משחקי מוחות

היום כבר אין עוררין על כך שפעילות גופנית לא רק מקדמת בריאות גופנית אלא גם משפרת יכולות שכליות. 

אומנם עדיין לא ידועים כל המנגנונים הפיזיולוגיים המדויקים שמעורבים בקשר שבין ספורט למוח, אך ממה שנחקר עד כה, נראה שמדובר בהשפעה רחבת היקף שחולשת על מבנים, רקמות ותהליכים ביולוגיים שונים במערכת העצבים ובמערכות סמוכות, בהם יצירת כלי דם, סינפסות ואפילו יצירת תאי עצב חדשים במוח. פעילות גופנית גם משפרת את הגמישות המוחית, שחיונית לתפקוד ולהסתגלות, גם במצבים של פגיעה מוחית או כאשר נגרם נזק עצבי.

מה זה בכלל זיכרון עבודה? 

אחד המרכיבים החשובים ביכולת השכלית שלנו הוא זיכרון עבודה - זיכרון לטווח קצר המאפשר לאחסן ולעבד מידע באופן זמני לצורך ביצוע משימות מנטליות מיידיות, כמו ניהול שיחה, פתרון בעיות, ניווט ועוד. המידע בזיכרון עבודה זמין לנו לזמן קצר בלבד, ואם איננו חוזרים עליו מספר פעמים, הוא אובד ולא נשמר לטווח הארוך. בעולם המחקר, זיכרון העבודה נמדד לפי הקיבולת שלו,  כלומר, כמות המידע הזמינה בזיכרון בכל רגע נתון. 

חוקרי מוח והתנהגות עושים שימוש במטלות זיכרון ייעודיות שתוכננו למטרה זו, כמו למשל הצגת רצף של שמונה ספרות או יותר זו אחר זו, ומיד לאחר מכן בקשה מהנבדקים לחזור על הרצף כפי שהוצג - או מהסוף להתחלה.

דוגמה מוכרת נוספת היא מטלה בשם N-back, ובה הנבדקים נחשפים לרצף של גירויים ומתבקשים לזהות בזמן אמת כאשר הגירוי הנוכחי תואם לגירוי שהופיע לפני N פעמים - כלומר מספר קבוע כלשהו של פעמים. כיוון שהרצף הולך ומתקדם, כדי להצליח במטלה על הנבדקים לעדכן כל הזמן את המידע שהם שומרים בזיכרון העבודה. אחת הדוגמאות לכך היא מסך שעליו מוצגות רצף האותיות א, ס,ד, ס, א, ב, ג - בזו אחר זו - והנבדקים מתבקשים לזהות מתי מופיעה אות שזהה לאות שהופיעה לפני ארבע אותיות. על הנבדק לסרוק כל אות שמוצגת בפניו ולנסות לזכור אם ומתי היא הופיעה. בדוגמה שמוצגת כאן N=4 והתשובה היא האות א'. באותו הרצף, אם היו מגדירים לנבדק N=2, התשובה הייתה ס. 

נבדקים נחשפים לרצף של גירויים ומתבקשים לזהות כאשר הגירוי הנוכחי תואם לגירוי שהופיע לפני N פעמים. בדוגמה שלפנינו הגירוי החוזר הוא האות O, והיא חוזרת כעבור צעד אחד בשורה העליונה, שני צעדים ושלושה צעדים בשורות מתחתיה | מתוך הסרטון של Labvanced

 מכיוון שזיכרון העבודה מוגבל במספר הפריטים שהוא יכול להכיל, מטלות עם N גבוה דורשות קיבולת זיכרון גבוהה יותר - ולכן הן מאתגרות יותר. עם זאת, לא כל הבדיקות נועדו למדוד קיבולת בלבד. במטלה הנקראת Delayed match-to-sample על הנבדקים לשנן דפוס של ריבועים בצבעים שונים ולזהות אותו לאחר השהייה מסוימת מבין כמה דפוסים שונים. ביצוע המטלה עם השהיות באורכים משתנים מלמד על משך הזמן שבו המידע נשמר בזיכרון העבודה. 

על הנבדקים לשנן דפוס של ריבועים בצבעים שונים ולזהות אותו לאחר השהייה מסוימת. דוגמה של המטלה | ויקימדיה, Spendingallmytime

זה רק ספורט

ספורטאים נדרשים להפגין יכולות גופניות ושכליות גבוהות. בענפי ספורט כמו כדורגל, כדורסל או טניס השחקנים משתמשים בזיכרון העבודה כדי לעקוב אחר תנועתם של שחקנים אחרים, וצריכים לשלוף את המידע הרלוונטי בהצלחה כדי לבצע החלטות אסטרטגיות מהירות. 

מחקר מ-2021 הראה כי מטפסים מנוסים לעומת מתחילים מציגים במבדקים שקשורים לטיפוס, יכולות שכליות גבוהות יותר, בין השאר כאלו שקשורות לזיכרון. באופן דומה, במחקר שבחן זיכרון עבודה אצל שחקני כדורגל, השחקנים המקצועיים השיגו תוצאות טובות יותר במטלות זיכרון עבודה שקשורות למשחק, בהשוואה לשחקנים חובבים. ממצאים אלה אינם מפתיעים, שכן הגיוני שמומחיות בתחום מסוים תעניק יתרון לאלו שעוסקים בו זמן ממושך יותר.

אך כיצד ייראו ביצועי הספורטאים במטלות זיכרון עבודה שאינן קשורות לתחום שלהם? או במילים אחרות -  האם עיסוק בספורט עשוי לשפר את זיכרון העבודה הכללי?  

זיכרון עבודה נחוץ לצורך שיקולי אסטרטגיה בזמן משחק. שחקני פוטבול על המגרש | Shutterstock, Gorodenkoff

מה אומר המחקר?

חוקרים מפינלנד פרסמו בסוף השנה שעברה מטא-אנליזה - מחקר מקיף שמשקלל ממצאים מ-21 מחקרים שונים, שכוללים יחדיו 1,455 נבדקים - ושעסק בשאלה זו. החוקרים שיערו שספורטאים יפגינו יתרון בזיכרון העבודה שלהם באופן שניתן ל"העברה" גם לתחומים כלליים. כדי לבחון זאת, כל הנבדקים ביצעו מטלות זיכרון עבודה כלליות שאינן קשורות לספורט. הנבדקים חולקו לשלוש קבוצות: ספורטאי עילית - מתחרים ברמה לאומית או בינלאומית; ספורטאים חובבים - מיומנים בתחום מסוים ומתאמנים בו במטרה להתחרות; וקבוצת הביקורת שכללה אנשים שאינם ספורטאים. בנוסף, החוקרים בדקו את  ההבדלים במאפיינים של סוגי ספורט שונים, למשל ספורט קבוצתי מול יחידני, או פעילות אירובית לעומת אנאירובית.

 על פי תוצאות המחקר, ספורטאים אכן מצליחים יותר במבדקי זיכרון עבודה כלליים, אך ההבדלים היו קטנים. כאשר השוו את קבוצת הספורטאים לקבוצת ביקורת חדשה שכללה רק את אלו שניהלו אורח חיים יושבני, כלומר מבלים את רוב זמנם בישיבה, גודל האפקט הוכפל, מה שהדגיש את ההשפעה השלילית של אורח חיים כזה.

עם זאת, החוקרים לא השוו בין קבוצת הספורטאים לבין אנשים שאינם עוסקים בספורט תחרותי אך מקיימים פעילות גופנית יומיומית - מתאמנים בחדר כושר, עושים הליכות או משתתפים בחוגים כמו יוגה ופילאטיס. אנחנו יודעים שרמת פעילות כזו מועילה וחשובה לבריאותנו, אך האם היא גם עשויה לתרום לזיכרון העבודה? המחקר הנוכחי לא מציע תשובה לכך. 

החוקרים כן ערכו השוואה בין שתי תתי-אוכלוסיות אחרות: ספורטאי עילית מול ספורטאים חובבים, ונמצא ששתי הקבוצות הראו תוצאות דומות במבחני הזיכרון. תוצאה זו  מטילה ספק על הטענה שהמנגנון שמקדם שיפור בזיכרון העבודה אצל הספורטאים הוא תלוי ביצועים ויכולות: ייתכן שהשיפור קשור דווקא לקיום שגרת אימונים רציפה, לאורח חיים פעיל ולהשפעות הפסיכולוגיות החיוביות שיוצר העיסוק בספורט. כמו כן, ייתכן  שכאשר מגיעים לרמה מסוימת של ביצועים ספורטיביים,  נתקלים במעין "תקרה" שאינה מאפשרת לשפר את זיכרון העבודה יותר. 

מאמר סקירה מ-2013 מחזק את ההנחה שלפיה מגוון רחב של פעילויות ספורטיביות שונות בעוצמתן ותדירותן  יוצרות השפעה חיובית על תהליכי חשיבה ועיבוד מידע. מכאן אפשר לשער שייתכן שאין צורך להיות ספורטאי מצטיין כדי ליהנות מההשפעות החיוביות, ודי בפעילות גופנית שנעשית בקביעות כדי לקצור את הפירות השכליים. 

החוקרים לא השוו בין קבוצת הספורטאים לבין אנשים שאינם עוסקים בספורט תחרותי אך מקיימים פעילות גופנית יומיומית. אישה בחדר כושר | Shutterstock, NDAB Creativity

האם סוג הספורט משנה? 

נושא נוסף שהחוקרים בדקו הם המאפיינים בסוגי ספורט שונים. הם שיערו שספורט קבוצתי, הכולל יותר גורמים המשתנים בזמן אמת, ומצריך שיתוף פעולה הדוק ומהיר, יקדם את זיכרון העבודה יותר בהשוואה לספורט יחידני. הממצאים במקרה הזה לא היו מובהקים מבחינה סטטיסטית. גם השוואה בין ספורט אירובי לספורט אנאירובי לא הניבה תוצאות חד-משמעיות. לעיתים הסיבה לכך היא גודל מדגם לא מספק – למשל, ספורט אנאירובי נחקר פחות מספורט אירובי, ובהתאם לכך המטא-אנליזה הכילה רק חמישה מחקרים רלוונטיים לספורט האנארובי, מה שהגביל את היכולת להגיע למסקנות.

אם כך, גם במחקרים רחבי היקף לא תמיד מצליחים החוקרים להגיע לתשובות מוחלטות. הסיבות לכך טמונות בעצם היותם של מחקרים כאלו מטא-אנליזה, כלומר בעובדה שמדובר באיחוד של הרבה מחקרים קטנים ולא במחקר אחד גדול שנעשה בתנאים זהים. בין שני מחקרים, שלכאורה בודקים את אותו הדבר, עדיין יכולה להיות שונות רבה. לדוגמה, באנליזה הנוכחית חלק מהמחקרים מדדו שיפור בזיכרון העבודה על פי כמות המידע שהנבדקים הצליחו לאחסן בו, ואילו מחקרים אחרים באנליזה מדדו עד כמה הפרטים שהנבדקים אחסנו בזיכרון העבודה היו מדויקים. שונות כזו בכלי ההערכה עשויה כמובן להשפיע על תוצאות המחקר כולו. כמו כן, חשוב לשים לב שזהו מחקר הבוחן מִתְאָם, ולכן אי אפשר להסיק ממנו על קשר בין סיבה לתוצאה. על פי השערת החוקרים, לפעילויות ספורטיביות יש השפעה חיובית על התפקוד המוחי וזיכרון העבודה. עם זאת,ייתכן שהכיוון הוא הפוך: לאנשים בעלי זיכרון עבודה טוב יש סיכויים גבוהים יותר להצליח בספורט - או שאולי קיים גורם שלישי שמשפיע על זיכרון העבודה וכן על הנטייה לעסוק בספורט. כדי להבין לעומק את הקשר יש לערוך מחקרי התערבות מבוקרים.