מה קורה במוח שלנו כשאנחנו עוברים משפה אחת לאחרת?
השפה היא אחת היכולות שמייחדות אותנו מכל שאר היצורים החיים בכדור הארץ. מרשימה אף יותר היא היכולת של אנשים מסוימים לדבר כמה שפות ולתמרן ביניהן בצורה ללא קושי נראה לעין. אותו מעבר משפה לשפה הוא תהליך מחשבתי מסובך שחוקרים עדיין מנסים לפענח.
מחקרים שנעשו בעבר על הפעילות המוחית בזמן מעבר בין שפה אחת לאחרת הראו פעילות מוגברת באזורים בקדמת המוח . אלא שנראה שבאותו זמן מתבצעים שני תהליכים במקביל, כיבוי של שפה אחת והפעלה של השפה השנייה – כך שאי אפשר לדעת איזה מהתהליכים הללו אחראי על הפעילות המוחית המוגברת.
במחקר שהתפרסם לאחרונה מצאו החוקרות דרך מעניינת לעקוף את הבעיה של חוסר ההפרדה בין מערכת הכיבוי למערכת ההפעלה. הן בחנו 21 נבדקים שומעים שדוברים שתי שפות – אנגלית ושפת הסימנים האמריקאית, אותה למדו מהוריהם החירשים. הרעיון היה שמכיוון שהדיבור בכל שפה נעשה על ידי איברים אחרים – בעיקר הפה והגרון בשפה מדוברת והידיים בשפת הסימנים – אפשר לדבר בשתיהן במקביל או בכל אחת בנפרד. כך יכלו החוקרות לבקש מהנבדקים לדבר את שתי השפות בו זמנית ואז לעבור לשפה אחת ולחקור כך רק את תהליך הכיבוי, או לעבור משפה אחת לשתיים ביחד וכך להתמקד רק בתהליך ההפעלה.
הנבדקים ישבו בתוך מכונה מגנטואנצפלוגרפית (MEG) שמודדת את השדות המגנטיים שיוצרת הפעילות החשמלית של התאים במוח. המכונה מיפתה אילו אזורים היו פעילים בזמן שהנבדקים תיארו באחת השפות או בשתיהן יחד מה הם רואים בתמונות שהוצגו להם על מסך. כצפוי, נמצאה פעילות מוגברת באזורים קדמיים של המוח בזמן החלפה בין שפות. עם זאת, לראשונה התברר שהפעילות המוגברת הזאת קיימת רק בזמן הכיבוי (מעבר משתי שפות לשפה אחת) ולא בתהליך ההפעלה, כלומר מעבר משפה אחת לשתיים.
מכיוון שהנבדקים העידו כי אנגלית היא השפה הדומיננטית שלהם, מעניין יהיה להפריד במחקר בין שני מקרים שונים – כיבוי של השפה הדומיננטית (מעבר משתי שפות לשפת הסימנים) לעומת כיבוי של השפה הלא דומיננטית (מעבר משתי השפות לאנגלית). ייתכן שפעילות המוגברת שנמצאה נובעת רק מהמקרים שבהם הנבדקים כיבו את השפה הדומיננטית, שכן זה עשוי להיות תהליך מחשבתי קשה יותר. אך מכיוון שהחוקרות פענחו את התוצאות של שני הסוגים יחד, איננו יכולים לדעת אם אכן זה המצב. ממצא מעניין נוסף שהחוקרות זיהו הוא פעילות מוחית שמקדימה את ההגייה עצמה בכל אחת מהשפות. למעשה, הן אף יכלו לחזות באיזו שפה הנבדק עומד להשתמש עוד לפני הגיית המילים (או סימונן), רק על ידי פענוח הפעילות המוחית שנמדדה במכשיר לפני הדיבור.
המחקר מציע שיטה מעניינת, מחוץ לקופסה, להפרדה בין תהליכי חשיבה מורכבים, ובעיקר נותן לנו הצצה על פעילות המוח בזמן אחת הפעולות הייחודיות לבני אדם – שימוש בשפה.
