במשפחות רבות של יונקים, מינים גדולים יותר נוטים להיות בעלי פנים ארוכות יותר. במחקר חדש, מציעים חוקרים שהסיבה לכך היא שפנים קצרות מאפשרות נשיכה חזקה יותר – שחשובה במיוחד למינים קטנים, ופחות לגדולים
"סבתא, למה יש לך עיניים גדולות כל כך?" שואלת כיפה אדומה את הזאב באגדה הידועה. זו לא שאלה מאוד הגיונית, אם חושבים על זה. העיניים של זאבים לא גדולות משמעותית מאלו של בני אדם. גם האוזניים שלהם לא עד כדי כך גדולות, למרות שהן שונות מאוד בצורתן. שאלה טובה יותר הייתה עשויה להיות: "סבתא, למה יש לך פנים ארוכות כל כך?".
החוטם המוארך של הזאב לא רק שונה מאוד מזה של בני האדם, הוא גם ארוך יותר משל קרובי משפחתו הקטנים יותר, כמו זאב היער (Speothos venaticus), שחי בדרום אמריקה ובמרכזה, ומשקלו לא עולה על שמונה קילוגרם. וזה לא רק הזאב. כשחוקרים השוו את הגולגלות של יונקים ממשפחות שונות, הם נתקלו שוב ושוב באותה תופעה: למינים הגדולים יותר היו פנים ארוכות יותר. כך, הפנים של הפרה ארוכות מאלו של הכבש; הפנים של חיית הכיס הקטנה קוואקה (Setonix brachyurus) קצרות מאלו של הקנגורו; ולאייל הקורא הגדול (Alces alces) יש פנים ארוכות מאלו של מיני איילים קטנים יותר. זה לא עובד תמיד – למשל, האורקה (Orcinus orca, לווייתן קטלן) היא בעלת פנים קצרות מאלו של קרוב משפחתה הדולפינן (Tursiops), הקטן יותר – אבל במרבית המקרים, הכלל הזה נשמר.
כל זה כמובן מוביל לשאלה: למה? מדוע למינים הגדולים יש חוטם ארוך יותר? במאמר חדש, חוקרים מאוסטרליה מציעים תשובה: כי הם יכולים להרשות את זה לעצמם.
במשפחות שונות של יונקים, למינים הגדולים יותר יש פנים ארוכות יותר. בין הדוגמאות: הפנים של חיית הכיס הקטנה קוואקה קצרות מאלו של הקנגורו (התמונות העליונות); הפנים של הפרה ארוכות מאלו של הכבשה (באמצע); ולאייל הקורא הגדול יש פנים ארוכות מאלו של אייל הפּוּדוּ הקטן (למטה) | Shutterstock, solomonphotos, Hideaki Edo Photography, Marc ANSEL, N-sky, structuresxx, David Turko
פנים קצרות, נשיכה חזקה
כשאנחנו מנסים להבין למה לבעל חיים יש פנים ארוכות או קצרות, חשוב קודם כול לדעת אילו יתרונות וחסרונות יש לצורות הללו. היתרון החשוב ביותר של פנים קצרות הוא שהן מאפשרות לבעליהן לנשוך חזק יותר. זאת משום שכשהלסתות ארוכות יותר, יש מרחק גדול יותר בין שרירי הלסת, שנמצאים קרוב לגולגולת, ובין השיניים. המרחק הזה מקשה עליהן להפעיל כוח בסגירה של הלסתות. כדי להבין זאת, חִשְׁבו על המלקחיים שיש לכם במטבח. אם תאחזו אותם קרוב לקצה שבו שני חלקיהם מתחברים, יהיה לכם קשה לסגור אותם בחוזקה – זה המצב אצל בעלי החיים עם הפנים הארוכות. אם תחזיקו אותם באמצע, קרוב יותר לקצה הפתוח, תוכלו לסגור אותם בכוח רב יותר. בצורה דומה, בעלי הפנים הקצרות מסוגלים להפעיל נשיכה חזקה יותר.
מינים של בעלי חיים מאותה משפחה לרוב ניזונים באופן דומה: הפרה והכבשה אוכלות שתיהן עשב, הזאב המצוי וזאב היער צדים שניהם בעלי חיים גדולים. לכן הם צריכים כוח נשיכה דומה. למינים הגדולים יותר יש שרירי לסת גדולים יותר, ולכן כוח נשיכה גדול יותר – פשוט כתוצאה מהעובדה שהם גדולים. שרירי הלסת של המינים הקטנים אינם כה גדולים וחזקים. הפתרון: "לקצר" את הפנים, וכך להשיג נשיכה חזקה. זו הסיבה, טוענים החוקרים, שלכל כך הרבה בעלי חיים קטנים יש פנים קצרות. הם לא החליטו לעשות זאת במודע, כמובן, אך במהלך האבולוציה, המינים הקטנים עם הפנים הקצרות יותר שרדו והתרבו בהצלחה, בעוד ארוכי הפנים, וחלשי-הנשיכה, נכחדו.
כשמחזיקים אותם קרוב לקצה הפתוח, קל יותר לסגור אותם בחוזקה, בדומה ליכולת של בעלי פנים קצרות לנשוך נשיכה חזקה. אחיזה במלקחיים | איור: יונת אשחר
הכלל והיוצאים מן הכלל
בעלי החיים הגדולים יותר, אם כך, אינם זקוקים לפנים קצרות – יש להם נשיכה לא פחות חזקה מזו של קרוביהם הקטנים וקצרי הפנים, מעצם היותם גדולים. אבל עדיין צריכה להיות סיבה לכך שהפנים שלהם ארוכות. החוקרים מציעים שמשום שהם השתחררו מהצורך בפנים קצרות, יכלו לפעול עליהם לחצים אחרים. לסתות ארוכות יכולות להעניק גם יתרונות: הן מאפשרות לאכול יותר עשב – או יותר בשר – בביס אחד; מספקות מקום לשיניים גדולות; ואפשר לסגור אותן במהירות רבה יותר. כל היתרונות האלו חשובים גם למינים הקטנים, אבל הם לא יכולים להרשות לעצמם פנים ארוכות. המינים הגדולים כן.
יש, כמובן, גם יוצאים מן הכלל: מינים קטנים עם פנים ארוכות, או גדולים עם פנים קצרות. הסיבה לרוב נעוצה בתפריט שלהם. פוסום הדבש (Tarsipes rostratus) הוא יונק כיס קטן מאוד, עם פנים מוארכות מאוד – הרבה יותר משל יונקי כיס גדולים יותר. הוא ניזון מאבקה וצוף, והחוטם המוארך שלו עוזר לו להיכנס עמוק לתוך הפרחים. הנשיכה שלו כנראה חלשה מאוד, אבל לא דרושה נשיכה חזקה בשביל להכניע צוף. דוגמה אחרת מחזירה אותנו לזאב של תחילת הכתבה: הפנים שלו אומנם ארוכות, אבל לא יותר מאלו של מיני שועלים רבים, הקטנים ממנו. הסיבה לכך, ככל הנראה, היא שזאבים צדים טרף גדול, וצריכים נשיכה חזקה יותר מזו של השועלים, שצדים מכרסמים ובעלי חיים קטנים אחרים. אם נסתכל על המינים של השועלים, נראה שאצלם הכלל נשמר: לשועל הפנק הקטן (Vulpes zerda) יש פנים קצרות יותר מלשועלים גדולים יותר.
התופעה קיימת במשפחת הכלביים בהתאם לגודל הטרף. מימין, חיות הצדות טרף גדול - לזאב המצוי (ראשון מימין) פנים ארוכות משל זאב היער שלשמאלו; משמאל חיות הצדות טרף קטן - לשועל חול טיבטי (שלישי מימין) פנים ארוכות משל שועל פנק שלשמאלו | Images: Fennec fox (Rawpixel), Tibetan fox (Craig Brelsford), bush dog (Flickr: Tambako), wolf (PickPik))
כך אפשר גם להסביר למה לאורקה יש פנים קצרות יותר מלדולפינן. הדולפיננים צדים דגים קטנים יחסית, בעוד האורקות מכוונות גבוה, וגדול, יותר. הכינוי "לווייתן קטלן" ניתן להן, ככל הנראה, בטעות – תרגום שגוי של שם בספרדית, שמובנו האמיתי הוא "קוטל לווייתנים". אורקות אכן צדות בין השאר לווייתנים, ולשם כך צריכות נשיכות חזקות במיוחד, ואכן זה מה שהלסתות הקצרות מאפשרות להן.