התאים שמגינים על
מערכת החיסון מעצמה

כולם רוצים מערכת חיסון פעילה שתסתער במרץ על כל פולש עוין או תא סרטני ותשמיד אותם ללא רחמים. אבל למערכת הגנה כזאת עלול להיות מחיר, בדמות "אש ידידותית": התקפה לא נחוצה ולא רצויה על תאים בריאים ורקמות תקינות של הגוף. מקרים כאלה, שבהם הגוף תוקף את עצמו, הם הגורם למגוון מחלות כרוניות, שנקראות מחלות אוטואימוניות, ביניהן קרוהן, זאבת (לופוס), טרשת נפוצה ועוד.

כעת זיהו מדענים סוג לא מוכר עד כה של תאי T במערכת החיסון האנושית, שתפקידם להשמיד תאי T אחרים שתוקפים רקמות בריאות. חיזוק פעילותם של תאים כאלה עשוי לאפשר בעתיד פיתוח של טיפולים למחלות אוטואימוניות רבות, בה בעת, ייתכן שעיכוב פעילותם יכול להועיל לטיפולים נגד סרטן. ממצאי המחקר התפרסמו בכתב העת Science.

במחלות אוטואימוניות, מערכת החיסון תוקפת תאים של הגוף. תא עצב בריא (משמאל) ותא עצב של חולה טרשת נפוצה, שתאי מערכת החיסון (באדום) תוקפים אותו ומסירים את ציפוי המיילין שעליו | Juan Gaertner, Science Photo Library

תאי חיסון הורגים

מניסויים שנעשו על בני אדם ועכברים ידוע זה מכבר דבר קיומם של תאים שתפקידם למנוע תגובה אוטואימונית. התאים הללו נקראים תאי T רגולטוריים (Tregs). לעומת זאת, אוכפי החוק החדשים שנמצאו שייכים לקבוצה אחרת של תאי T במערכת החיסון, שנקראים תאי T הורגים. עד לאחרונה היה ידוע שתאים מקבוצה זו הורגים בעיקר תאים שנגועים בנגיפים או תאים סרטניים. לפני כמה שנים התגלתה אצל עכברים קבוצה של תאי T הורגים שיכולה גם להשמיד תאי T אחרים ולמנוע תגובה אוטואימונית. למרות זאת, עד כה לא נמצאו תאים כאלה בגוף האנושי.

חוקרים ממעבדתו של מרק דיוויס (Davis) מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת סטנפורד, בשיתוף מעבדות מחקר בנורבגיה ובגרמניה, זיהו שעל פניהם של חלק מתאי ה-T ההורגים בגוף האנושי יש חלבון בשם KIR. עקב הדמיון הרב בינו לבין חלבון אחר שנמצא על תאי ה-T שהורגים תאים אוטואימוניים אצל העכברים, חשדו החוקרים שאולי התפקוד שלהם דומה.

כדי לוודא את השערתם מדדו החוקרים את כמות תאי ה-T-KIR בדמם של חולים הסובלים ממחלות אוטואימוניות כמו טרשת נפוצה, זאבת וצליאק. הם מצאו ששכיחות התאים הללו אצל החולים הייתה גבוהה פי ארבעה לעומת אנשים בריאים. עוד נמצא כי רמתם יורדת בתקופות שבהן המחלה נמצאת בהפוגה. התאים הללו נמצאו גם ברקמות ובחלקי הגוף שניזוקים בהתקפים האוטואימוניים, כגון נוזלי המפרק של חולי דלקת פרקים שגרונית והמעי הדק של חולי צליאק.

כדי לבדוק אם תאי T-KIR אכן יכולים להרוג תאים שגורמים למחלה אוטואימונית, בודדו החוקרים מדמם של חולי צליאק תאי T-KIR ותאי חיסון אוטואימוניים, כלומר אלו שמזהים חלבוני גלוטן וגורמים לדלקת במעי הדק של החולים. כשגידלו את שני סוגי התאים יחד בצלחת מעבדה, מספר התאים תוקפי הגלוטן פחת, אך כשגידלו אותם בנפרד לא חלה ירידה במספרם. מכאן נובע שתאי T-KIR הורגים את תאי המטרה שלהם במגע ישיר.

תאי T-KIR תקפו את התאים האוטואימוניים, שפועלים נגד גלוטן. אילוסטרציה של תגובה חיסונית נגד גלוטן (בצהוב), אצל חולה צליאק | Evan Oto, Science Photo Library

לא רק מחלות אוטואימוניות

מממצאי המחקר עולה שתאי T-KIR נפוצים מאוד גם בדמם של חולים במחלות זיהומיות. בבדיקה של 56 חולי קורונה נמצא כי שכיחות התאים הללו הייתה גבוהה אצלם עד פי שישה יותר מאשר אצל אנשים בריאים, והיא עלתה ככל שהמחלה הייתה סוערת יותר. דפוס דומה נראה גם בדמם של שבעה חולי שפעת.

הממצאים הללו מעידים שתאי T-KIR שותפים גם בתגובת הגוף במחלות זיהומיות. כדי להבין מהו בדיוק התפקיד שהם ממלאים מול ההתקפה הנגיפית יצרו החוקרים עכברים עם שינוי גנטי שמוחק את אוכלוסיית תאי ה-T-KIR שלהם בתגובה לרעלן מסוים.

בשלב הראשון החוקרים הזריקו לעכברים את הרעלן ועקבו אחריהם במשך שמונה חודשים. לאורך התקופה הזאת הם לא פיתחו שום תופעות אוטואימוניות ולא חל כל שינוי נוסף בהרכב תאי מערכת החיסון שלהם. בשלב הבא הדביקו עכברים שונים בשפעת ורק אז מחקו את אוכלוסיית תאי ה-T-KIR שלהם. לא נמצא כל הבדל ביכולתם להתגבר על הנגיף לעומת עכברים שלא קיבלו את הרעלן, אך חודשיים אחרי ההדבקה הם סבלו מדלקות בצינוריות הכליה ובדרכי הנשימה – בשונה מעכברי הביקורת, שנותרו בריאים.

הממצאים האלה מצביעים על החשיבות של תאי T-KIR במניעה של תקיפה אוטואימונית אחרי הדבקה במחלה נגיפית. נראה כי אחרי שהגוף מתגבר על הנגיף, התאים הללו הורגים את התאים שהשתתפו בחיסול הנגיף ומונעים מהם להמשיך לתקוף רקמות ואיברים של הגוף עצמו.

רב הנסתר על הנגלה

שאלה מרכזית היא מדוע מערכת החיסון זקוקה לסוג נוסף של תאי T נגד תאים אוטואימוניים, לצד ה-Tregs? החוקרים משערים שיכולת הבקרה של ה-Tregs היא מערכתית יותר, בעוד תאי T-KIR מתמחים ספציפים בחיסול תאי T שמופעלים בעת ההתמודדות עם גורם עוין ולא מפסיקים את פעילות ההרג שלהם גם אחרי שהאיום כבר הוסר.

כמו כן החוקרים סבורים כי העלייה בשכיחות ה-T-KIR בדמם של חולים במחלות זיהומיות או אוטואימוניות משקפת את המאמץ של הגוף לרסן מעט את התגובות ההרסניות של תאי מערכת החיסון ההורגים ולצמצם את הנזק שהם גורמים לרקמות הבריאות. הפעילות הזאת חשובה, שכן מחקרים רבים מצאו שחלק ניכר מקורבנות מגפת הקורונה מתו בסופו של דבר מתגובת היתר החיסונית ולא מפעילות נגיף הקורונה עצמו.

למרות חשיבותה של התגלית החדשה, נותרו עדיין שאלות פתוחות רבות על אופן פעולתם של תאי T-KIR בגוף האנושי. איך בדיוק הם מזהים את תאי המטרה שלהם? האם יש להם תפקיד בשגשוג גידולים סרטניים, ש"מתחזים" לחלק מהגוף? מידע נוסף על אופן פעולתם יכול בהחלט לקדם אותנו לקראת פיתוח טיפולים חדשים למחלות אוטואימוניות רבות, ואף לסרטן.