אפריקה בשפלת החוף

ארץ ישראל שוכנת לחופו של הים התיכון, כך שאין פלא שעולם החי והצומח שלה דומה לארצות ים-תיכוניות אחרות, כמו טורקיה ויוון. גם שם נמצא חורשי אלונים, יערות אורנים ושדות כלניות. עם זאת, כמאתיים קילומטר בלבד מכאן נמצאת יבשת אפריקה, כך שבמשך העידנים גם מינים מסוימים שמקורם באפריקה הטרופית הגיעו לארץ ישראל והתבססו בה. ברחבי הארץ, בעיקר בעמקים חמים, נמצאים צמחים ובעלי חיים שאבותיהם התקיימו בערבות קניה וסודן, ואין להם אחים בחורשים של דרום אירופה. עליהם נמנים עופות דוגמת הפשוש והצופית ועצים כמו השיטה המלבינה (Faidherbia albida), שצומחת בשמורת השיטה המלבינה ממזרח לרחובות.

מדובר בעץ מסועף בעל גזע בהיר ועלים אפרפרים, הנפוץ בסוואנות ולאורך נהרות מדרום לסהרה, אך גדל גם בכמה חורשות טבעיות מבודדות בישראל. הוא יוצר בהן נוף דמוי סוואנה, הנשלט בידי צמחים עשבוניים עם עצים פזורים ביניהם. לעיתים נלווים אליהם צמחים אחרים ממוצא טרופי, כמו שיזף מצוי וחילף החולות, אך בעיקר צמחים ים תיכוניים מקומיים. מרבית החורשות האלה מצויות בדרום מישור החוף. הדעות בשאלה איך הן הגיעו לכאן עוד חלוקות, אבל הדעה המקובלת היא שהחורשות הללו הן שרידים (רליקטים) של צמחייה קדומה.

פעם היו כאן אנטילופות, יענים ואריות. היום יש עדרי כבשים ולא מעט פסולת. גבעת השיטה | צילום: איגור ארמיאץ' שטיינפרס

במהלך 2.5 מיליוני השנים האחרונות חווה כדור הארץ שינויי אקלים רבים. בזמן הזה היו תקופות שבהן ארץ ישראל הייתה חמה יותר או קרה יותר, גשומה יותר או שחונה יותר. בכל תקופה אכלסו את הארץ מינים שהתאימו לאקלים ששרר בה, בעוד מינים מתקופת האקלים הקודמת נעלמו, או שרדו רק בבתי גידול ששימרו תנאים דומים מספיק לתקופה הקודמת. המינים האלה נקראים רליקטים (relict). צמחי יער, למשל, יכולים "להיתקע" בנאות מדבר, ומינים שמקורם בתקופות חמות ימשיכו להתקיים פה ושם בעמקים החמים יותר של הארץ.

השיטה המלבינה, למשל, התפשטה לישראל כנראה לפני מאות אלפי שנים אם לא למעלה מזה, כשהאקלים באזורנו היה טרופי ודומה למזרח אפריקה. היא הצליחה לשרוד אלפי שנים של כריתה במישור החוף הודות ליכולתה להצמיח פרטים חדשים ברבייה א-מינית: במקום הפצת זרעים שדורשת הפריה, כל עץ יכול להצמיח משורשיו עצים חדשים, זהים גנטית לצמח האם. כך אפילו עץ בודד יכול לחזור ולכסות את הנוף בשיטים תוך שנים ספורות.

העץ האפריקאי גדל כיום בכמה חורשות טבעיות מבודדות בישראל. שיטה מלבינה ברחובות | צילום: יובל רוזנברג

שיטה הולכת ונעלמת

אף על פי שעצי השיטה שרדו אלפי שנות התיישבות של האדם במישור החוף, הם אינם עומדים כעת בקצב ובטכנולוגיה של התרבות המודרנית. חורשות שיטה מלבינה ברחבי הארץ נמצאות בסכנה קיומית בשל התרחבות הערים, אזורי התעשייה והחקלאות. חלקן נמצאות ליד ריכוזי אוכלוסייה גדולים, כמו החורשות המפוארות של אשדוד ויבנה, ולכן הן פגיעות במיוחד. המחשה לכך אפשר לראות בחורשה שליד יפו, שממנה שרד כיום עץ יחיד בלב נווה צדק.

שמורת השיטה המלבינה ליד רחובות היא דוגמה טובה לחיים בצל הסכנה. היא שוכנת בשטחים שממזרח לעיר, המכונים "מרחבי רחובות". מדובר באזור חקלאי בעיקרו, עם כמה אתרי טבע מבודדים, כולל שמורת בריכת רחובות (שלולית החורף), גבעת הטיסנים וגבעת הזיתים. כל אתר משמר פן אחר של הטבע המקומי וכולל מינים נדירים רבים של בעלי חיים וצמחים. השטחים האלה מתמודדים כעת עם תהליך מתמשך של צמצום וקיטוע, עקב סלילת כבישים ובניית שכונות חדשות. בנוסף, אתרי הטבע הקטנים סובלים ממגוון מפגעים אחרים, כגון השלכת פסולת, נסיעה של רכבי שטח וחקלאות בלתי מורשית.

העיר והשדות החקלאיים סוגרים על הטבע. שדות ושכונות במזרח רחובות ליד גבעת השיטה | צילום: יובל רוזנברג

מנהרת הזמן

החורשה שממזרח לרחובות מכסה כיום רצועה קטנה בראש גבעה, בשעה שעל כל הגבעות השכנות השתלטו פרדסים, שדות, כבישים ובתים – כולם נופים מעשה ידי אדם. ואילו החורשה? היא הייתה שם כשרחובות רק הוקמה כמושבה קטנה והפרדסים ניטעו. היא הייתה שם לאורך אלפי שנים של התיישבות, מלחמות, נטישה והתיישבות חוזרת; היא הייתה שם בתקופת הברזל, לפני 3,000 שנה, בשיאה של ממלכת ישראל, כשאת עלוות עצי השיטה ליחכו אנטילופות ויענים ובעשב הגבוה ארבו להם אריות וברדלסים – כולם יצורי סוואנה אפריקאיים, שעבור אבות אבותינו היו ארץ-ישראליים לא פחות מהארנבת והשועל החיים בחורשה עד היום.

החורשה הייתה שם קודם. הרבה קודם. פעם היא הייתה גדולה יותר, אולי אף חיברה בשלב זה או אחר את כל חורשות השיטה המלבינה בארץ לסוואנת שיטה אחת נרחבת. איננו יודעים אם אכן היה כך. כל שברור לנו הוא שעכשיו נותרו רק פיסות בודדות מהנוף הקדום הזה, וגם הן מידלדלות משנה לשנה.

בד בבד עם ההרס מתנהל מאבק ציבורי לשמירה על "מרחבי רחובות" ואוצרות הטבע שבהם. התהליכים אלה, לטוב ולרע, יקבעו אם המין העתיק הזה של השיטה המלבינה ימשיך להתקיים באזורנו, עם המערכת האקולוגית הייחודית שיצר סביבו. אם לא, בעתיד נצטרך לנסוע לטנזניה כדי לראות את מה שפעם צמח במרחק הליכה מהבית.