חוקרים הגבירו ייצור של חלבון המשתתף ביצירת דופמין אצל קופים שמכורים לאלכוהול, וכך הצליחו להפחית את צריכת האלכוהול שלהם
בשנת 2018 טופלו בישראל כ-14 אלף מכורים לסמים ולאלכוהול. התמכרות לאלכוהול פוגעת באיכות החיים של המתמכר וקרוביו. מי שמנסה להיגמל עלול לחוות תופעות גמילה, למשל התקפי ראש וחרדה, ולפעמים פרכוסים והזיות. הגמילה היא קשה, וחוקרים מנסים לפתח טיפולים שיסייעו לנגמלים לצלוח אותה בבטחה ולא לחזור לשתות.
צריכה ממושכת ולא מבוקרת של אלכוהול פוגעת לאורך זמן במנגנון שחרור הדופמין, מוליך עצבי שאחראי בין היתר לתחושות של תגמול וסיפוק. מסיבה זו, אנשים רבים שנגמלו מאלכוהול, חשים מצוקה נפשית ושבים ומתמכרים לטיפה המרה. חוקרים משערים שאם נוכל לשפר את הזמינות של הדופמין במוחם של הנגמלים, יהיה להם קל יותר לא לחזור לשתות.
GDNF הוא חלבון שמשתתף ביצירת הדופמין. ישנם תאים התומכים בתאי העָצָב שמייצרים את הדופמין, ותאים אלה, בין השאר, מייצרים GDNF. מחקר בעבר הראה שרמת ה-GDNF אצל מטופלים שנמצאים בגמילה מאלכוהול נמוכה מאשר אצל אנשים ללא התמכרות, וניסוי בחולדות מצא שכאשר רמת ה-GDNF עולה, הן צורכות פחות אלכוהול. מכאן עולה חשיבותו של חומר זה בהקשר של גמילה מאלכוהול, ככל הנראה דרך השפעתו על רמת הדופמין במוח.
הגמילה מאלכוהול היא קשה, וחוקרים מנסים לפתח טיפולים שיסייעו לנגמלים לא לחזור לשתות. אדם מכור לאלכוהול קשור בשלשלאות לבקבוק | lemono, Shutterstock
סוד הגֵן הנעלם
ריפוי גֵני משתמש ביכולת של נגיפים להיכנס לתא ולהחדיר קטעים של גֵנים לגרעין התא. הנגיפים הופכים את התא למרכז לייצור חלבונים שהם צריכים. לפעמים הגֵנים משתכפלים יחד עם התא הנגוע ועוברים לתאי הבת שלו. החוקרים משתמשים במנגנון הזה ומחליפים את הרצפים הגנטיים של הנגיף בקטעים שמקודדים את החלבון הרצוי. במחקר הנוכחי, זהו החלבון GDNF.
ההשלכות של הריפוי הגֵני מגרות את הדמיון. מחלות רבות תלויות בהימצאותו או בהיעדרו של חלבון מסוים, ואם נצליח להחדיר לתאינו קטעי גֵנים מתאימים, אולי נרפא מחלות שעד היום יכולנו רק להתמודד עם התסמינים שלהן. יש טיפולים ומחקרים שעוסקים בכך, ואף תועדו הצלחות כמו טיפול גֵני שהחזיר ללוקים בעיוורון תורשתי את חוש הראייה, אך עדיין אי אפשר להשתמש בריפוי גֵני באופן שגרתי. בחלק ממחקרי העבר, הטיפול לא היה בטיחותי, ובמקרה טרגי הוא אף הביא להתפתחות סרטן.
לאחר הטיפול נמצא במוחם של הקופים יותר GDNF. קוף מקוק רזוס | Don Mammoser, Shutterstock
הנגמלים העדיפו מים
מחקר חדש בחן האם ריפוי גֵני שמגדיל את רמת ה-GDNF במוחם של קופי מקוק רזוס (Macaca mulatta) יכול לסייע לגמול קופים מאלכוהול. החוקרים חשפו קופים לאלכוהול לסירוגין וגרמו להם להתמכר לו, ואחר כך טיפלו בהם בטיפול גֵני שנועד לגרום למוחם לייצר יותר GDNF.
תוצאות המחקר היו מעודדות: אחרי הטיפול נמצא במוחם של הקופים יותר GDNF. כמו כן, הטיפול הגביר את פעילות הדופמין, והקופים המטופלים צרכו פחות אלכוהול מאשר קבוצת הביקורת. במהלך הטיפול, שנמשך כ-12 חודשים, החוקרים חשפו את הקופים לאלכוהול מפעם לפעם. הקופים בקבוצת הביקורת החלו לצרוך אלכוהול מחדש, אך הקופים המטופלים העדיפו לשתות מים. הטיפול היה מוצלח גם מבחינת בטיחות: לא היו לקופים תופעות לוואי, מעבר לירידה במשקל גופם – שאולי נובעת מכך שצרכו פחות קלוריות כשנטלו פחות אלכוהול.
הטיפול הצליח, אך זהו רק ממצא ראשוני שיש לבדוק אותו לפני טיפול בבני אדם, ועדיין זה הישג משמעותי. טיפול גֵני עשוי לאפשר בעתיד למכורים לאלכוהול להיגמל ולחזור לחיים תקינים.
