הקיץ מתקרב, ועמו יגיעו המדוזות: הן צורבות, מתרבות ללא שליטה ומסוגלות לגבור אפילו על נושאת מטוסים גרעינית. מיהן המדוזות ואיך אפשר להפיק את המיטב מהמפגש איתן?
נושאת המטוסים "רונלד רייגן" היא כלי השיט התשיעי במספרו למשפחת הנושאות מסוג "נימיץ". מדובר בעיר צפה במשקל של מאה אלף טונות, אורכה יותר מ-330 מטר וגובהה 70 מטר. היא מונעת בכוחו של כור גרעיני ומסוגלת לשייט ללא תדלוק במשך כ-20 שנה. והנה בקיץ 2006, בעודה עוגנת בנמל בריסביין באוסטרליה, עבר לידה נחיל מדוזות ואלפים מהן נשאבו אל תוך המנוע עם מי הקירור השביתו חלקית את יחידת המעבה. כתוצאה מכך הושבתה ספינת הענק, לרבות חלקים מהכור שלה. גאוות הצי האמריקאי, אונייה בעלת כוח צבאי של מדינה קטנה, לא יכלה ליצור העשוי בעיקר ממים וג'לטין.
סיפורה של ה"רונלד רייגן" אינו ייחודי: צוותי תחזוקה של תחנות הכוח באשדוד ואשקלון מתריעים מדי שנה על שאיבה של יותר מטון של מדוזות בשעה שנחיליהן עוברים בקרבת החוף, ומאמץ רב מושקע כדי למנוע פגיעה באספקת החשמל. לא פעם נדמה שתחנות הכוח הן ממש מגנט למדוזות, בעיקר בגלל הצורך הרב שלהן במי ים לקירור.
מעבר למטרד של חסימת תחנות שאיבה, המדוזות ניחנו בתיאבון עצום ומסוגלות לאכול מדי יום ביומו עד פי עשרה ממשקל גופן, מה מהווה גורם סיכון למערכות האקולוגיות שמדוזות מתבססות בהן. בשנות ה-80 של המאה שעברה מדוזה מסרקנית (Mnemiopsis leidyi) הגיעה כפולשת לים השחור. קצב הריבוי המסחרר שלה ועמידותה כנגד המינים הקיימים בים כמעט גרמו להפסקה מוחלטת של הדיג בים עד אמצע שנות התשעים. סכנת ההכחדה של אקולוגיה מקומית היא כפולה: מצד אחר היא פוגעת בתעשיית הדיג ובתיירות המקומית ומצד שני היא מערערת את הדרך שבה הסביבה הימית מטפלת בגזי חממה כמו פחמן דו חמצני, מה שיכול להוביל לתופעות שליליות נוספות.
מהמיתולוגיה לספרי הטקסונומיה
השם "מדוזה" מגיע מהמיתולוגיה היוונית, שם היא גילמה יצור נשי מכונף, בעלת פנים מעוותות ונחשים ארסיים במקום שיער. המראה היה כה מחריד עד שהמתבונן בה היה הופך מיד לאבן. מאוחר יותר אומץ השם לתיאורם של יצורי ים בעלי זרועות ארסיות המשתלשלות מתחתית גופם. אבי הטקסונומיה המודרנית (תורת הקטלוג של אורגניזמים) קרל לינאוס טבע את השם הזה בסוף המאה ה-18 בהשראת הדמיון בין הזרועות הללו לשערות הנחשים של מדוזה המיתולוגית.
המדוזות שייכות למערכה ביולוגית בשם "צורבניים" (Cnidaria), שכוללת גם אלמוגים ושושנות ים. השם מדוזה שמור לחברי המערכה בעלי כושר תנועה, שאינם מקובעים למקומם. רוב המדוזות בים התיכון שייכות למחלקה בשם "מדוזות הסוכך".
מדובר ביצורים פשוטים למדי, חסרי מערכת עצבים מרכזית או מערכות עיכול, דם או נשימה נפרדות. עד 95 אחוז מגופן הוא מים, והשאר הוא מעין חומר ג'לטיני שממנו מורכבות כיפת המדוזה וזרועות הציד הצורבות. הכיפה משמשת חלל לעיכול המזון ובה בעת מאפשרת למדוזה לשחות על ידי התכווצות ודחיקת מים החוצה.
