מחקר ישראלי: העלייה החוזרת במשקל לאחר דיאטה עלולה להיגרם מהשינויים שחוללה הדיאטה בהרכב החיידקים במעיים שלנו. מחקר בעכברים גם מצא את החומר הגורם לכך
כל מי שניסה אי פעם לעשות דיאטה, יודע שהירידה במשקל היא החלק הקל. קשה הרבה יותר לשמור על משקל נמוך. אנשים רבים מעלים במשקלם שוב כמעט מיד, ולעיתים קרובות אף מגיעים למשקל גבוה עוד יותר מזה שהתחילו בו את הדיאטה. מחקר המתפרסם בכתב העת Nature מראה שחלק מהאשמה טמון בחיידקי המעיים שלנו.
את המחקר הוביל כריסטוף טהייס (Thaiss) ממכון ויצמן למדע, תלמיד מחקר של ד"ר ערן אלינב מהמחלקה לאימונולוגיה, עם חוקרים ממעבדתו של פרופ' ערן סגל במחלקה למדעי המחשב. החוקרים האכילו עכברים במזון עתיר שומן, והעכברים, שלא במפתיע, השמינו. לאחר מכן החזירו את העכברים למזון רגיל, והם הורידו ממשקלם. כאשר אז העבירו אותם שוב למזון שמן, העכברים עלו שוב במשקל – אך הפעם זה קרה מהר יותר, והעכברים הגיעו למשקל גבוה יותר. גם אחוזי השומן בגוף, והסיכון לחלות בסוכרת היו גבוהים במיוחד בעכברים שעברו מחזורים של השמנה, הרזיה והשמנה חוזרת.
מה גרם לעכברים להשמין יותר – ומהר יותר – בפעם השנייה, השלישית והרביעית? כדי לברר זאת בדקו החוקרים את הרכב החיידקים במעי העכברים. הם גילו שאוכלוסיית החיידקים משתנה בזמן שהעכבר מקבל תזונה משמינה – מינים מסוימים של חיידקים מתרבים, ואחרים נעשים נדירים יותר. כאשר העכבר מוריד ממשקלו, לוקח כמה חודשים עד שאוכלוסיית החיידקים חוזרת למצב שהייתה בו לפני ההשמנה.
החוקרים רצו לבדוק אם השינויים בחיידקי המעי תורמים להשמנה המהירה בסבב השני של תזונה משמינה. הם טיפלו באנטיביוטיקה בעכברים שהשמינו ורזו שוב, ולאחר שאוכלוסיית החיידקים התאוששה, היא הייתה דומה מאוד לאוכלוסייה במעי של עכבר רגיל, שלא השמין בעבר. כאשר העכברים שעברו טיפול אנטיביוטי שוב קיבלו תזונה משמינה, הם עדיין השמינו, כמובן, אבל פחות מעכברים שהשמינו ורזו ולא קיבלו טיפול כזה. כלומר, הטיפול האנטיביוטי גרם לכך שה"זיכרון" המזיק מימי ההשמנה הקודמת נמחק, לפחות חלקית.
בניסוי נוסף, החוקרים נטלו חיידקי מעי מעכברים שהשמינו ורזו ומעכברים רגילים, והשתילו אותם בעכברים נטולי חיידקי מעיים. כשקיבלו תזונה משמינה, העכברים שקיבלו חיידקים מעכברים שמנים-לשעבר השמינו יותר, ונטו יותר לחלות בסוכרת.
ההשפעה של אוכלוסיית החיידקים במעי על ההשמנה החוזרת הייתה כה גדולה, עד שהחוקרים הצליחו לנבא, רק על פי סוג החיידקים הנמצאים במעי עכבר מסוים, עד כמה הוא ישמין.
בגלל הפלבונואידים
כיצד החיידקים משפיעים כך על העכברים שהם חיים בגופם? החוקרים מציעים כי הם עושים זאת דרך הפלבונואידים, מולקולות הנמצאות במזון וחשובות לפירוק שומן והפקת אנרגיה. במעי של עכברים רגילים יש כמות גדולה של פלבונואידים, העוזרים להם לפרק את השומן שבאוכל. אך החיידקים הנמצאים אצל עכברים שמנים – או שמנים לשעבר – טובים במיוחד בפירוק המולקולות הללו, ולכן אצלם יש מעט מאוד פלבונואידים. עובדה זו, לדעת החוקרים, פוגעת ביכולתם לפרק את השומן וגורמת להם להשמין שוב.
ואמנם, כאשר נתנו לעכברים השמנים-לשעבר תוספת פלבנואידים במזון, כדי לפצות על החוסר שגרמו להם החיידקים, הם השמינו פחות מעכברים שלא קיבלו את התוספת הזו.
כך הראו החוקרים לא רק שהחיידקים במעי משפיעים על הנטייה להשמין שוב לאחר דיאטה, אלא גם את המנגנון שבעזרתו הם עושים זאת. החוקרים מקווים שהממצאים יעזרו לפתח שיטות טיפול שיעזרו לאנשים – ולא רק לעכברים – להילחם בהשמנה החוזרת, ולשים סוף לדיאטת היו-יו.