חוקרים מישראל פיתחו דרך לחקור את תכונות האופי של עכברים באמצעות מעקב אחר התנהגותם. הם מקווים שהמחקר יוביל להבנה טובה יותר של הקשר בין גנים לאישיות גם אצלנו
אחת העובדות הבסיסיות ביותר בפסיכולוגיה היא שבני אדם אינם זהים זה לזה. אנשים מתנהגים באופן שונה וגם חווים רגשות בדרכים אחרות – לכל אדם יש אישיות משלו ותכונות אופי משלו. כיום, פסיכולוגים רבים החוקרים אישיות משתמשים במודל חמשת הגורמים, שמכונה ה-Big Five. המודל פותח בשנות ה-80, והוא מבוסס על קביעת מיקומו של הנבדק בחמישה מימדי אופי: מוחצנות מול מופנמות (Extraversion and introversion), נעם הליכות (Agreeableness), מצפוניות או מוכוונות (Conscientiousness), יציבות רגשית (Neuroticism), ופתיחות מחשבתית (Openness to experience). קביעת מיקום הנבדקים בחמשת המימדים נעשית בעזרת שאלון - תוכלו למלא אותו בעצמכם כאן ולבדוק איזה ציון קיבלתם בכל אחד מהחמישה.
שתי הדרישות הבסיסיות ממודלים של אישיות הן: 1. שהתוצאה תהיה יציבה למדי עבור כל נבדק, כלומר אם אותו אדם ימלא את השאלון היום ובשבוע הבא הוא יקבל תוצאות דומות; 2. שהתוצאות יצביעו על שונות רבה בין הנבדקים. החלק השני הוא חשוב, משום שכדי לחקור תכונות אופי באוכלוסייה, אנחנו רוצים מדד שיתאר כמה שיותר מההבדלים בין בני האדם. מודל חמשת הגורמים עונה על הדרישות האלו בצורה לא רעה, אך גם הוא לא חף מבעיות. ההסתמכות על שאלונים, שעומדת בבסיס המודל, היא גם אחת המגבלות הקשות ביותר שלו - היא הופכת אותו לסובייקטיבי, והתוצאות עלולות להשתנות לפי מצב הרוח של הנבדק בעת מילוי השאלון.
הבעיה קשה הרבה יותר כשמנסים לחקור את תכונות האופי של חיות, שמתקשות לענות על שאלונים. חוקרים כיום כבר אינם חושבים על קבוצות בעלי חיים כמורכבות מפרטים זהים, אלא מכירים בכך שלכל אחד יש תכונות משלו: יש כלבים פחדנים ויש אמיצים, חתולים חברותיים וביישנים, עִזים אנרגטיות וכאלו שמעדיפות לנוח בצל. כדי לחקור את התכונות של בעלי חיים, חוקרים השתמשו עד היום בעיקר באותם שאלונים ששימשו למחקרים על בני אדם, אלא שהאנשים שעבדו עם החיות הם שמילאו אותם. כך למשל נעשו מחקרים על צבועים ועל שימפנזים. השיטה הזו לא פותרת את בעיית הסובייקטיביות של השאלונים, והיא גם תלויה בגורמים נוספים, כמו טיב הקשר בין החיות לבין בני האדם.
סרטון המראה את המערכת מתעדת את התנהגות העכברים במחקר, באדיבות ד"ר אורן פורקוש:
תכונות מתוך התנהגות
כעת, חוקרים ממכון מקס פלנק לפסיכיאטריה וממכון ויצמן למדע פרסמו מחקר בו בחנו את תכונות האופי, או המזג, של בעלי חיים באופן המבוסס אך ורק על התנהגות, ולא על מילוי שאלונים. את המחקר הובילו ד"ר אורן פורקוש, כיום חוקר בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, וסטויו קרמיהלב (Karamihalev) ממכון מקס פלנק לפסיכיאטריה, בהדרכת פרופסור אלון חן ממהמחלה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן, ובשיתוף פעולה עם פרופ' אורי אלון מהמחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא, ועם חוקרים נוספים ממכון מקס פלנק ומאוניברסיטת אוסנברוק בגרמניה. "רצינו להסתכל על ההתנהגות בדרך בלתי אמצעית", הסביר פורקוש בראיון לאתר מכון דוידסון. "יש את עולם הגנטיקה, שאנחנו יודעים למדוד בו דברים בדיוק רב, ויש את עולם ההתנהגות. רצינו לפתח מודל שיוכל לקשר את שני העולמות האלו".
החוקרים בחרו בעכברים כחיית מודל. הם עקבו אחר 168 עכברים זכרים, שהתגוררו בקבוצות של ארבעה בכלובים גדולים, עם מתקנים שונים שעליהם יכלו לטפס ובתוכם יכלו להתחבא. במשך ארבעה ימים, או ליתר דיוק ארבעה לילות, שכן העכברים פעילים בלילה, החוקרים צילמו אותם מסתובבים באופן חופשי בכלוב ובוחנים את החפצים השונים בתוכו. מעליהם הותקנה מערכת אוטומטית, שזיהתה כל עכבר ותיעדה את פעולותיו: הליכה, אכילה, חקירה של המתקנים ופעילות עם עכברים אחרים, למשל מגע ביניהם או רדיפה זה אחרי זה. בסך הכל תיעדה המערכת 60 סוגים שונים של התנהגויות.
בעזרת מודלים סטטיסטיים הפיקו החוקרים מהנתונים ארבעה "תחומי זהות" (identity domains), כפי שהם מכנים אותם, התואמים לארבע סוגי מזג של העכברים. תחומי הזהות נבחרו כך שיענו על אותן דרישות שפירטנו קודם לכן: הם מצביעים על שוני ניכר בין הפרטים, אך נשארים יציבים לאורך זמן עבור כל פרט ופרט. גם אחרי שהחוקרים ערבבו בין קבוצות העכברים, כך שכל אחד מהם מצא את עצמו עם שלושה עכברים שלא הכיר קודם לכן, הציונים שכל עכבר קיבל כמעט לא השתנו. החוקרים לא נתנו שמות לארבעת התחומים, כמו שעשו מפתחי מודל חמשת הגורמים - "לא רצינו לתת להם משמעות שאולי אין להם", אומר פורקוש. עם זאת, אחד מתחומי הזהות היה קשור מאוד לדומיננטיות.
בהמשך הראו החוקרים שהציון שכל עכבר קיבל בארבעת התחומים היה קשור לביצועיו במבחנים שונים, כמו מבחני זיכרון או בדיקות של רמת חרדה. הוא גם היה קשור לביטוי הגֵנים במוח, כלומר אילו חלבונים נוצרו בתאי העצב במוח ובאיזו כמות. על ידי מציאת הקשר בין גנים ובין אישיות, מסביר פורקוש, נוכל להבין טוב יותר איך תכונות אופי עוברות בתורשה, ואולי לענות על שאלות כמו מהו המרכיב הגנטי של הפרעות אישיות.
המפתח ל(חקר) האושר
האם המודל הזה מתאים אך ורק לעכברים, או שניתן באותה צורה למצוא תחומי זהות גם אצל חיות אחרות? "זו שיטה מאוד כללית, אפשר להתאים אותה לכל בעל חיים", אומר פורקוש, והחוקרים כבר החלו לעשות זאת עם בעל חיים נוסף: האדם. בעזרת שעונים חכמים ותוכנות המותקנות על הסמארטפונים של הנבדקים, הם עקבו אחר המיקום שלהם, התנועתיות, הדופק, דפוסי השינה ונתונים נוספים. התוצאה, אומר פורקוש, לא שונה בהרבה ממה שנראה אצל הנבדקים הקודמים. "אותו אלגוריתם עובד על בני אדם – אנחנו מקבלים מבנה אישיות דומה לעכברים ולאנשים".
בעתיד מתכוון פורקוש ליישם את השיטה על עוד בעלי חיים – חתולי רחוב, פרות, וגם תרנגולות מבוייתות, שאותן הוא רוצה להשוות עם זן של תרנגולי בר. אחת המטרות שלו, בסופו של דבר, היא לחקור אושר בבעלי חיים. "לדעתי אי אפשר לחקור אושר בלי לחקור אישיות" הוא אומר. "בבני אדם וגם בבעלי חיים, כל אחד מוצא אושר בדברים אחרים. לפי אחד המודלים, אתה מאושר כשההתנהגות שלך תואמת את האישיות שלך".
סרטון נוסף המראה את המערכת מתעדת את התנהגות העכברים במחקר, באדיבות ד"ר אורן פורקוש: