מחקר חדש מציע דרך להוביל תרופה כימותרפית ישירות לתאי הסרטן, על גבי תאים של מערכת החיסון
סרטן השחלות הוא סרטן נפוץ יחסית אצל נשים, וגם קטלני למדי: שיעור ההישרדות של חולות חמש שנים אחרי האבחון עומד על מתחת ל-29 אחוזים. הטיפולים כוללים ניתוח להוצאת הגידול, הקרנות ותרופות כימותרפיות הניתנות באינפוזיה. מחקר חדש שנעשה על עכברים מציע שיטה אחרת למתן התרופה, שהכפילה פי שניים את שיעורי ההישרדות, מנעה הופעת גרורות וצמצמה את הפגיעה ברקמות בריאות. הסוד של השיטה החדשה? מקרופאג'ים.
מדובר בתאים של מערכת החיסון, שתפקידם העיקרי הוא לבלוע גורמים מזיקים כמו חיידקים וגם תאים סרטניים. אחד מסוגי המקרופאג'ים, שנקרא M1, מצטיין במיוחד באיתור ובליעה של תאי סרטן. בנוסף, נמצא שמקרופאג'ים שנמצאים בסביבת תאי סרטן סופגים תרופה כימותרפית מהדם ומשחררים אותה לתאים הסרטניים, וכך עשויים לייעל את פעילותה.
קבוצות המחקר של מין פנג (Feng) וקויפנג וונג (Wang) מאוניברסיטת סון-יאט-סן בסין החליטו לחקור את הנושא לעומק. במחקר, שפורסם בכתב העת "ננו" של האגודה האמריקאית לכימיה, הם הכניסו למספר קווי תאים של M1 ממקורות שונים את התרופה דוקסורוביצין, המיועדת לטיפול בסרטן השחלות. אחד מקווי התאים של M1 שנבדקו לא נפגע מהתרופה, וגם הראה יכולת טובה לזהות את תאי הסרטן ולנוע לעברם. החוקרים המשיכו את המחקר עם תאים אלו.
מועבר בצינורות
הם בחנו בתחילה אם התאים מסוגלים להעביר את התרופה לתאי סרטן בתרבית תאים. לצורך כך הם ערבבו את תאי הסרטן עם תאי M1 שנשאו את התרופה, תאי M1 ללא התרופה או טיפלו בסרטן בתרופה ללא סיוע של מקרופאג'ים. נמצא שתאי M1 ללא התרופה לא פגעו כלל בתאי הסרטן, אך אלה עם התרופה הרגו את התאים, ויעילות ההרג היתה תלויה בריכוז התרופה בתוכם. יעילותם בהרג תאי הסרטן היתה טובה פי שניים עד שלושה משתי תרופות דוקסורוביצין מסחריות שניתנו לתרבית התאים באופן ישיר בריכוזים דומים.
בהמשך חזרו החוקרים על הניסוי גם בחיות מעבדה. הם הזריקו לעכברות תאי סרטן שחלות אנושיים, וכששהסרטן התבסס הם נתנו להן טיפול תרופתי או תאי M1 שנשאו את התרופה. הממצאים היו מעודדים: תאי M1 עם התרופה הקטינו את הגידול יותר מאשר כל אחת מהתרופות המסחריות. חשוב עוד יותר, אצל עכברות שטופלו בתאי M1 עם התרופה כמעט שלא התגלו גרורות, בניגוד לאלה שטופלו רק בתרופות או לא קיבלו כל טיפול. בנוסף העכברות שקיבלו טיפול במקרופאג'ים שרדו תקופה ארוכה כפליים ולמעלה מכך מאלה שטופלו בתרופות.
הצעד הבא היה לבדוק כיצד תאי M1 מעבירים את התרופה לתאים הסרטניים. הבדיקה העלתה שזה נעשה על ידי ננו-צינוריות ממברנליות – צינוריות דקיקות שמחברות בין תאים למרחקים גדולים יחסית של עשרות מיקרון ואף למעלה מכך, כלומר רוחב של כמה תאים אנושיים. הן יכולות להעביר אברונים, חלבונים ו-RNA בין תאים, אם כי עוד לא ברור איזה צורך הן ממלאות והמחקר לגביהן נמצא עדיין בחיתוליו. יש להן גם צד אפל: חיידקים ונגיפים מסוימים יכולים "לתפוס טרמפ" על ננו-צינוריות כדי להדביק תאים שכנים.
אם כן, החוקרים מסין הראו שניתן לנצל את הננו-צינוריות כשיטה חדשנית להעביר תרופות אנטי-סרטניות לתאי הסרטן, והמחישו שהיא יעילה יותר בחיסול הגידול. בנוסף נראה שהטיפול יעיל מאוד נגד גרורות, שהן גורם המוות העיקרי מסרטן. החוקרים הראו גם שמכיוון שהתרופה מועברת ישירות לתאי הסרטן, איברים בריאים לא נפגעים מהטיפול ולכן צפויות פחות תופעות לוואי ממנו.
הדרך לאישור הטיפול החדש בבני אדם עוד ארוכה, שכן המחקר נעשה עד כה רק על עכברים, עם סוג תרופה אחד בלבד וסוג אחד של סרטן. אבל המחקר הנוכחי מעודד את הקהיליה המדעית להמשיך ולבחון את הכיוון הזה, וגם לפענח לעומק את פעולת מנגנון הננו-צינוריות בגוף.
