הקשר בין מתח לנשירה

מחקר חדש, שנעשה על עכברים, חושף את המנגנון הביולוגי הגורם לנשירת שיער מוגברת במצבים של מתח נפשי. החוקרים אף הצביעו על מולקולה שעשויה לסייע לעקוף את השפעותיו של "הורמון הלחץ" המופרש במצבי מתח ולדרבן את זקיקי השיער לזרז את צמיחת השערות.

בני האדם נמנים עם מספר מצומצם של יונקים ששערם דליל במיוחד, בדומה לפילים, דולפינים  וקרנפים. אף על פי כן, תרבויות אנושיות בכל רחבי תבל מוצאות קשר עמוק ועתיר משמעויות חברתיות, מעמדיות ומגדריות עם קומץ השערות שעל ראשי חבריהן. משום שהשיער הוא חלק בלתי נפרד מזהותנו, אין פלא שאנו חוששים שמא נתעורר יום בהיר ונגלה ששערות ראשנו נשארו על הכרית.

מחזור חיים של שערה

ביום שגרתי נושרות לאדם בין חמישים למאה שערות בממוצע – כמות בלתי מורגשת לעומת מספר  השערות הכולל שלנו. הנשירה היא השלב האחרון במחזור החיים של השערה. המחזור הזה מתחיל בשלב הצמיחה (anagen), שנמשך 6-2 שנים. בכל רגע נתון 85 אחוז משערותינו נמצאות בצמיחה. השלב השני, שבערך אחוז אחד מכל השערות נמצא בו, הוא הניוון (catagen), שבו השערה מתנתקת מזקיק השערה, מפסיקה לצמוח אבל נשארת במקומה. לבסוף מגיע שלב המנוחה (telogen), שמסתיים בנשירת שערה בוגרת ומכין את זקיק השערה לצמיחתה של שערה חדשה.

נשירת שיער מוגברת יכולה לנבוע מכמה גורמים, בהם נטייה תורשתית, בעיה רפואית או מתח נפשי חמור או מתמשך. באופן שאינו מובן מאליו, נראה כי רמות גבוהות של מתח נפשי משפיעות על בריאות שיערנו, צפיפותו, ואף מסוגלות להוביל להלבנתו. מתברר שבמצב של מתח נפשי, קורה לעיתים שהרבה מאוד שערות נכנסות בו-זמנית לשלב המנוחה. כעבור כמה חודשים ינשרו יחד שערות רבות ויותירו אחריהן אזורים של שיער דליל, עד שצמיחה מחודשת תשיב את האיזון לקדמותו.

ממתח לנשירה

אף שהקשר בין מתח נפשי לנשירת שיער חריפה ידוע זה מכבר, המנגנון הביולוגי המקשר ביניהם התגלה רק לאחרונה. במחקר חדש, שנעשה על עכברים, זיהו החוקרים איך תנודות ברמות הורמון הלחץ של העכבר, הקורטיקוסטרון, משפיעות על תאי הגזע של זקיקי השערה. תאי הגזע האלה משמרים את היכולת להתחדש ולהפוך לכמה סוגים של תאים לאורך כל החיים. אותות חיצוניים ופנימיים מכריעים אם הם יתרבו ויהפכו לשיער חדש או שיישארו במצב מנוחה.

כדי להבין איך מתח נפשי משנה את פעילות התאים הללו, הסירו החוקרים לעכברים את בלוטת יותרת הכליה, האחראית על ייצור הקורטיקוסטרון. הם הבחינו כי אצל העכברים האלה שלב מנוחת השערה התקצר עד פחות מעשרים יום, לעומת כשמונים יום בממוצע אצל עכברים בריאים, ותדירות ההתחדשות של כל שערה הייתה גבוהה פי שלושה. בנוסף נמצא כי כאשר חשפו עכברים בריאים ללחצים קלים, שהובילו לעלייה טבעית ברמת הקורטיקוסטרון, נלוותה לכך האטה בצמיחת השיער.

אף שהתנהגות תאי הגזע השתנתה בהתאם לרמת הקורטיקוסטרון בגוף, התברר שכלל אין להם קולטנים שמסוגלים לחוש בנוכחותו של ההורמון. כדי לגלות מאין מגיע לתאי הגזע המידע על העלייה במתח הנפשי מנעו החוקרים את ייצור קולטני הקורטיקוסטרון בתאי השערה מסוגים שונים  באמצעות עריכה גנטית. רק כשעשו את זה לתאים של שורשי השערות אבד הקשר בין פעילות תאי הגזע לרמת הקורטיקוסטרון בגוף. מכאן הסיקו החוקרים כי תאי השורש הם אלה שחשים את ההורמון המעיד על מתח נפשי גבוה ומדווחים על כך לתאי הגזע.

תאי שורש השערה (בירוק) המייצרים את החלבון GAS6 סמוך לזקיק השערה. צילום במיקרוסקופ אלקטרונים | מקור: Hsu Laboratory, Harvard University

חלבון עם פוטנציאל

כדי לבדוק איך מתקיים הקישור בין תאי הגזע לתאי שורש השערה, בחנו החוקרים את כל הגֵנים הפעילים בתאי השורש ומצאו שאחד מהם אחראי על הייצור של חלבון בשם GAS6. בדיקה נוספת העלתה כי כמות גדולה של חלבון זה האיצה את צמיחת השיער של העכברים, ועל כן אפשר להסיק שהוא מעודד צמיחת שערות. בנוסף, החלבון סייע לתיקון נזקים שנגרמים לשערות העכברים בעקבות עודף "הורמון לחץ". לפיכך הסיקו החוקרים כי החלבון הזה מעודד צמיחת שיער אפילו במצבי מתח רגשי.

אף שהממצאים מצביעים שיש לחלבון הזה פוטנציאל לשמש בסיס לתרופה שתמנע נשירת שיער מוגברת אצל בני אדם הסובלים ממתח נפשי, נותרה עוד דרך ארוכה לאימות הפוטנציאל הזה. לפני שנוכל אפילו להתחיל לפתח תרופה כזאת, עלינו לוודא שגם הקורטיזול, שנחשב להורמון הלחץ אצל בני אדם, מאותת לתאי שורש השערה בדומה לאופן שבו הקורטיקוסטרון עושה זאת אצל עכברים. המחקר הוא עוד צעד בדרך למציאת טיפול מונע לנשירת שיער הנגרמת ממתח נפשי.