נחיתה מושלמת
לטיל השיגור של סטארשיפ

חברת ספייס אקס רשמה הצלחה היסטורית בתוכנית סטארשיפ, כשהצליחה בניסיון הראשון לתפוס את טיל השיגור, סופר-הבי, בסיומו של תמרון מבוקר לנחיתה אנכית. הטיל נתפס בעזרת זרועות מיוחדות של מגדל השיגור, בבסיס החלל של החברה בדרום טקסס. 

ניסוי הנחיתה בוצע במסגרת טיסת הניסוי החמישית של מערכת סטארשיפ (Starship), הכוללת את חללית סטארשיפ ענקית, המכונה לעיתים ה"שיפ", ואת טיל השיגור העצום, סופר-הבי (SuperHeavy). השיגור עבר כמתוכנן, וכל 33 מנועי הרפטור של הטיל פעלו כהלכה. גם שלב ההפרדה של החללית מטיל השיגור עבר בלי תקלה, ובעוד החללית המשיכה לטוס בכוח ששת מנועיה לקראת ניסיון נחיתה מעל האוקיינוס ההודי, מירב תשומת הלב הופנתה הפעם לתוכנית השאפתנית לנסות להנחית את טיל השיגור בצורה מבוקרת באתר השיגור עצמו. החלק המאתגר ביותר היה התפיסה של הטיל בזרועות המגדל, המכונות Chopsticks (מקלות אכילה סיניים) או Mechazilla – כלומר "מנגנון מפלצתי" בתרגום חופשי. 

לאחר שנפרד מהחללית בגובה של כ-70 קילומטר, פחות משלוש דקות לאחר השיגור, המשיך הטיל לטפס מעט לגובה של 96 קילומטרים, עם תיקוני כיוון שיאפשרו לו ליפול סמוך לאתר השיגור. משם הוא החל בנפילה חופשית, שהגיעה למהירות על-קולית של יותר מ-2,000 קילומטרים בשעה. רק במאות המטרים האחרונים לפני הפגיעה בקרקע הפעיל הטיל שוב את מנועיו, ייצב את עצמו במצב אנכי, והגיע לריחוף סמוך למגדל השיגור, שם הזרועות נצמדו אליו ותפסו אותו מהאוויר בדיוק לפי התכנון, כשבע דקות לאחר השיגור. 

מדוע לבצע נחיתה באמצעות המגדל, ולא ישירות על הקרקע, כפי שספייס אקס כבר עשתה בהצלחה מאות פעמים עם טילי פלקון 9, סוס העבודה העיקרי שלה? צורת הנחיתה החדשה אמורה להבטיח הנחה רכה של הטיל על הקרקע, בעזרת מעלית המגדל, ולהפחית את הסיכון לנזק מכני לטיל בהשוואה לנחיתה פחות רכה. זה יאפשר להפחית עוד את עלויות המיחזור של הטילים והכנתם לשיגור נוסף, ויעזור לממש את החזון של ספייס אקס למערכת שיגור רב פעמית אמינה, במחיר נמוך יחסית. 

ביצוע מוצלח כבר בניסיון הראשון: נחיתת הטיל סופר-הבי באתר השיגור: 

התקדמות הדרגתית

החללית עצמה השלימה מסלול טיסה דומה לשני הניסויים הקודמים. החזרה לאטמוספרה עברה היטב, והיא ביצעה בהצלחה את תמרון הנחיתה מעל פני האוקיינוס ההודי, בטרם צללה לים כמתוכנן. לאחר שבניסויים הקודמים היו בעיות עם מגיני החום של החללית, וכנפוני הייצוב שלה נשרפו בחום העז, הכניסה החברה שיפורים הן במעטה הגוף של החללית, הן במגיני החום עצמם, והן במבנה של הכנפונים. ואכן - שם דבר לא התלקח הפעם בדרך לנחיתה. החללית האטה את מהירותה כמתוכנן סמוך לאתר המטרה, ולאחר ריחוף קצר נפלה למים. המגע עם פני המים לווה בהתלקחות, אך זמן קצר לאחר מכן החללית נראתה צפה על המים. "השיפ נחתה בדיוק במטרה. השני מבין שני היעדים הושג", צייץ מאסק לאחר הנחיתה בים, קצת יותר משעה לאחר השיגור. 

כאמור, השיגור היום היה טיסת הניסוי החמישית של מערכת סטארשיפ, וחברת ספייס אקס רושמת התקדמות מרשימה מניסוי לניסוי. בניסוי הראשון, לפני כשנה וחצי, נכשלה הפרדת החללית מטיל השיגור, ושניהם התפוצצו באוויר. בניסוי השני, בנובמבר 2023, החללית הגיעה לחלל אך התפוצצה שם, וטיל השיגור התפוצץ בנסיון לבצע תמרון נחיתה מעל המים. בניסוי השלישי, במרץ 2024, החללית נשרפה והתפוצצה בחזרה לאטמוספרה מעל האוקיינוס ההודי, וטיל השיגור ביצע חלק מתמרון הנחיתה מעל הים, אך לא הצליח להשלימו. בניסוי הרביעי, ביוני 2024, החללית השלימה בהצלחה את הכניסה לאטמוספרה, ולמרות נזק לכנפונים שלה ביצעה את תמרון הנחיתה מעל פני הים באוקיינוס ההודי.  גם טיל השיגור השלים את תמרון הנחיתה, במקרה שלו מעל פני הים במפרץ מקסיקו, לא רחוק מאתר השיגור. 

ספייס אקס עמדו הפעם בהבטחה של אילון מאסק, המייסד והמנכ"ל של החברה, לבצע את תמרון הלכידה של טיל השיגור בטיסת הניסוי החמישית. מאסק אמר בעבר כי החברה עשויה לנסות להנחית גם את החללית עצמה באתר השיגור אחרי שתבצע שתי נחיתות מבוקרות מעל המים. תמרון כזה יהיה מורכב הרבה יותר, משום שעד כה ספייס אקס לא הכניסה את ה"שיפ" למסלול סביב כדור הארץ, אלא רק שיגרה אותה למסלול שאמנם מגיע לגובה של כ-250 קילומטר, אך מסתיים בנפילה חופשית. כדי שהחללית תנחת בטקסס, לאחר שתשלים הקפה אחת או יותר של כדור הארץ, היא תצטרך להפעיל את מנועיה בחלל לפחות פעמיים: אחת כדי להיכנס למסלול סביב כדור הארץ, והשנייה כדי להאיט למהירות שתכניס אותה בחזרה לאטמוספרה. תמרון מורכב כזה, שגם יכלול בהכרח טיסה מעל אזורים מאוכלסים בדרום ארצות הברית במהלך החזרה לטקסס, ידרוש כמובן אישורים מרשויות הפיקוח בארצות הברית, בראשן מינהל התעופה האזרחית (FAA). לאחרונה פתח מאסק בוויכוח נוקב עם המינהל, לאחר שהאשים אותו בעיכוב האישורים לטיסת המבחן של סטארשיפ. 

לא נשרפה בדרך. החזרה של ה"שיפ" לאטמוספרה עד הנחיתה במים: 

צעד בדרך לעתיד

הניסוי המוצלח הוא עוד נקודת ציון בדרך למטרה ארוכת הטווח של ספייס אקס, לפתח מערכת שיגור אמינה ורב-פעמית לשיגור מטענים גדולים וכבדים לחלל. המערכת הזו תאפשר לספייס אקס להוזיל מאוד עלויות שיגור, מאלפי דולרים על למחירים של 200 ואפילו 100 דולר לקילוגרם מטען. סטארשיפ אמורה לשמש רכב הנחיתה של נאס"א על הירח בנחיתות המאוישות הראשונות של תוכנית ארטמיס, והיא תאפשר לספייס אקס להרחיב עוד יותר את רשת לוייני התקשורת שלה סטארלינק (Starlink). כבר כיום הרשת תופסת נתח שוק גדל והולך, והיא גם זו שאיפשרה קשר רציף עם החללית לאורך כל המשימה. בנוסף לכך, מערכת השיגור האימתנית תקנה לספייס אקס שליטה כמעט בלעדית בשוק השיגור של מטענים כבדים כמו תחנות חלל, לווייני תקשורת גדולים, טלסקופי חלל ועוד, ותאפשר לבנות אותם גדולים וחזקים יותר ממה שנעשה עד כה. 

אם תוכנית הסטארשיפ תצא אל הפועל כמתוכנן, ספייס אקס תהפוך כנראה למעצמת חלל מובילה, עם יכולות להתחרות ברוב המדינות. אבל היעד הרחוק והשאפתני ביותר של מאסק אינו לכבוש מקום בולט במסלול סביב כדור הארץ, אלא להשתמש בסטארשיפ כדי להקים ולפתח מושבה מאוישת על מאדים. לצורך זה ספייס אקס כבר מתכננת דגמים גדולים עוד יותר של סטארשיפ, עם יכולות מתקדמות. כדי לעמוד ביעדים אפילו פחות שאפתניים, כמו טיסות סטארשיפ לירח, ספייס אקס עדיין צריכה לפתח כמה יכולות בסיסיות, כמו תמרון של החלליות בחלל, חבירה שלהן, ותדלוק בחלל, כולל הזרמת דלק בחוסר כבידה. כל אחד מאלה צריך לעבוד באופן מושלם גם במשימות הרבה יותר פשוטות מכיבוש מאדים. עם זאת, ספייס אקס מראה שוב ושוב שהיא לא חוששת מאתגרים, ובעיקר – שהיא לומדת ומשתפרת בצעדים גדולים מניסוי לניסוי.