החללית הענקית של ספייס אקס שוגרה בהצלחה, אך לא הצליחה להיפרד כמתוכנן מטיל השיגור, והם התרסקו יחד
חברת ספייס אקס נכשלה בניסיון הראשון של שיגור החללית Starship - החללית החדשה והענקית שלה. השיגור עצמו הושלם בהצלחה, בניסוי המלא הראשון של טיל Super Heavy. כשלוש דקות לאחר השיגור, בגובה של קצת יותר מ-30 קילומטר, לא בוצעה כמתוכנן ההפרדה של הסטארשיפ עצמה מטיל השיגור, ושניהם התרסקו יחד והתפוצצו באוויר כארבע דקות לאחר השיגור.
השידור של SpaceX מניסוי הסטארשיפ. השיגור עצמו מתחיל ב-49:30 דקות:
הצלחה חלקית
בטיסת הניסוי שוגרה בפעם הראשונה החללית על גבי טיל סופר הבי. על פי התוכנית, לאחר ההפרדה הטיל היה אמור לבצע נחיתה אנכית, אך לא בכן השיגור אלא בים, והחברה לא התכוונה למשות אותו. החללית עצמה הייתה אמורה להמשיך לחלל ולהיכנס למסלול המכונה טרנס-אטמוספרי, שיביא אותה לגובה מרבי של 250 קילומטרים. מסלול שממנו אפשר לחזור לאטמוספרה גם בלי תמרון של הפעלת מנועים לשם כך. לאחר כשלושת רבעי הקפה של כדור הארץ, היא הייתה אמורה לחזור לאטמוספרה מעל הוואי ולבצע נחיתה רכה בים, כ-100 קילומטרים לחופי האי קוואי.
השיגוור עצמו נדחה בדקות אחדות לאחר שהספירה לאחור הוקפאה לבדיקות 40 שניות לפני סיומה. לאחר שחודשה, נראה היה שהכל מתנהל כשורה. 30 מתוך 33 מנועי הרפטור של טיל השיגור פעלו, ועוד שניים כבו לאחר השיגור. אבל גם עם 28 מנועים פעל הטיל בלי דופי, והמערכת המשולבת העבדה בהצלחה את שלב ה-MaxQ, שבו עומד הטיל בלחצים הגדולים ביותר. קצת פחות משלוש דקות לאחר השיגור היה הטיל אמור לכבות את מנועיו ולהתנתק מהסטארשיפ. בשלב זה הדברים השתבשו. ההפרדה לא פעלה, והחללית והטיל החלו מסתחררים יחד מטה. כעבור דקה הם התפוצצו באוויר, לקול התשואות של עובדי ספייס אקס, שראו בזה כישלון מוצלח - משום שהשיגור עצמו הצליח, ושל אלפי צופים שהתגודדו לאורך חופי האי הסמוך לאתר השיגור בדרום טקסס.
בציוץ שפרסמה החברה כמה דקות לאחר ההתרסקות נכתב כי עוד לפני ההפרדה המתוכננת החלה התפרקות של החללית, וכי הצוותים שלהם בוחנים את הנתונים כדי להתכונן לניסוי השיגור הבא. "בניסוי כזה, ההצלחה מגיעה ממה שאנו לומדים, והניסוי של היום יעזור לנו לשפר את אמינות הסטארשיפ, בדרך של ספייס אקס להפוך את החיים למולטי-פלנטריים", נאמר בציוץ.
ארבע דקות (ושניה) אחרי השיגור החללית התפוגגה בעשן. באיור מימין רואים שחמישה מהמנועים לא פעלו | צילום מסך מהשיגור של SpaceX
גדול יותר, חזק יותר
מערכת סטארשיפ פותחה כדי לשאת לחלל מטענים כבדים וגדולים יותר מכל טיל שיגור שנבנה עד כה, אבל גם בעלות נמוכה יותר, בין השאר בזכות אפשרות למחזר במלואם גם את טיל השיגור וגם את החללית. בניגוד לטילים המודרניים, המיוצרים מחומרים קלים וחזקים כמו אלומיניום, סיבי פחמן וסגסוגות קלות, שני רכיבי הסטארשיפ מיוצרים מנירוסטה – פלדת אל-חלד – שהיא אומנם כבדה יותר מהם, אך עמידה הרבה יותר בעומסים מכניים ובטמפרטורות קיצוניות. המבנה הזה אמור לאפשר הכשרה של הטיל ושל החללית לשימוש חוזר בזמן קצר ובמחיר נמוך.
כדי לאפשר את השימוש החוזר, שני רכיבי המערכת מתוכננים לבצע נחיתה אנכית רכה, יכולת שחברת ספייס אקס פיתחה ושכללה במשך שנים של שימוש ב"סוס העבודה" העיקרי שלה, טיל פלקון 9. במשימות עתידיות טיל סופר הבי אמור לשוב לנחיתה רכה באתר השיגור, לאחר שייפרד מהחללית בגובה כמה עשרות קילומטרים. חללית סטארשיפ יכולה גם היא לבצע נחיתה אנכית רכה, אך בבסיס החלל שלה בטקסס מתכננת ספייס אקס מערכת נחיתה שאפתנית עוד יותר: מגדל נחיתה עם זרועות עצומות שיתפסו את החללית באוויר ויניחו אותה ברכות על הקרקע. את היכולת לבצע נחיתה אנכית רכה בעצמה ישמרו בספייס אקס למקומות אחרים. סטארשיפ נבחרה להיות רכב הנחיתה על הירח במסגרת תוכנית ארטמיס של סוכנות החלל האמריקאית, ובמסגרת התוכניות מרחיקות הלכת יותר של בעלי ספייס אקס, היזם אילון מאסק, חלליות כאלה יובילו את ההתיישבות האנושית על מאדים.
מרכיב חשוב נוסף בתוכניות ארוכות הטווח של ספייס אקס הוא הנעת הטיל והחללית. החברה פיתחה עבורם מנועים חדשים, רפטור (Raptor), גדולים וחזקים מאלה של טילי פלקון. ייחוד נוסף שלהם הוא שהם פועלים על מתאן. חוץ מהעובדה שמדובר בדלק זול מאוד, אפשר גם לייצר מתאן מהאטמוספרה של מאדים, המורכבת בעיקרה מפחמן דו-חמצני. בתהליך שנקרא תגובת סבטייה (Sabatier), על שם הכימאי הצרפתי שפיתח אותו, מגיבים פחמן דו-חמצני עם מימן, ומקבלים מתאן ומים: CO2 + 4H2 → CH4 + 2H2O. את המים אפשר לפרק לחמצן, שדרוש גם הוא להנעת הטיל, כדי לאפשר בעירה של הדלק, ועם המימן אפשר להמשיך את התגובה ולייצר עוד דלק. עוד לפני שיגור של בני אדם למאדים, יהיה אפשר לשגר לשם מתקנים שייצרו דלק טילים, וחלליות הסטארשיפ שינחתו שם לא יצטרכו להביא עימן דלק לחזרה הביתה. על הירח אין אפשרות לייצר מתאן, אבל לא מעט חברות פועלות לייצור חמצן מהמינרלים של אדמתו, אחת הבולטות בהן היא הליוס הישראלית.
בחודשים האחרונים נעשו כמה ניסיונות לשגר טילים מונעים במתאן, ובהם טראן 1, הטיל הראשון שהודפס במדפסת תלת-ממד, ורשם הצלחה חלקית לאחר שהשלב הראשון שלו פעל כשורה אך השני נכשל. עוד קודם לכן נכשלה חברה סינית בשיגור טיל ז'וקווה 2 (Zhuque-2) המונע במתאן. הצלחה של סטארשיפ משמעותה שזה יהיה השיגור הראשון של טיל המונע במתאן שמגיע לחלל.
מה שמשלים את סט היתרונות של מערכת סטארשיפ הוא הגודל העצום שלה: טיל סופר הבי הוא מכל דלק אדיר בגובה 69 מטרים ובקוטר תשעה מטרים, מצויד ב-33 מנועי רפטור חזקים. הסטארשיפ שמותקן עליו הוא חללית בגובה 50 מטרים וגם היא בקוטר תשעה מטרים. היא מצוידת בשישה מנועי רפטור, שמקנים לה גם יכולת תמרון בחלל. החללית עצמה מסוגלת לשאת מטען של כ-150 טונות. לשם השוואה, טיל סטורן 5, ששיגר את חלליות אפולו לירח, שלח לשם מטען של פחות מ-50 טונות. החללית עצמה מצופה במגן חום המורכב מ-18,000 אריחים קרמיים בצורת משושה, ומיועד להגן עליה מפני ההתחממות בכניסה לאטמוספרה.
שינוי גישה בחלל
סטארשיפ אמורה להיות כלי מרכזי בטיסות חלל בשנים הבאות, בין השאר למשימות לירח ולמאדים. יתרון נוסף של המערכת על פני חלליות אחרות הוא האפשרות לתדלק אותה בחלל, באמצעות סטארשיפ אחרת. כך, אחרי שהסטארשיפ המיועדת לטוס לירח מתמקמת במסלול סביב כדור הארץ, היא חוברת לחללית תדלוק, ממלאת את מכליה, ואז עולה על מסלול סביב הירח עם כמות דלק שמאפשרת לה לבצע תמרונים דרושים, לנחות על הירח וגם להמריא מפניו. בהמשך יהיה אפשר לבצע תדלוקים כאלה גם במסלול סביב הירח, וכך להשאיר את רכב הנחיתה רק שם, כמונית להובלת אסטרונאוטים אל פני הירח ומהם לחלליות אוריון או לתחנת החלל שנאס"א מתכננת להקים שם.
בעתיד הרחוק יותר, מקווים בספייס אקס שהסטארשיפ תהיה החללית שתיקח בני אדם רחוק אפילו יותר. למשל, לטיסות מאוישות סביב נוגה, או אפילו אל המערכות של שבתאי וצדק, על הירחים המסקרנים שלהן.
עד שנגיע לשם, הסטארשיפ צפויה לשמש סוס עבודה עיקרי לשיגור מטענים גדולים למסלול נמוך סביב כדור הארץ. ספייס אקס מתכננת להשתמש בחלליות הגדולות והזולות לשדרוג מערך לווייני התקשורת שלה, סטארלינק. החברה התחילה לאחרונה להציב בחלל את הדור השני של לווייני סטארלינק, הגדולים מקודמיהם, ולמרות קשיים ראשוניים, היא צפויה לשגר עוד ועוד לוויינים כאלה בקרוב. מערך סטארלינק מונה כעת יותר מ-4,000 לוויינים, מתוך כ-12,000 שהחברה קיבלה אישור לשגר, והיא כבר הודיעה שבכוונתה לבקש אישור ל-30,000 לוויינים נוספים, מה שיספק תעסוקה רבה לצי המתוכנן של חלליות סטארשיפ.
היכולת של סטארשיפ לשאת מטענים גדולים תהפוך מן הסתם את ספייס אקס לספק מוביל של שיגורים כאלה, מלווייני תקשורת של חברות אחרות, דרך טלסקופי חלל ועד רכיבים לתחנות חלל ואפילו למלונות חלל. האפשרות לשגר בשלמותם רכיבים גדולים לתחנות כאלה, תוביל מן הסתם לזינוק במספר תחנות החלל, גם הפרטיות, שיהיו במסלול הנמוך סביב כדור הארץ, ויהפכו את הטיסה לשם ואת השהות שם למשהו נגיש הרבה יותר.
ספייס אקס אפילו לא מתכוונת להגביל את השימוש בסטארשיפ לטיסות חלל בלבד. אם היא תצליח לממש את החזון של צי חלליות גדול, המאפשר שיגורים רבים בעלות נמוכה, היא מתכוונת להציע את השירות גם לאנשים שמעוניינים להגיע במהירות ממקום למקום על כדור הארץ. באמצעות טיסה לחלל במסלולים כמו של טיסת הניסוי, יהיה אפשר להגיע תוך כשעה כמעט לכל נקודה על הגלובוס. מן הסתם זה ידרוש הקמה של תשתיות מתאימות, והטיסה לא תהיה זולה במיוחד, אבל אם השירות הזה יתפתח הוא יוכל להציע חלופה מעניינת לטיסות הארוכות, ואפילו עם בונוס של כמה דקות של תחושת חוסר כבידה בדרך ליעד.
הגודל קובע. השוואת הגודל של טילים ומערכות שיגור, סטארשיפ מעל כולם:
