קרח מזוהם בעופרת מגרינלנד הרחוקה מעיד על עלייתה ונפילתה של האימפריה הרומית
חוקרים נעזרו במדידות של זיהום עופרת שנלכד בקרח בגרינלנד כדי לעקוב אחרי עלייתן ונפילתן של אימפריות בעולם הקדום. העופרת היא תוצר לוואי של כריית כסף, והזיהום שנוצר כתוצאה מהתכה שלה יכול לנוע למרחק רב. הזיהום שנלכד בפתיתי שלג הצטבר עם השנים וקפא בקרחונים של גרינלנד. כעת הוא מאפשר הצצה בלתי תלויה אל הדינמיקה של הכלכלה בעולם הקדום, ונותן לנו כלי נוסף להבנת ההיסטוריה.
עפרות של המינרל עופרת-סולפיד, שנקרא נציץ העופרת או גלנה (Galena), מכילות לעיתים אחוזים מסוימים של המתכת כסף. בעולם הקדום הן היו אחד המקורות החשובים לייצור המתכת הנדירה והיקרה. כדי להפיק את הכסף יש לחמם את נציץ העופרת לטמפרטורה של כ-1,200 מעלות צלזיוס, שבה חלק מהעופרת משתחרר לאוויר ויכול להינשא ברוח למרחק של קילומטרים רבים. מודלים של תנועת אדי העופרת מראים שבשל זרמי האוויר והרוחות ריכוז זיהום העופרת מייצור מתכות באירופה יהיה גבוה במיוחד דווקא בגרינלנד. השלג שיורד שם מצטבר לאורך השנים ומכיל כמויות משתנות של עופרת, בהתאם לריכוזו באוויר בכל תקופה. בשנים שבהן האקלים קר מספיק, השלג הנערם יהפוך לקרחון.
חוקרים מהמכונים לחקר המדבר בנבדה שבארצות הברית קדחו לעומק של כמה מאות מטרים בקרחון גרינלנדי ובדקו את ריכוז העופרת שם ברמת דיוק של שנים בודדות. בסך הכול נעשו כ-21 אלף מדידות שמכסות טווח של כאלפיים שנה, בין 1,200 לפני הספירה ל-800 לספירה.
תארוך השכבות בעומק הקרחון מתאפשר מכיוון שבגלל חילופי העונות, כל חורף נוצרת שכבת קרח שנבדלת מזו שקדמה לה. בדומה לתארוך גיל של טבעות עצים אפשר לספור כך את השכבות ולדעת באיזה שנה נוצרה כל אחת. לאחר שנטרלו את השפעת הריכוז הטבעי של העופרת, הראו החוקרים שיש התאמה מרשימה בין אירועים ותקופות בהיסטוריה לבין רמת זיהום העופרת באוויר.
ההנחה היא שככל שהכלכלה יצרנית ומצליחה יותר, כך גוברת בה פעילות כריית הכסף והעופרת, ובהתאם לכך גם זיהום האוויר גובר. המדידות אכן הראו כמה שיאים של ייצור עופרת וכסף לאורך ההיסטוריה.
עליית האימפריה, עלייה בזיהום
השיא הראשון היה בסוף תקופת הברזל, עם התרחבות נתיבי הסחר של האימפריה הפיניקית בים התיכון, אך השגשוג ארך זמן קצר יחסית. סביב שנת 300 לפני הספירה, עם התרחבות האימפריה ההלניסטית, התעצם מחדש זיהום העופרת, וירד עם דעיכתה. עליית האימפריה הרומית הביאה איתה שוב את זיהום העופרת, שהגיעה לשיא סביב שנת 200 לפני הספירה, אך ירד בתקופת המשבר ברפובליקה שנגמר רק עם עליית הקיסרים, בתקופה שמכונה Pax Romana (השלום הרומאי). הקיסרים אפשרו כנראה שגשוג כלכלי נרחב וממושך ביותר, שכן רמות זיהום העופרת הגבוהות נשמרו לאורך כמאתיים שנה.
האימפריה הרומית הובילה לשגשוג ממושך, ולרמות גבוהות של עופרת לאורך זמן. מטילי עופרת מהתקופה הרומית | צילום: Nanosanchez, Wikipedia
דעיכתה האיטית של הקיסרות הביאה לירידת הזיהום לרמה נמוכה בסביבות המאה השלישית לספירה, אז שרר כנראה משבר כלכלי חמור. רק בימי הביניים, סביב שנת 800, השתוו מחדש רמות הזיהום לאלו שהיו בימי הרומאים, כנראה במקביל לכיבוש ספרד על ידי המוסלמים שהביאו איתם שגשוג כלכלי.
החוקרים גם הראו שאירועי קיצון כמו מלחמות ומגפות הביאו לירידות נקודתיות ברמות זיהום העופרת. אפשר למשל למצוא בקרח עדויות למגפה האנטונינית משנת 165 לספירה, שארכה 15 שנים והביאה לירידה חדה בייצור המתכות – שממנה הקיסרות לא התאוששה עוד.
בניגוד לעבר, רוב המחקר המדעי כיום נעשה על ידי חוקרים מתחומים מוגדרים, ויש חלוקה מאוד ברורה בין מדעים מדויקים למדעי החברה והרוח. אך המחקר ההיסטורי והארכיאולוגי תמיד היה שותף טבעי למחקרים מתחום מדעי כדור הארץ, שמנסים להתחקות אחרי האקלים בעבר. ואכן, קבוצת המחקר הייחודית כללה מומחים לקידוח ליבות קרח, מדעני אטמוספרה ואקלים, ארכיאולוגים וכלכלנים היסטוריים. "העבודה עם קבוצה כה מגוונת הייתה חוויה ייחודית", אומר ג'ו מקונל, שהוביל את הקבוצה. "אני חושב שהתוצאות שאנו מציגים מראות שיש ערך רב בשיתוף פעולה בין-תחומי כמו זה".
