מאות שנים של מגפה

בשנה האחרונה למדנו היטב כמה ידע חיוני חסר לנו על ההתנהגות של מגפות. אבל מה היה קורה אילו יכולנו לקבל הצצה על מהלכה של מגפה קטלנית לאורך מאות שנים? זה בדיוק מה שעשו שני חוקרים מקנדה, שאספו רשומות היסטוריות שבועיות של מתים בלונדון משנת 1664 ועד 1930, וניתחו התפרצויות של מגפת האבעבועות השחורות לאורך 266 שנים, בראי אירועים היסטוריים, המצאת החיסון ושינויים בנגישותו.

לפי ממצאים מסוימים מחלת האבעבועות השחורות הייתה קיימת אלפיים שנה לפחות, ונהייתה כנראה קטלנית במיוחד לפני כ-500 שנה. במשך הדורות היא הרגה מיליוני בני אדם ונחשבה לאחת מהמחלות המדבקות הקטלניות ביותר.

בסוף המאה ה-18 הומצא החיסון הראשון. כ-200 שנה לאחר מכן הצליחו למגר את המגפה לגמרי בשנת 1980, אחרי מבצע חיסונים עולמי. אולם הידע שלנו על תדירות ההתפרצויות של המגפה לאורך השנים ועוצמתן הוא מועט. מחקרים בנושא כרו מידע מתוך רשומות קבורה של כנסיות באנגליה או ממסמכים משפחתיים, כדי לעקוב אחר התפשטות המגפה. הם הראו לדוגמה שתמותת התינוקות והילדים הייתה גבוהה יחסית למבוגרים ושבאזורים הכפריים בדרום אנגליה הייתה פחות תמותה, כי נהגו לבודד שם חולים ואף לאסור על פעילות מסחרית בשווקים בזמן התפרצויות. אולם המחקרים האלה הוגבלו לכמה עשרות שנים, או לכל היותר 150 שנה. גם קנה המידה של הנתונים היה מוגבל למספר המתים בשנה, בלי לבחון את פיזור התחלואה לאורך השנה.

כעת מצאו דיוויד ארן (Earn) ועמיתתו אולגה קרילובה (Krylova) מאוניברסיטת מקמסטר (McMaster) בקנדה מקור נתונים עשיר ומפורט על תפוצת המחלה. הם אספו רשומות תמותה שתיעדה הכנסייה האנגליקנית בלונדון במשך יותר מ-250 שנה, בין 1664 ל-1930, וכללו רישום שבועי של מספר המתים וסיבת מותם. התיעוד הזה סיפר מידע עשיר במיוחד לגבי התפרצויות המגפה בעיר. המחקר פורסם בכתב העת PLOS Biology.

רשומה של הכנסייה האנגליקנית על גורמי התמותה בלונדון ב-1665. בעיגול אדום: מתים מאבעבועות שחורות | מקור: ויקיפדיה, נחלת הכלל

התפרצות מחזורית

החוקרים מצאו שהייתה למגפת האבעבועות השחורות בלונדון תבנית שנתית חוזרת, שמעידה על האופי העונתי שלה. בה בעת הם זיהו תבנית של התפרצויות גדולות כל שנתיים בערך, שהוסיפה מורכבות לאופי ההתפשטות של המגפה. התפרצויות גדולות במיוחד היו נדירות יותר, ואירעו בדרך כלל בהפרשים של עשרות שנים.

עוד התגלה שאחרי 1840, השכיחות והעוצמה של התפרצויות המגפה פחתו מאוד, פרט להתפרצות הענקית של שנת 1871 שבה המחלה התפשטה בכל רחבי אירופה עקב מלחמת צרפת-פרוסיה. נראה כי הירידה שהחלה באמצע המאה ה-19 קשורה קשר הדוק לכניסתם לתוקף בשנת 1840 של חוקים שאפשרו את מתן החיסון בחינם והחילו חובת חיסון על ילדים.

חוקי החיסון הוחמרו אחרי המגפה של 1871. לקראת סוף המאה ה-19 הוכנסו שיפורים לחיסון שהפכו אותו ליעיל ולבטוח יותר. בעקבות זאת התמותה מאבעבועות שחורות בלונדון פסקה כמעט לגמרי בתחילת המאה ה-20, ולא התחדשה אפילו במהלך מלחמת העולם הראשונה.

התמותה פסקה לגמרי, בזכות החיסונים. רופא מחסן תינוק במאה ה-19 | מקור: JEAN-LOUP CHARMET / SCIENCE PHOTO LIBRARY

העונתיות של המחלה השתנתה עם השנים. החוקרים מצאו שרוב מקרי המוות מאבעבועות שחורות במהלך המאה ה-17 וראשית המאה ה-18 אירעו בחודשי הקיץ והסתיו. לעומת זאת, באמצע המאה ה-18 זזו מוקדי ההתפרצות לחודשי החורף המוקדמים. החוקרים משערים כי ייתכן שהשינוי נבע משינויים שחלו באורח החיים בלונדון ובהרכב האוכלוסייה בהשפעת המהפכה התעשייתית.

בנוסף, בתקופה הזאת החלו טיפולי הרכבה שהוכנסו לשימוש בתחילת המאה ה-18, לפני הגעת החיסון. בטיפולים האלה לקחו נוזל מהשלפוחיות של חולי אבעבועות שחורות ומרחו אותו על חתך קטן בעור של ילדים. מקבלי ההרכבה חלו בדרך כלל בצורה קלה של המחלה ופיתחו נגדה חסינות. החוקרים משערים שאולי הנוהל החדש הביא לשינוי בהתנהגות המגפה, ואולי אף ללחץ אבולוציוני על הנגיף שגרם לו להיות מידבק או קטלני יותר לילדים ופחות למבוגרים, כפי שהציעו חוקרים אחרים. עם זאת, ההשערות הללו מחייבות מחקר היסטורי נוסף, ואף מחקר מולקולרי של דגימות ארכיאולוגיות של הנגיף.

גם טיפולי ההרכבה וגם המצאת החיסון לא צמצמו במידה ניכרת את תדירות ההתפרצויות, עד שחוקי החיסון נכנסו לתוקף. בתחילת המאה ה-19, כשכבר היה חיסון אך טרם נחקקו החוקים שיסדירו את השימוש בו, ראו החוקרים ירידה במספר המתים בהתפרצויות, אך גם עלייה בשכיחותן. עם זאת, בתקופה הזאת חלה ירידה משמעותית ברמת הדיוק של רשומות התמותה של הכנסייה, עד שהחל רישום התמותה הממלכתי ב-1840. לכן החוקרים לא יכולים לקבוע בוודאות אם הירידה במספר המתים בתחילת המאה ה-19 נובעת מתחילת השימוש בחיסון או מתיעוד לא מדויק של התמותה.

המחקר הנוכחי מספק כר פורה לחוקרים שיוכלו להשתמש בעתיד בנתונים כדי לבחון איך שינויים דמוגרפיים, סוציולוגיים, פוליטיים, אקולוגיים, אקלימיים ואחרים השפיעו על התפשטות המגפה בלונדון, ולהצליב זאת עם נתונים שייאספו ממקומות אחרים באנגליה ובאירופה. הבנה של התפשטות מגפת האבעבועות השחורות עשויה ללמד אותנו על דרכים להאט או למנוע התפרצויות של מגפות אחרות בעתיד.