מפעל תרופות של עיזים

סיטוקסימאב (Cetuximab), המוכרת גם בשמה המסחרי ארביטוקס, היא תרופה המיועדת לטיפול בסרטן גרורתי של המעי הגס או בסרטן ראש וצוואר. התרופה היא למעשה נוגדן שנקשר לקולטן בשם EGFR ששכיחותו גבוהה במיוחד בתאים סרטניים. מאחר ש-EGFR עוזר לתא הסרטני להתחלק ולשגשג, קשירה של התרופה לקולטן פוגעת ביכולת הזאת. בצידה השני מולקולת הסיטוקסימאב נקשרת לתאים של מערכת החיסון וכך מעודדת אותם להרוג את התא הממאיר.

הסיטוקסימאב מיוצרת מתאים שנלקחו במקור מעכברים ומופקת מהם בתהליך מסובך ויקר. קבוצת מחקר מאוניברסיטת אוקלנד בניו זילנד הצליחה לייעל את תהליך הפקת הנוגדן ולהוזיל אותו באופן משמעותי על ידי בידודו מחלב של עיזים שהונדסו גנטית להפיק כמויות גדולות של הנוגדן בחלב שלהן. המחקר עוד לא עבר ביקורת עמיתים ולכן טרם התפרסם באופן רשמי, אך ממצאיו הראשוניים פורסמו באתר BioRxiv.

החוקרים החדירו את רצף ה-DNA של הנוגדן לתוך תאי עז שאוחדו עם תא ביצית של עז. הקוד הגנטי שהוחדר נבנה כך שיבטיח שהחלבון ייווצר רק בבלוטות החלב של העז. החוקרים הפרו בביציות כאלה עיזים פונדקאיות ועקבו אחרי הצאצאיות שנולדו להן. כעבור חצי שנה, כשחלבו את העיזים המהונדסות גנטית, נמצא שהן אכן ייצרו את הנוגדן בחלב שלהן.

קוד הגנטי שהוחדר נבנה כך שיבטיח שהחלבון ייווצר רק בבלוטות החלב של העז: צילום Shutterstock

בשלב הבא השוו החוקרים את תפקודו של נוגדן הסיטוקסימאב שיוצר בחלב העז לתפקוד של הנוגדן המסחרי. לשם כך בחנו בצלחת מעבדה את היכולת של כל אחד מהם להיקשר לקולטן ה-EGFR על תאים סרטניים. נמצא ששני הנוגדנים נקשרו לקולטן הסרטני באותו חוזק.

בנוסף בדקו החוקרים את היכולת של הנוגדנים להפעיל את תאי מערכת החיסון על ידי היקשרות אליהם. לשם כך שמו באותה מבחנה תאי סרטן ותאי מערכת חיסון המסוגלים להיקשר לצידו האחורי של הנוגדן. הנוגדן שיוצר בחלב העזים הפעיל את תאי מערכת החיסון נגד תאי הסרטן בהצלחה גבוהה פי שישה מהנוגדן המסחרי. חשוב לציין שהבדיקה נערכה בתאים במעבדה ולא במערכת חיה.

אפיון ביוכימי של שני הנוגדנים הראה שכאשר העיזים מייצרות את הנוגדן בחלב שלהן, הנוגדן מכיל מולקולה סוכרית באזור שנקשר עם קולטן ה-EGFR, והמולקולה הזאת שונה מזו שקיימת בנוגדן המסחרי. מחקרים קודמים הראו שחולי סרטן שקיבלו את הנוגדן המסחרי פיתחו תופעות לוואי אלרגיות, שנבעו כנראה מתגובה שלילית של הגוף למולקולה הסוכרית. התקווה היא שהסוכר השונה שמוסיפות העיזים לא יחולל תגובה אלרגית דומה.

מאחר שעז ממוצעת מייצרת כ-800 ליטר חלב בשנה, כל אחת מהן תוכל להפיק כמה וכמה קילוגרמים של סיטוקסימאב בשנה, דבר שצפוי להוזיל משמעותית את עלות הנוגדן ולאפשר ייצור המוני שלו.

למרות הממצאים המעודדים, צריך לקחת בחשבון שהמחקר לא עבר ביקורת עמיתים – הליך שנועד לוודא שהניסויים וניתוח הנתונים נעשו כהלכה ופורשו בצורה מהימנה. בנוסף, החוקרים לא הראו שהנוגדן המופק מהחלב יכול לפעול גם במערכת ביולוגית מורכבת יותר, למשל אצל עכברים חיים. הוכחה שהנוגדן העיזי יכול להוביל לנסיגה של גידול סרטני אצל חיות מעבדה תהיה צעד משמעותי וחשוב בדרך לפיתוח תרופה משופרת שתהיה יעילה ובטוחה לשימוש אנושי.