צוחקים אז העולם מצחיק

"לאיזה מדינה בארצות הברית יש את המשקאות הכי קטנים? מיני-סודה"

נכון, זו לא בדיחה מצחיקה במיוחד (או בכלל). אבל יש משהו שיכול להפוך אותה, וכל בדיחה עלובה אחרת, למצחיקה יותר – צחוק של אנשים אחרים.

שידור של צחוק מוקלט לאחר בדיחה היא  טריק ישן של תכניות טלוויזיה, ולפניהן גם של קטעים קומיים ששודרו ברדיו. כך מנסות התכניות לרמוז לצופים אלו קטעים אמורים להיות מצחיקים, וגם לתת להם הרגשה שהם חלק מהקהל ולעודד אותם לצחוק בעצמם. צחוק הוא תופעה חברתית, ואנחנו צוחקים הרבה יותר כאשר אנשים מסביבנו צוחקים גם הם. אבל האם הצחוק המלווה את הבדיחות גורם לנו לחשוב שהן באמת מצחיקות יותר? לפי מחקר חדש, התשובה חיובית. 

קרש בליווי צחוק

החוקרים, מיוניברסיטי קולג' לונדון בבריטניה, בחרו 40 בדיחות וביקשו מעשרים נבדקים, סטודנטים באוניברסיטה, לדרג עד כמה הן מצחיקות כאשר ששומעים אותן ללא שום צחוק נלווה. וככל הנראה גם ללא הצחוק של הנבדקים עצמם – כי כל הבדיחות היו בדיחות קרש, או "בדיחות אבא". הבדיחה על "מיני-סודה" נכללה ברשימה, והיא אפילו לא הכי גרועה בה. החוקרים בחרו בכוונה בבדיחות כאלו, כי חששו שאם הבדיחות יהיו מצחיקות באמת הם לא יצליחו לראות השפעה של הצחוק המלווה אותן: הנבדקים יחשבו שהן "הכי מצחיקות שאפשר" או קרוב לכך כבר מלכתחילה.

לאחר שהיה בידיהם דירוג של הבדיחות הציגו אותן החוקרים בפני 48 סטודנטים אחרים, וגם בפני קבוצה של 26 אנשים על הרצף האוטיסטי, בתפקוד גבוה. הנבדקים בקבוצות אלו שמעו את הבדיחות בתוספת צחוק, אמיתי או מזויף, והתבקשו גם הם לדרג עד כמה הן מצחיקות. 

התוצאות הראו שהבדיחות נתפסו כמצחיקות יותר בליווי צחוק, ואם הצחוק היה אמיתי, הנבדקים חשבו שהן מצחיקות עוד יותר. "המחקר מראה שהוספת צחוק לבדיחה מעלה את הערך ההומוריסטי שלה, לא משנה עד כמה הבדיחה מצחיקה, או לא מצחיקה", אמרה סופי סקוט (Scott), שהובילה את המחקר, בהודעה לעיתונות. "הוא גם מצביע על כך שאנחנו מגיבים בצורה טובה יותר לצחוק ספונטני ואמיתי, בהשוואה לצחוק מזויף, וזה מראה לנו את הערך של תגובה טבעית".

עדיין לא ברור כיצד שמיעת הצחוק הנלווה הופכת את הבדיחה למצחיקה יותר. האם הצחוק "מדביק" אותנו, גורם לנו לצחקק יחד איתו, ואנחנו מייחסים זאת לבדיחה ותופסים אותה כמצחיקה? או אולי אנחנו רואים אותו כמעין אישור חברתי – אחרים חושבים שהבדיחה הזו מצחיקה, אז זה כנראה נכון? כדי לענות על שאלות אלו נצטרך לחכות למחקרי המשך.

צחוק נגיש לכולם

כשהחוקרים הִשוו בין התשובות של נבדקים על הרצף האוטיסטי ואלו שאינם על הרצף, הם לא מצאו הבדלים ביניהן: שתי הקבוצות דירגו את הבדיחות המלוות בצחוקים, בעיקר אלו שהתלוו אליהן צחוקים אמיתיים ולא מזוייפים, כמצחיקות יותר. "זה עשוי להצביע על כך שקומדיה וצחוק נגישים יותר לאנשים על הרצף האוטיסטי משחשבנו בעבר" אמרה סקוט. 

בהמשך, היא ועמיתיה מקווים שיוכלו לבצע סריקות של מוח הנבדקים בזמן שהם מקשיבים לבדיחות. "כך נוכל לראות איך הצחוק משפיע על תפיסת הבדיחה במוח, ואם זו אותה השפעה אצל כולם".