מחקר חדש: ההתפתחות העוברית של יונקי כיס לא פרימיטיבית בהשוואה לזו של יונקי שליה, והם דווקא התרחקו יותר מהאב הקדמון המשותף
כשגורים של קנגורו יוצאים לאוויר העולם, הם נראים... לא גמורים. באורך של כמה סנטימטרים בודדים, נטולי שיער וכמעט נטולי צורה, קל לטעות ולחשוב שמדובר עדיין בעובר. במובן מסוים, זה נכון: כמו כל יונקי הכיס, לקנגורו יש היריון קצר ביותר, וחלק גדול מההתפתחות שאצל יונקי שליה, כמונו, הייתה מתבצעת ברחם, אצלם מושלמת רק לאחר ההמלטה, כשהגור נמצא בכיס ויונק חלב.
אצל יונקי שליה יש שונות רבה – חלק מהמינים, כמו סוסים ופרות, נולדים כשהם כבר מפותחים למדי ובתוך שעות יכולים ללכת ולרוץ, ואחרים, כמו חתולים או ארנבים, מגיעים לעולם קטנים, עיניהם סגורות, והם תלויים לחלוטין באימם. אבל אפילו הם מפותחים הרבה יותר מהוולדות הוורודים והזעירים של יונקי הכיס, שרבים מאיבריהם עוד לא גמרו להתפתח.
במשך שנים רבות, בקרב חוקרים כמו גם בציבור הרחב, רווחה התפיסה שיונקי הכיס מייצגים מעין חוליה בשרשרת, צעד שמוביל מהיונקים הראשונים, שהטילו ביצים, ליונקי השליה. יונקי הכיס, אם כך, נתפסים כפרימיטיביים יותר, במקום נמוך יותר על הסולם האבולוציוני, מתחת ליונקי השליה המתקדמים.
במציאות, האבולוציה אינה סולם ולא שרשרת. אין באמת משמעות למושגים כמו "פרימיטיבי" או "מתקדם" כשמדובר על מיני בעלי חיים שחיים כיום: התהליכים שהובילו להתפתחותם של כל היצורים החיים, כולל חיידקים, עצי אלון, דגי שפמנון ושנבובים, התקיימו במשך אותו פרק זמן מאז הופיעו החיים על פני כדור הארץ. השושלות של יונקי הכיס ויונקי השליה נפרדו לפני כ-160 מיליון שנים, ומאז, כל שושלת התפתחה והשתנתה בדרכה שלה.
אנחנו יכולים, עם זאת, לשאול מי מהשניים נשאר דומה יותר לאב הקדמון המשותף ליונקי הכיס ויונקי השליה, ומי השתנה והתרחק ממנו. במאמר שהתפרסם לאחרונה התחקו החוקרים אחר התפתחות הגולגולת בשתי קבוצות היונקים, וגילו שלפחות במובן זה, מי שהשתנה יותר במהלך האבולוציה היו יונקי הכיס. דווקא יונקי השליה, שנתפסו כמתקדמים יותר, נשארו קרובים לאב הקדמון המשותף.
הוולדות הזעירים של יונקי כיס נראים… לא גמורים. גור יונק כיס | צילום: BMJ, Shutterstock
לא שלב מעבר
החוקרים בחנו עצמות של 165 פרטים, בוגרים, צעירים ועוברים, מ-22 מינים של יונקים. "מאגר הנתונים הגדול, מאוספי המוזיאון לטבע בלונדון, איפשר לנו להפוך על ראשה את התפיסה שלנו על האבולוציה של היונקים", אמרה אנז'אלי גוסוואמי (Goswami), החוקרת הבכירה החתומה על המאמר, לאתר המוזיאון.
לפי הנתונים שאספו, החוקרים שחזרו את המצב באב הקדמון המשותף של יונקי השליה ושל יונקי הכיס – לא איך הגולגולת שלו נראתה, אלא דרך וקצב ההתפתחות שלה בשלב העוברי ובינקות. הם הראו שאצל יונקי הכיס, ההתפתחות הייתה איטית יותר, כך שבבגרותם הם שומרים על מאפיינים שנראים לרוב אצל פרטים צעירים יותר. השינוי הזה, ושינויים אחרים בצורת ההתפתחות, הרחיקו אותם מצורת ההתפתחות אצל האב הקדמון המשותף. רוב יונקי השליה, לעומתם, מתפתחים בצורה דומה לזו שבה התפתחו אבותיהם לפני יותר ממאה מיליון שנים.
הממצאים תואמים לאלו שנמצאו במחקר שהתפרסם לפני שנה, ועסק בקבוצה של יונקים נכחדים שנקראת מולטיטוברקולטה (Multituberculata). הענף שהוביל אל היונקים הללו התפצל מהעץ האבולוציוני סמוך לפיצול בין השושלות של יונקי הכיס ויונקי השליה, כלומר הם היו קרובים לאב הקדמון המשותף שלהם. במחקר נמצא שהמולטיטוברקולטה התרבו בצורה דומה יותר לזו שלנו, יונקי השליה, מאשר לזו של יונקי הכיס.
"הצלחנו להראות בבירור שדרך ההתפתחות של יונקי כיס היא זו שעברה שינויים רבים יותר, מאז האב הקדמון של יונקי הכיס ויונקי השליה", סכמה גוסוואמי. "הצורה בה יונקי כיס מתרבים היא לא שלב מעבר בין יונקים מטילי ביצים ליונקי שליה. זו פשוט צורה אחרת שיונקי הכיס פיתחו".
אצל יונקי כיס האם יכולה לנטוש את הצאצאים בקלות ולשרוד ולנסות שוב מאוחר יותר. הקוואקה מפקירת הבנים | קומיקס של המאיירת נעה כ"ץ
עבר מפואר, הווה פחות
כיום יונקי השליה הם הקבוצה הגדולה ביותר של יונקים, ללא תחרות: הם מהווים כ-95 אחוזים ממיני היונקים, וחיים בכל יבשת מלבד אנטארקטיקה, בעוד יונקי הכיס חיים כמעט כולם באוסטרליה. בעבר, עם זאת, יונקי הכיס כללו מינים רבים הרבה יותר. הם התפתחו במקור בדרום אמריקה, והיו נפוצים שם עוד לפני שהגיעו לאוסטרליה. ייתכן שאחת הסיבות להצלחתם של יונקי השלייה היא שדרך ההתרבות שלהם התאימה יותר לתנאים בהם הם מצאו את עצמם, אמרה גוסוואמי.
"היו חוקרים שהציעו שהאסטרטגיה של יונקי הכיס טובה יותר אם אתם חיים בסביבה מאוד לא יציבה", הסבירה. ליונקי שלייה יש זמני הריון ארוכים, ולכן אם החיה עוברת תקופה קשה בה אין מספיק משאבים, סביר שגם האם וגם הצאצא ימותו – הרי ההיריון הוא כולו פנימי. האסטרטגיה של יונקי הכיס היא בעלת סיכון נמוך יותר, כי האם יכולה בקלות לנטוש את הצאצאים בשלב מוקדם מאוד של ההתפתחות. כך לפחות האם יכולה לשרוד ולנסות שוב מאוחר יותר".
ההצלחה הנוכחית של יונקי השליה, אם כך, אינה אומרת שדרך ההתרבות שלהם מתקדמת יותר, אלא שהיא התאימה יותר לתנאי הסביבה. ייתכן, אומרת גוסוואמי, שחלק מהתפיסה שלנו את יונקי הכיס כפרימיטיביים יותר נובעת מהאגו שלנו, כיונקי שליה בעצמנו. "לעתים קרובות יש לנו את ההטייה הזו, שהקבוצה שלנו היא זו שהאבולוציה מכוונת אליה. אבל לא ככה האבולוציה עובדת".