לספורטאים רבים יש טקסים קבועים שהם עושים לפני כל תחרות גדולה. וההפתעה הגדולה – מחקרים מראים שהם אכן עוזרים... בגלל אפקט הפלצבו
האצנית הבריטית ג'ודי ויליאמס חייבת להתחרות כשציפורניה צבועות בכחול. האצנית האמריקאית ממוצא ג'מייקני סאניה ריצ'רדס-רוס עונדת לכל תחרות תליון בצורה של קליע שקבלה מאמה בילדותה (משום ש"היא יותר מהירה מקליע"). בפעם היחידה שבה היא לא ענדה את התליון היא סיימה רק במקום השלישי. אלופת הטניס סרינה ויליאמס מביאה למגרש את כפכפי המקלחת שלה, ולאחר מכן קושרת את שרוכי הנעליים בצורה קבועה, מקפיצה את הכדור חמש פעמים בדיוק לפני ההגשה, ומקפיצה אותו פעמיים בדיוק לפני ההגשה השנייה. היא רשמה הפסדים צורבים כמעט בכל פעם שלא עקבה אחר הנוהל הקבוע.
כמוהן, ספורטאים רבים נוספים מחזיקים באמונות טפלות ביחס לביצועיהם בתחרויות. המתבונן מהצד אינו רואה את הקשר בין צבע הלק או נוכחות הכפכפים לבין סיכויי הניצחון, אך הספורטאים עצמם מקפידים לבצע את הטקסים בדיוק רב, וחלקם אף מספרים עליהם בראיונות לכלי התקשורת. האם ייתכן שלטקסים הייחודיים האלה יש השפעה אמיתית על ביצועיהם?
באופן מפתיע, התשובה חיובית, לפחות בחלק מהמקרים. בראש ובראשונה הקפדה מדויקת על נוהל קבוע בתחילת פעולה חשובה עוזרת לספורטאי להתרכז ולהתמקד בביצוע המטלה האמיתית, שהיא כמובן התחרות. בנוסף, התחרות היא מצב מלחיץ וגורלי, שהשליטה של הספורטאי על ההצלחה שלו בה מוגבלת. עליו להביא לביטוי את כל יכולותיו, בידיעה שגם הן עלולות לו להספיק מול המתחרים האחרים, שנחושים לנצח בדיוק כמותו. שימוש בקמע או חזרה על טקסים קבועים מעניקים לו תחושה של שליטה במצב, ולכן עוזרים לו לשלוט טוב יותר ברגשותיו ולתפקד טוב יותר.
קמעות וביצועים במצבי לחץ
קמעות מזל הם משתתפים קבועים בתחרויות ספורט, ולמרבה ההפתעה תליון הקליע של ריצ'רדס-רוס באמת עוזר לה לנצח בתחרויות. הסיבה היא שהאצנית מאמינה שהוא עוזר לה: היא מייחסת לו כוחות, ולכן בלעדיו היא מרגישה שביצועיה נפגמים, וזה משפיע לרעה על ביצועיה בפועל.
חוקרים מאוניברסיטת קלן בגרמניה ערכו מחקרים כדי לבדוק את ההשפעה של קמעות מזל על ביצועיהם של סטודנטים, מתוך ההנחה שבדומה לתחרויות ספורט, גם במבחנים אקדמיים יש חשיבות רבה להצלחה שנמדדת בפרק זמן קצר ומוגבל. החוקרים ערכו את המחקר על סטודנטים שהיו להם קמעות מזל (תנאי מקדים להשתתפות). חלק מהנבדקים ביצעו מטלת זיכרון כשהקמע שלהם היה ברשותם, ואחרים ביצעו אותה בלעדיו. איש מהם לא ידע מראש את מטרת המחקר.
הסטודנטים שביצעו את המטלה כשהקמע היה ברשותם הצליחו בה יותר מאלה שביצעו אותה בלעדיו. בנוסף, כאשר דירגו את רמת הביטחון שלהם ביכולותיהם, בעלי הקמע דירגו אותה גבוה יותר מאשר אלה שהקמע נלקח מהם.
במחקר נוסף של אותם חוקרים התבקשו סטודנטים המאמינים בקמעות להרכיב כמה שיותר מילים מאותיות שנתנו להם. בנוסף הם התבקשו להגדיר מראש את מספר המילים שייחשב כעמידה מוצלחת במטלה. אלו שביצעו את המטלה עם קמע ברשותם קבעו לעצמם יעדים גבוהים יותר, עמדו בהם בהצלחה רבה יותר ואף התמידו זמן רב יותר בביצוע המטלה מאלה שהקמע נלקח מהם. החוקרים הסיקו כי עצם נוכחותו של קמע מגבירה את הביטחון העצמי, ותחושת הביטחון הגבוהה משפרת את הביצועים בפועל.
גם מחקרים נוספים תומכים בגישה הזאת, ומראים שאם יש לספורטאי טקס קבוע או קמע מזל, עליו לדבוק בו, שכן האמונה עצמה משפרת את הביטחון העצמי ואת תחושת השליטה. האפקט הזה מקביל לאפקט הפלצבו הגופני, שבו רואים שיפור בתסמיני המחלה של אנשים שמקבלים טיפולי דמה, פשוט כי הם מרגישים שהם מקבלים טיפול שבא להיטיב איתם.
