מתי בויתו לראשונה החתולים? מחקר מראה שזה אירע כבר במצרים העתיקה, לפני אלפי שנים
החתולים חיים לצד בני האדם אלפי שנים: בקפריסין נמצא שלד שלם של חתול בקבר אדם שתוארך לסביבות שנת 7,500 לפני הספירה; בבית קברות ממצרים העתיקה, שתוארך לסביבות 3,700 לפנה"ס, נמצאו שלדים של שישה חתולים; וגם האמנות המצרית שופעת ציורי חתולים כבר מאז שנת 1,500 לפנה"ס בערך, שמעידים כי לחתולים היה מעמד מיוחד בעיני בני האדם. ריבוי העדויות הקדומות ממצרים תמך בתפיסה הרווחת שביות החתולים התרחש שם, אך הראיות לא היו חד-משמעיות. מחקר גנטי מאשר כעת את ההנחה הזאת מכיוון חדש.
כדי לאתר מתי והיכן בויתו החתולים ניצלו החוקרים רמזים הטמונים ב-DNA שהשתמר בשרידי חתולים ברחבי העולם, מאז סוף האלף השביעי לפני הספירה ועד ימינו. החומר הגנטי שבדקו היה DNA מיטוכונדריאלי, כלומר חומר תורשתי שלא הגיע מגרעין התא אלא מהמיטוכונדריה ומקורו באם בלבד.
רצף ה-DNA שבחנו החוקרים מכל דגימות החתולים היה באורך של 286 בסיסים – אבני הבניין של החומר התורשתי. הם בדקו שינויים נקודתיים של החלפת בסיס אחד באחר ברצף זה בין אוכלוסיות שונות לאורך הזמן ולמדו לפי מספר השינויים ברצף על המרחק הגנטי בין אוכלוסיות החתולים השונות. ככל שהיקף השינויים קטן יותר, כך המרחק הגנטי קצר יותר, ולהיפך. באותה שיטה משתמשים גם כדי לאשר או לשלול קשר משפחתי בין בני אדם.
חתולי הבר (Felis silvestris) מתחלקים לחמישה תת-מינים המופרדים זה מזה גיאוגרפית, ביניהם חתול הבר האפריקאי (Felis silvestris lybica) וחתול הבר האירופי (Felis silvestris silvestris). החוקרים ניסו לזהות מאיזה תת-מין התפתח חתול הבית.
מומיה של חתול ממצרים העתיקה, המוצגת במוזיאון לובר בפריס | צילום: ויקיפדיה, Greudin, נחלת הכלל
בחינת רצף ה-DNA המיטוכונדריאלי העלתה שחתולי הבית נוצרו משילוב של שתי אוכלוסיות של חתול הבר האפריקאי – מהמזרח התיכון וממצרים. תחילת תפוצתם של חתולי הבית בעולם הייתה בתקופה הניאוליתית (כ-10,000 לפנה"ס), אך הם החלו להתפשט בעיקר בתקופה הקלאסית, בין המאה השמינית למאה החמישית לפנה"ס. הרצף המיטוכונדריאלי המאפיין את השושלת שתפוצתה עלתה בתקופה הקלאסית אופייני כנראה למוצא מצרי ואכן נמצא אצל רוב החתולים החנוטים ממצרים שהחוקרים בדקו.
החתולים שימשו להדברה יעילה של מכרסמים ומזיקים אחרים על ספינות סוחר, והחוקרים משערים שייתכן שזה היה המנגנון העיקרי שבאמצעותו הם נפוצו באגן הים התיכון. העלייה בתפוצה של השושלת המסוימת הזאת מעידה כנראה שהיו דווקא בה תכונות שבני האדם העדיפו. ההבדלים העיקריים בין חתולי בר לחתולים מבויתים מתבטאים בתכונות התנהגותיות, כך שייתכן שהצלחתו האבולוציונית של החתול המבוית נבעה משינויים גנטיים הנוגעים לאופיו.
לחתולים ולבני אדם יש היסטוריה משותפת ארוכה ונראה שגם מצפה להם עוד עתיד ארוך יחד: מכיכוב באמנות המצרית העתיקה ועד לסרטוני יוטיוב בימינו.