דרכים מפתיעות
להעביר מיגרנה

לקרוא למיגרנה "כאב ראש" זה כמו לקרוא לדרקון "שממית"

מיגרנה היא מצב נוירולוגי שמתבטא תמיד בכאב ראש חד וחזק. אף שכאב הראש הוא הסימפטום המוכר והנפוץ ביותר, הסובלים ממיגרנה חווים סימפטומים רבים אחרים, ובהם בחילות, הקאות, שלשולים, רגישות לאור, עצבנות, דיכאון, טשטוש ראייה, נוקשות בשרירים ועוד.

הגורמים לתסמונת עדיין אינם ברורים לגמרי למדע. כיום סבורים שמיגרנות נובעות משילוב של גורמים סביבתיים וגנטיים.

דרכי הטיפול הקונבנציונליות הן בעיקר הימנעות מטריגרים ידועים, כלומר מגורמים שהמטופל יודע שהם מעוררים אצלו מיגרנה; טיפול תרופתי מונע; וטיפול תרופתי להקלה בסימפטומים. הטיפול התרופתי אינו יעיל בכל המקרים ובכל המצבים, ולכן מטופלים רבים מחפשים טיפולים חלופיים, לפחות עד שתימצא תרופה טובה יותר.

מהן דרכי הטיפול החלופיות?

בוטוקס

רעלן (טוקסין) הבוטולינום, המוכר בשם המסחרי "בוטוקס" הוא חלבון שמייצרים חיידקים מהמין Clostridium botulinum, ופוגע במערכת העצבים. בבני אדם, הרעלן חוסם את הפעילות של מוליך עצבי שנקרא אצטיל-כולין (acetylcholine), ובכך מונע התכווצות שרירים. בהזרקה מקומית בכמויות קטנות, הרעלן משתק את השרירים באזור ולכן מחליק את "קמטי ההבעה" בעור.

חוץ מהשימוש המוכר להחלקת קמטים, התברר במקרה שהרעלן יעיל גם במניעת מיגרנות. בשני העשורים האחרונים, עם עליית הפופולריות של טיפולי הבוטוקס הקוסמטיים, המנתחים הפלסטיים שביצעו את הטיפולים התחילו להבחין בתופעת לוואי מפתיעה: המטופלים דיווחו על ירידה בכאבי הראש בתקופה שלאחר הטיפול. כשכמות הדיווחים גדלה וה"שמועה" התפשטה בקרב רופאים, הם החלו להשתמש בבוטוקס כטיפול חלופי נגד מיגרנות.

בניסיון להבין אם יש לרשום את הבוטוקס כטיפול רשמי נגד מיגרנות, חוקרים מארצות הברית ומגרמניה ביצעו שני ניסויים קליניים באנשים שסבלו ממיגרנות כרוניות. אדם שסובל מתסמונת מיגרנה כרונית חווה כאבי ראש כלליים במשך 15 ימים בכל חודש בממוצע; כשמונה מהימים האלה מוגדרים בממוצע כימי מיגרנות ומלווים בתסמינים הנוספים שתיארנו. בשני הניסויים (1,2) סיכמו החוקרים שזריקות בוטוקס למצח הקטינו משמעותית את מספר הימים שבהם הנבדקים סבלו ממיגרנות, הקטינו את משכו של כל הֶתקף והחלישו את עוצמתו. עם זאת, לא היתה ירידה בסך הכללי של כאבי הראש שמהם סבלו החולים. כלומר, המחקרים הראו שהטיפול בבוטוקס מעניק לחולה יותר ימים נטולי מיגרנה, ואילו בימים שבהם הוא סובל ממיגרנה, הוא יסבול כנראה מהתקפים תכופים יותר, אם כי קצרים וחלשים יותר. גם לאחר הניסויים האלה, הנושא נותר שנוי במחלוקת מדעית, גם משום שההשפעה שנמצאה אינה מובהקת וגם משום שלחוקרים אין מושג איך זה עובד. מכל מקום, שני גופים ציבוריים גדולים, מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) והסוכנות הבריטית לבקרת תרופות ובריאות הציבור, אישרו באופן רשמי את טיפולי הבוטוקס נגד מיגרנה כרונית.

מחקר עדכני יותר (מ-2014), שנעשה על קבוצת אנשים גדולה, תומך גם הוא בבוטוקס כטיפול. במחקר זה נמצא שהטיפול בבוטוקס מצמצם את מספר הימים שבהם מופיעים כאבי ראש או מיגרנות, ומשפר משמעותית את איכות חייהם של המטופלים.

קפה

לקפה, או יותר נכון – לחומר הפעיל שבו, קפאין, יש השפעות רבות, חיוביות וגם שליליות, על מערכת העצבים המרכזית. מינונים גבוהים, מעל 400 מ"ג קפאין ביום, אינם מומלצים על ידי ארגוני הבריאות. אך במינונים מתונים יותר הקפאין מעורר ומגביר ריכוז, משפר את מצב הרוח ובמקרים מסוימים אפילו יכול לעזור במניעת דיכאון.

היעילות של קפאין בשיכוך כאבים הייתה מוכרת למדע עוד בשנות התשעים, אך מחקרים רבים שנערכו מאז לא הצליחו לכמת את ההשפעה הזאת ולהגיע לקונצנזוס מדעי. מחקרים עדכניים יותר מדווחים בעיקר על יכולתו של הקפאין לפעול בסינרגיה עם משככי כאבים אחרים, כלומר לחזק את השפעתם על כאבי ראש ומיגרנות. בסקירת קוקריין מ-2014 נמצא שהוספה של קפאין למשככי כאבים נפוצים משפרת את האפקטיביות של שיכוך הכאב בחלק קטן אך משמעותי מהנבדקים.

שתייה של כוס קפה יחד עם הטיפול התרופתי יכולה, אפוא, להגדיל את התועלת של הטיפול. עלינו לזכור, כמובן, שחלק מהאנשים יכולים להתמכר לקפאין ולצרוך כמויות גבוהות יותר ויותר ממנו כדי להשיג את אותה ההשפעה. חשוב לזכור שלהגברת המינון יכולות להיות השלכות הרסניות על הגוף, ולכן, בעבור אנשים ששותים קפה בשגרה, צריכת קפאין נוספת כטיפול למיגרנה כנראה לא תהיה יעילה, ורק תסכן את בריאותם. כמו כן, אם אתם רוצים לנסות את השיטה, כדאי שתבדקו קודם את הרכב התרופות שלכם: ייתכן שהן כבר מכילות קפאין.

אורגזמה

יחסי מין הם כנראה הדבר האחרון שאנשים רוצים לעשות כשיש להם מיגרנה. אך לפי מחקר מ-2013, כ-60 אחוז מאלה שכן עושים זאת מרגישים הקלה וירידה בכאב. לעיתים הוא אפילו עובר לחלוטין.

חוקרים עדיין לא הצליחו לענות על השאלה כיצד זה קורה, אבל משערים שההקלה בכאב נובעת משחרור מוגבר של אנדורפינים. אנדורפינים הם חלבונים קטנים שמופרשים במוח ומתפקדים כמשככי כאב וכמווסתי תגובת לחץ במצבים כמו סטרס, כאב או פחד. אנדורפינים משתחררים בכמות מוגברת גם בתגובה לצחוק או לפעילות גופנית נמרצת, ובמידה מסוימת אפילו בתגובה למגע כמו ליטוף או חיבוק בבני אדם וניקוי הדדי אצל קופים.

הפרשה מוגברת של אנדורפינים במוח מתרחשת גם בזמן אורגזמה, וגורמת לתחושת האופוריה והסיפוק שמלווה אותה. בנוסף, מחקר בחולדות מצא שפעילות מינית גורמת לירידה ברגישות לכאב, ככל הנראה בעקבות שחרור האנדורפינים.

העדויות שקושרות אורגזמה לשיכוך כאבים עדיין אינן מוצקות מספיק כדי שנוכל לבסס עליהן טיפול קונבנציונלי. אבל במקרה של הטיפול הזה, כנראה עדיף פשוט לנסות ולראות.

ולקינוח – גלידה?

לתופעה המטרידה שאנחנו מכירים בכינוי הלועזי Brain Freeze”" – "קיפאון מוחי" בעברית – יש קשר לא ברור למיגרנה. בקיפאון מוחי אנחנו חשים בכאב חד ופתאומי בקדמת הראש בתגובה לקירור-יתר של כלי הדם שמעל החך.

המחקרים שעוסקים בקשר בין כאב המיגרנה לבין כאב הקיפאון המוחי מעלים ממצאים סותרים ומבלבלים. אחדים מצאו שאנשים שסובלים ממיגרנות נוטים לסבול מקיפאון מוחי לעיתים תכופות יותר, ואילו אחרים טוענים שקיפאון מוחי יזום בזמן מיגרנה מנטרל אותה. כך או כך, נראה ששני סוגי הכאב משפיעים זה על זה, ולפחות חלק מהמסלולים העצביים שמופעלים בכאב מיגרנה פועלים גם בקיפאון מוחי. מחקרים נוספים על מנגנון הקיפאון המוחי יוכלו אולי ללמד אותנו על הגורמים למיגרנות ולכאבי ראש אחרים.