הורים – אתם יכולים להירגע: נראה שאין קשר של ממש בין משחקי מחשב אלימים להתנהגות תוקפנית של בני נוער שמשחקים בהם
הכתבה הוקלטה בידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות ראייה
לרשימת כל הכתבות הקוליות באתר
לפני כשנה כתבנו על כוונתו של ארגון הבריאות העולמי להכיר בהתמכרות למשחקי מחשב כמחלה. בספטמבר האחרון הארגון אכן מימש את כוונתו זו. אך עד כמה ההגדרה הזאת אכן משקפת את המציאות? מחקר חדש, שנערך על כאלף בני נוער בבריטניה, מגלה שהחששות מפני התנהגות תוקפנית אצל בני נוער שמשתתפים במשחקי מחשב אלימים היו מוגזמים.
ככל שמשחקי מחשב הופכים מציאותיים יותר ואלימים יותר, עולה החשש שבני עשרה שמשחקים במשחקים אלו עלולים לפתח תוקפנות מופרזת. עד כה ממצאי המחקרים לא הניבו תוצאות חד משמעיות. המחקר החדש, של החוקרים אנדרו פז'יבילסקי (Przybylski) מאוניברסיטת אוקספורד ונטע ויינשטיין (Weinstein) מאוניברסיטת קרדיף, נועד לענות על חסרון שקיים לדעתם במחקרים שקדמו להם – הטיות שנובעות מכך שמי שעונה על השאלות הם הנערים עצמם. ייתכן,למשל, שבני נוער שנוטים מלכתחילה לאלימות עשויים לדרג את המשחקים שהם משחקים בהם כאלימים יותר, וכך ליצור מצג שווא של קשר בין אלימותם לאלימות המשחקים. יתר על כן, מחקרים סוציולוגיים על משחקי מחשב סובלים מהנטייה של בני נוער לתגובה מרושעת – כלומר הקצנה של תשובותיהם לרמה מופרזת, ואפילו בלתי סבירה.
כדי להתגבר על ההטיות האלה שקללו הפעם החוקרים לצד תשובות הנערים גם את תשובות הוריהם, וכן דירוג של מידת האלימות במשחקים, שביצע מומחה חיצוני לפי תקנים אירופיים וצפון אמריקאיים. לסקר ענו 540 בנים ו-461 בנות בגילאי 15-14 והוריהם. הנערים נשאלו על תדירות המשחקים שלהם, על סוגי המשחקים שהם נוהגים לשחק, והתבקשו לדרג את המשחקים לפי רמת האלימות שלהם ולהעריך אם הם גרמו להם לתוקפנות יתר, בייחוד אחרי שהמשחק הסתיים. ההורים נשאלו שאלות דומות.
איור של נעה כ"ץ:
כשני שלישים מהבנים ומחצית מהבנות שיחקו במשחקי מחשב, אולם הן בני הנוער והן הוריהם לא הבחינו בעלייה בהתנהגות תוקפנית שאפשר היה לייחס למשחקי מחשב אלימים. הקשר בין השתתפותם של בני נוער במשחקי מחשב אלימים לבין מידת התוקפנות שלהם, כפי שהעריכו אותה הוריהם והם עצמם, לא היה מובהק סטטיסטית.
לעומת זאת היה קשר חזק ומובהק סטטיסטית בין הדירוג שנתנו בני הנוער למידת האלימות הפיזית והמילולית שלהם, לבין התנהגות תוקפנית על פי הערכת הוריהם. כלומר, הדיווחים של בני הנוער ככל הנראה היו אמינים, ותאמו את מה שחשבו הוריהם על התנהגותם.
אמנם העיסוק במשחקי מחשב עורר מדי פעם התפרצויות זעם, מצד נערים ששיחקו לבד או זה מול זה, אולם החוקרים ציינו זאת כהתנהגות נורמלית שמתעוררת במהלך משחק תחרותי. אם כן, נראה שהדאגה באשר להשפעתם של משחקי מחשב אלימים על התנהגות תוקפנית אינה מבוססת. כמובן, אין זה אומר שלעיסוק מוגזם במשחקי מחשב אין חסרונות – למשל, העובדה שהוא עלול לבוא על חשבון פעילויות חשובות אחרות, כגון פעילות גופנית.
