשקשים מהאף ועד קצה הזנב, ולכן בעלי חיים שרגישים למראה שלהם יזהו את הנחש גם כאשר רק חלק מגופו נראה – ומחקרים הראו שקופים אכן מסוגלים לכך.  

כמובן, ייתכן שמאפיינים נוספים של הנחש תורמים גם הם לזיהוי, אך נראה לקשקשים יש לכל הפחות חלק חשוב בכך. תשומת הלב שהקופות הראו לקשקשים לא הייתה נלמדת – הן, וכנראה שגם אנחנו, נולדו כאשר מוחן כבר "מתוכנת" לזהות במהירות בעלי חיים עם עור נחש. לא קשה לתאר איך נטייה כזו יכולה להגן עלינו, ובמיוחד על אבותינו הקדומים מלפני עשרות מיליוני שנים, שנחשים היוו סכנה חמורה עבורם. למי שמסוגל להבחין בקלות בנחש מסתתר בעשב יהיה יתרון על פני מי שמתקשה בכך, וסיכוי גבוה יותר להעביר את הגנים שלו הלאה. לאורך הדורות, הברירה הטבעית הובילה לכך שמוחנו מעוצב לזהות במהירות מאפיינים מסוימים, בלי שנצטרך ללמוד אותם. גם כיום, כאשר נחשים כבר אינם מגורמי המוות העיקריים של בני האדם, הם עדיין "קופצים לעיננו" יותר מבעלי חיים אחרים. איך אנחנו מגיבים אחרי שראינו אותם – זה כבר תלוי בחוויות העבר שלנו, ובמה שלמדנו מהאנשים שמסביבנו.