חומר צמחי נגד שריפות

ב-29 ביוני 1613, בעיצומה של ההצגה "הנרי ה-8" של המחזאי הדגול וויליאם שייקספיר, הגג של תיאטרון ה"גלוב" בלונדון החל לעלות בלהבות בעקבות ניצוץ מתותח ששימש אביזר במה באחת המערכות. תוך זמן קצר התיאטרון כולו עלה בלהבות. ככל הידוע לא היו הרוגים, אך האש החריבה עד היסוד את תיאטרון הבית של שייקספיר. חשש מפני שריפות כאלה לא היה חדש, והטריד כבר את הסינים והרומאים הקדומים. הם נהגו להשתמש בתמיסה המכילה חומץ ומלחי אלומיניום כדי לעכב בעירה במקרה של שריפה. 

מעכבי הבעירה הנפוצים כיום מופקים מנפט, והם מבוססים על תרכובות המכילות אטומי פחמן ואטומי כלור, ברום, פלואור או יוד. תרכובות אלו מכונות תרכובות אורגנו-הלוגניות. אורגנו- כי הן מכילות אטומי פחמן, והלוגניות, כי הן מכילות יסודות מהטור השביעי של הטבלה המחזורית, המכונים הלוגנים. מעכבי בעירה אלו אינם מתכלים, ולכן כאשר אנו משליכים חפץ ישן שמכיל מעכבי בעירה לאשפה, בעלי חיים אוכלים אותו. מהם הוא מגיע אל טורפיהם, וממשיך לעלות בשרשרת המזון עד ששאריות של מעכבי בעירה מגיעות גם למזון של בני אדם. בעיה נוספת עם מעכבי בעירה אורגנו-הלוגניים היא שמפיקים אותם מנפט, מה שגורם למחירם להיות מושפע מהתנודתיות במחירי הנפט.

כדי להתמודד עם בעיה זו, בוב האוול (Howell) ועמיתיו מהאוניברסיטה המרכזית של מישיגן פיתחו מעכבי בעירה מתכלים המופקים מצמחים. החוקרים לקחו חומצה גאלית, המצויה באגוזים, פירות ועלים רבים, ובעזרת תגובה כימית פשוטה "חיברו" לחומצה הגאלית תרכובות זרחניות בעלות תכונות ידועות של עיכוב בעירה. לאחר מכן, החוקרים ציפו בתרכובת החדשה פולימר המשמש בתעשיות רבות, ובדקו את יכולתו לעכב בעירה. בכינוס של האגודה האמריקאית לכימיה, הסביר האוול כי "באופן כללי יכולות עיכוב הבעירה של החומרים החדשים דומות מאוד ליכולות עיכוב הבעירה של תרכובות אורגנו-הלוגניות".

תיאטרון ה"גלוב" בלונדון הרבה אחרי ששוקם מהשריפה, כפי שפורסם ב-Magasin Pittoresque ב-1870 | מקור: Shutterstock

שאלה של מחיר

האוול ועמיתיו עדיין לא בדקו באופן ישיר אם מעכבי הבעירה החדשים רעילים. אולם, לדברי האוול, "נעשו מבחני רעילות על חומרים דומים. כנראה החומרים שלנו אינם רעילים כי חומרי המוצא שאנו משתמשים בהם אינם רעילים. זה נכון שגם גז עצבים מורכב מזרחן, אבל המבנה הכימי של תרכובות הזרחן שאנו משתמשים בהן יותר דומה לתרכובות זרחניות הנפוצות בצמחים ומוצרי מזון רבים". 

ייתכן כי הפיכתם של מעכבי בעירה מתכלים מבוססי-צמחים למוצר מסחרי תאפשר לעקוף את התלות בנפט, ולצמצם את ההשפעות של שחרור חומרים מעכבי בעירה שאינם מתכלים. לעת עתה, גם האוול מודה שאחת הסיבות שמעכבי בעירה אורגנו-הלוגניים הפכו להיות נפוצים, היא שברום (הלוגן נפוץ) קל יחסית להשגה. מבחינה זו, ייצור מעכבי הבעירה החדשים יקר יותר.