מסלול חדש סביב הירח:
השבוע בחלל

חברת Rocket Lab האמריקאית שיגרה בהצלחה לוויין של סוכנות החלל האמריקאית נאס"א, המיועד לבחון מסלול חדש לטיסה סביב הירח. הלוויין הקטן "קפסטון" (Capstone), שמשקלו כ-25 קילוגרמים בלבד (על כדור הארץ), שוגר מבסיס החברה בניו זילנד. בינתיים הוא מקיף את כדור הארץ בתוך השלב השני של טיל השיגור, ובשבוע הבא יכניס אותו השלב הזה למסלול אל הירח, שיימשך כארבעה חודשים.

הלוויין יקיף את הירח במסלול אליפטי סביב הקטבים, שיהיה ניצב למסלול הירח סביב כדור הארץ. כל הקפה תימשך כשבוע: בחלק הקרוב של המסלול יעבור הלוויין כ-1,500 קילומטר מהקוטב הצפוני, ובחלק הרחוק – כ-70 אלף קילומטר מהקוטב הדרומי. על פי החישובים של נאס"א, זהו המסלול החסכוני ביותר בדלק, משום שהוא מבוסס על איזון בין כוחות הכבידה של הירח, הארץ והשמש, ולכן אינו דורש כמעט שום תיקוני מסלול. גם הכניסה אליו צורכת יחסית מעט דלק. בנוסף, המסלול הזה מאפשר קשר ישיר של הלוויין עם כדור הארץ בכל זמן, כי בשום שלב הירח אינו נמצא בין הארץ ללוויין.

באמצעות הלוויין מתכוונים בנאס"א לאמת את החישובים על המסלול ועל צריכת הדלק בו, לקראת יישומה של תוכנית "ארטמיס" להנחתת בני אדם על הירח. אחת התוכניות של סוכנות החלל היא להציב תחנת חלל במסלול סביב הירח, שהאסטרונאוטים יגיעו אליה מכדור הארץ, וייצאו ממנה לנחיתה על הירח עצמו.

הניסוי הנוכחי הוא צעד ראשון לבחינת הצבתה של התחנה במסלול כזה. בנוסף, קפסטון יבחן מערכת ניווט חדישה, המבוססת על תקשורת עם הלוויין LRO המקיף את הירח ועל קביעת מיקום ביחס אליו. בפיתוח הלוויין חברה נאס"א לשורה ארוכה של חברות פרטיות קטנות, מה שהוליד משימה זולה יחסית שעלותה מסתכמת בכ-33 מיליון דולר בלבד.

"קפסטון הוא פורץ דרך במובנים רבים, והוא ידגים כמה וכמה יכולות טכנולוגיות במסלול שמעולם לא נוסה קודם סביב הירח", אמר אלווד אגסיד (Agasid), מנהל הפרויקט במרכז AMES של נאס"א. "הוא מניח את היסודות לתוכנית ארטמיס, לתחנת החלל סביב הירח ולמעורבות של חברות פרטיות במשימות ירח עתידיות".

סרטון של נאס"א על לוויין CAPSTONE והדמיית מסלולו:

בר-מצווה סביב הירח

ואם כבר הזכרנו את LRO, הלוויין הוותיק ציין השבוע 13 שנות פעילות במסלול סביב הירח, והוא הלוויין הפעיל הוותיק ביותר סביב גוף פלנטרי שאינו כדור הארץ. "לוויין המעקב אחר הירח" (Lunar Reconnaissance Orbiter) שוגר בשנת 2009 והשלים מאז מיפוי של יותר מ-98 אחוז מפני השטח של הירח, חוץ מכמה אזורים בקטבים שנמצאים בתוך צל נצחי. בזכות מצבו הטכני המצוין הוא צפוי להמשיך לפעול עד 2026.

משימותיו בשנים הבאות יתמקדו בחיפוש ריכוזים של חומרים נדיפים, כמו אדי מים, שעשויים להצביע על מצבורי קרח מתחת לפני הקרקע; בחקר הפעילות הגעשית בירח והמבנה הפנימי שלו, למשל לזיהוי אזורים מועדים לרעידות אדמה; בחקר פני השטח והרכבם, ובמיפוי מדויק של אתרי נחיתה פוטנציאליים למשימות עתידיות.

המכתש המסתורי על הירח

עדיין בענייני הירח ו-LRO, אחרי יותר משלושה חודשי חיפושים, איתרו מדענים השבוע את אתר ההתרסקות של טיל שפגע בירח בתחילת מרץ השנה. עדיין לא ברור למי שייך הטיל. על פי הערכות מדובר בשלב השלישי של טיל סיני ששוגר ב-2015, אך סין מכחישה וטוענת שהשלב הזה נשרף באטמוספרה.

הרקטה המסתורית התרסקה בצד הרחוק של הירח, ומדענים מנאס"א ומכמה אוניברסיטאות חישבו את מקום הפגיעה המשוער, בטווח של כמה עשרות קילומטרים. כדי לגלות את האתר עצמו השוו החוקרים תמונות קודמות שצילם הלוויין LRO באזור ההתרסקות המשוער, והשוו אותן לתמונות חדשות יותר בתקווה לגלות מכתש חדש. בדרך כלל אפשר להשוות ביניהן באמצעות תוכנות מחשב, אבל הצלחת ההשוואה מותנית בכך שהתמונות צולמו פחות או יותר באותה שעה של היממה הירחית. במקרה הזה התמונות היו משעות שונות, וההבדלים באורך הצל של העצמים על פני השטח הטעו את המחשב וחייבו את החוקרים לבחון ידנית תמונות של עשרות קילומטרים רבועים בחיפוש אחר מכתש בקוטר של כמה עשרות מטרים.

מי שאיתר בסופו של דבר את המכתש היה אלכסנדר סונק (Sonke), תלמיד מחקר שהשקיע עשרות שעות בהשוואת הצילומים. "הבחנתי באזור בצבע שונה, והייתי די בטוח שמדובר בתצורה גיאולוגית חדשה", סיפר סונק לניו יורק טיימס. "בהחלט קפצתי קצת בכיסא בהתחלה, כי הרגשתי שהשגתי את המטרה. אחר כך ניסיתי לרסן קצת את ההתלהבות שלי".

התעלומה לא הסתיימה בזאת. המכתש שהתגלה, שקוטרו כ-28 מטר, הוא למעשה שני מכתשים צמודים היוצרים צורה שמזכירה את הספרה 8. לפי שעה אין לחוקרים הסבר טוב לצורה המוזרה של המכתש: פגיעות קודמות של חלקי טילים בירח, למשל של השלבים האחרונים של טילי סטורן 5 ששיגרו את חלליות אפולו, יצרו על פני הירח מכתשים עגולים. ייתכן, אומרים החוקרים, שלטיל שהתרסק היו שני מרכזי מסה, בחלקו העליון ובחלקו התחתון, וזה מה שגרם ליצירת שני מכתשים כשהטיל פגע בירח במהירות של אלפי קילומטרים בשעה.

רואים כפול: שני המכתשים הצמודים שגרמה ההתרסקות על הירח, בצילום של הלוויין LRO | מקור: NASA/Goddard/Arizona State University

האיראנים עולים על טיל

איראן ביצעה השבוע ניסוי שני של משגר הלוויינים החדש זולג'אנה (Zuljanah). משרד החוץ בטהרן הודיע כי הטיל שוגר ביום ראשון לטיסה תת-מסלולית, בדומה לניסוי הראשון שנעשה בפברואר 2021, וכי המידע שייאסף בניסוי ישמש לתכנון השיגור הבא. הטיל, הקרוי על שם סוסו של האימאם חוסיין, נכדו של הנביא מוחמד, מיועד לשאת לוויין במשקל 220 קילוגרם למסלול נמוך. השיגור בוצע אחרי כמה שבועות של חרושת שמועות, בעקבות פרסום צילומי לוויין שהראו הכנות לשיגור באתר "סמנאן" בצפון המדינה.

בשנתיים האחרונות שיגרה איראן לחלל שני לוויינים צבאיים, נור-1 ונור-2, על גבי טיל קאסד (Qased) קטן מתוצרתה.

בינתיים כנראה בלי לוויין. השיגור הקודם של טיל זולג'אנה בשנה שעברה | צילום: Fars Media Corporation, Wikipedia

חיים במעמקי האדמה האדומה

מדענים משקיעים מאמצים רבים באיתור סימני חיים על מאדים, וזו גם אחת המשימות של רכבי השטח האמריקאיים "קיוריוסיטי" ו"פרסבירנס" הפעילים כיום בכוכב הלכת השכן, אבל מחקר חדש מעלה כי אם אכן יש על מאדים חיים דומים לאלה שאנו מכירים בכדור הארץ, שמבוססים על חלבונים, נצטרך לחפש אותם בעומק של שני מטרים ויותר מתחת לפני הקרקע.

"הממצאים שלנו מראים כי הקרינה על פני מאדים הורסת חומצות אמינו בקצב הרבה יותר גבוה ממה שחשבו קודם", אמר הפיזיקאי אלכסנדר פבלוב (Pavlov) ממרכז גודארד של נאס"א. "רכבי השטח הקיימים חופרים לעומק של כחמישה סנטימטרים, ובעומק כזה חומצות אמינו ייהרסו תוך 20 מיליון שנה בלבד".

עוצמת הקרינה על מאדים גבוהה בערך פי 750 מאשר על פני כדור הארץ, מכיוון שהאטמוספרה של מאדים דלילה מאוד ואינה מסננת את רוב הקרינה, ומשום שאין לו שדה מגנטי גלובלי שיוצר חגורות הגנה מקרינה כמו חגורות ון-אלן אצלנו. לכן פבלוב ועמיתיו מעריכים כי הסיכוי היחיד למצוא חלבון יהיה עמוק יותר, לפחות שני מטרים מתחת לפני האדמה.

אם היו כאן חלבונים, הקרינה הרסה אותם מזמן. קידוח של רכב השטח "קיוריוסיטי" בעומק של חמישה סנטימטר | צילום: NASA