הנגיף שכובש את העולם

נגיף הקורונה SARS-CoV-2 התפרץ לראשונה בסין בדצמבר 2019, אבל מאז כבר הספיק להתפשט לכל העולם. נכון לזמן כתיבת שורות אלו זוהו מקרי הדבקה בכ-190 מדינות וטריטוריות, כלומר כמעט בכל מדינות העולם. עם זאת, התפשטות הנגיף אינה אחידה, ובעוד שמדינות כמו איטליה, איראן וספרד חוות התפרצות נרחבת, עם תחלואה רבה והמוני מתים משמעותית, באחרות מספר המקרים המדווח נותר נמוך.

מספר המקרים המדווח ביבשת אפריקה, למשל, עומד על כ-1,50 חולים מאובחנים, רובם במצרים ובדרום אפריקה (327 ו-402 מקרים בהתאמה). בהודו וברוסיה מספר המקרים המדווח עומד על פחות מ-500 חולים מאובחנים (467 ו-438 בהתאמה). גם בדרום אמריקה מספר המקרים המדווח נמוך יחסית ועומד על 4,142, מרביתם בברזיל (1629) ובצ'ילה (746).

ההבדל במספר המקרים ממדינה למדינה יכול לנבוע ממספר גורמים. ראשית, מדינות שנמצאות בקרבה גיאוגרפית לסין ומקיימות עימה קשרי מסחר, תיירות והגירה הדוקים נמצאו בסיכון להיפגע ראשונות. ואכן, יפן ודרום קוריאה הן דוגמאות למדינות שאליהן הנגיף התפשט מוקדם ובמהירות. שורה של צעדי מנע כמו החלת הגבלות תנועה, בדיקות נרחבות ובידוד החולים הצליחו למתן את ההתפשטות בחלק מהמדינות הללו.

גם רוסיה מקיימת קשרי מסחר ענפים עם סין וגם עם איראן, אך למרות זאת מספר החולים המדווחים בה נמוך מאוד. ייתכן שצעדי המנע שרוסיה נקטה בשלבים מוקדמים יחסית של ההתפרצות אכן הצליחו להפחית את מספר החולים שנכנסו למדינה והקטינו את ממדי ההתפרצות. לחלופין, ייתכן שבדומה לאיראן בתחילת הדרך, רוסיה אינה מדווחת על מספר החולים האמיתי בה כחלק ממדיניות של הכחשה וצנזורה שנועדה לשמור על שמה הטוב ולא לפגוע במורל.

מעריכים כי החלת הגבלות תנועה וביקורות גבולות הדוקה בסין עצמה זמן קצר לאחר תחילת ההתפשטות, עיכבה את הגעת הנגיף למדינות שאינן נמצאות עימה בקשר הדוק, אם כי לא מנעה אותה לחלוטין. רוב מדינות אפריקה, למשל, מקיימות קשרים מעטים בלבד עם סין, שהייתה מקור ההתפרצות הראשוני, אך קשרים ענפים עם אירופה, יבשת שהפכה למוקד התפשטות משני משמעותי מאוד. לכן ייתכן שמספר המקרים הנמוך ברחבי היבשת נובע מהגעה מאוחרת של הנגיף מאירופה ולא מסין, והוא עלול לעלות בתקופה הקרובה.

האם הנגיף אכן (כמעט) לא הגיע לרוסיה? קניות במרכול בסנט פטרסבורג | צילום: Evdoha_spb, Shutterstock

שאלה של בדיקה

הסבר אפשרי נוסף להבדלים הוא יכולת הניטור של כל מדינה, התלויה ביכולת וברצון של מערכות הבריאות לבצע בדיקות לאבחנת הנגיף. 

העיירה ווֹ ׁ(Vo) בצפון איטליה, ערכה למשל בדיקות לכל אוכלוסיית העיר, לאיתור נשאים שאינם סובלים מתסמיני המחלה (א-סימפטומטיים). איסלנד, מדינת אי בצפון האוקיינוס האטלנטי, נוקטת בגישה דומה. מ-13 במרץ החלה המדינה בבדיקות נרחבות לאוכלוסייה כולה, המונה 364 אלף איש בלבד, כדי לזהות ולבודד מקרים לא מאובחנים. הגישה הזאת אומנם מעלה את מספר המקרים המדווחים, אך גם תאפשר לזהות חולים שאינם יודעים שהם כאלה. התקווה היא שהסריקות הנרחבות יאפשרו שליטה רבה יותר בהתפשטות, שכן מודלים שמתבססים על הממצאים ממוקד ההתפרצות בסין גורסים כי חולים א-סימפטומטיים, לא מאובחנים, אחראים כנראה לעד 80 אחוז מכלל ההדבקות. מאחר שהאנשים האלה אינם נמצאים בבידוד, וחלות עליהם רק הגבלות התנועה הכלליות שנקבעו במדינה, יש להם פוטנציאל משמעותי להדביק אחרים ולהפיץ את הנגיף.

עם זאת, ברוב המדינות בדיקות בסדר גודל כה נרחב אינן ישימות, בשל גודל האוכלוסייה ומחסור בתשתיות. ברוב המדינות המתפתחות, למשל, יכולת הניטור נמוכה בשל מחסור בצוותים רפואיים ומעבדתיים מיומנים, מחסור בציוד מעבדה לנטילת הבדיקות ועיבודן ומגבלות לוגיסטיות לשינוע הבדיקות. לפיכך, ייתכן שמספר המקרים המדווח הנמוך ברחבי אפריקה נובע מחוסר ניטור, ולאו דווקא מהיעדר חולים.

רוב העולם כבר נגוע. מפה של מוקדי המגפה במערב אירופה | איור: DigitalMammoth, Shutterstock

הקבוצות והסיכון

מאפיין נוסף של מדינות מתפתחות הוא תוחלת החיים הקצרה, שמתבטאת בכך שהאוכלוסייה במדינות הללו צעירה יותר לעומת המקובל במדינות מפותחות. הגיל החציוני ביבשת אפריקה, למשל, הוא 19.7, בעוד שהגיל החציוני באיחוד האירופי עומד על 43. לכאורה, אוכלוסיות צעירות כאלה אינן נמנות עם קבוצות הסיכון לתחלואה קשה ולמוות מ-COVID-19, הכוללות אנשים בני 60 ומעלה ואלה שסובלים ממחלות רקע שמאפיינות יותר מדינות מפותחות, כגון קצרת (אסתמה), מחלות לב וכלי דם וסרטן. לפיכך, ייתכן שרוב החולים במדינות הללו יסבלו ממחלה קלה לכל היותר ולא יאובחנו, מה שיתבטא במספר נמוך של אבחונים. עם זאת, יש לציין כי לא ברור מה יהיה מהלך המחלה בשילוב עם מחלות הרקע הנפוצות יותר במדינות עולם שלישי, למשל זיהומים טפיליים כמו מלריה, מחלות רקע כמו איידס ושחפת, או תת-תזונה.

יש לזכור כי הצעדים שמדינות מתפתחות יכולות לנקוט על מנת למנוע התפשטות מוגבלים מאוד, עקב מחסור בתשתיות בסיסיות כמו צנרת של מים זורמים, ציוד רפואי ומעבדתי ואנשי צוות טיפולי. מכלול הגורמים הללו הוביל את ראש ארגון הבריאות העולמי להפציר במדינות אפריקה לנצל את חלון ההזדמנויות הצר שעומד לרשותן, ולהיערך בהקדם להתפשטות הנגיף בשטחן. בשל האתגרים הרבים ספק אם אם הן אכן יצליחו להיערך בזמן, בייחוד לנוכח העלייה המסתמנת במספר המקרים ברחבי היבשת.

חלון הזמן של אפריקה עומד להיסגר? ילדים במרכז קהיר, בירת מצרים | צילום: mohsen nabil, Shutterstock

אקלים של מגפה

רבים מייחסים את מספר החולים הנמוך בדרום אמריקה, באפריקה ובמדינות נוספות לתנאי האקלים. יש נגיפים שמתפשטים בקלות רבה יותר בחורף, כשהטמפרטורות, רמות הקרינה והלחות נמוכות יותר ומגדילות את פרק הזמן שבו הנגיפים מצליחים לשרוד באוויר ועל משטחים, וכך מקילות על הדבקה והתפשטות.

הטמפרטורה והלחות גבוהים יותר כרגע בחצי הכדור הדרומי, שם שרר קיץ בחודשים האחרונים, וגם מספר החולים המאובחנים נמוך שם באופן יחסי. עם זאת, מוקדם מכדי לקבוע אם אכן מדובר בהשפעה של מזג האוויר, שכן לא ידוע עד כמה הנגיף SARS-CoV-2 רגיש לתנאי האקלים.

מאחר שמדינות רבות יחסית בחצי הכדור הדרומי מקיימות מלכתחילה קשרים מעטים יחסית עם סין, ומתאפיינות בתשתיות בריאות ירודות יחסית ומאוכלוסייה צעירה, אי אפשר לייחס את מיעוט המקרים המדווח באזורים הללו לתנאי מזג האוויר בלבד. החפיפה בין מכלול הגורמים הללו מקשה לקבוע את התרומה של מזג האוויר להתפשטות הנגיף. בנוסף, יש לזכור כי גם אם אכן מדובר בנגיף עונתי, המושפע מתנאי מזג האוויר, ייתכן שעם חילופי העונות תפוצתו תתמתן בחצי הכדור הצפוני, אך הוא יתפשט ביתר שאת בחצי הכדור הדרומי.

מספר מצומצם של מדינות לא דיווחו על אף מקרה מאומת של קורונה. חלקן קטנות ומבודדות גיאוגרפית, כמו איי שלמה ופלאו, כך שייתכן שבאמת לא נכנסו לתחומיהן חולים והן נקיות מהנגיף. אחרות, כמו לוב ותימן, מתמודדות עם משברים בריאותיים וחברתיים קשים הנובעים ממלחמות, כך שהן אינן מקיימות קשרי מסחר, תיירות והגירה עם סין או אירופה. עם זאת, התשתיות שלהם לקויות מאוד, בכלל זה תשתיות הבריאות שאמורות לנטר את התפשטות המחלה, לכן עוד אי אפשר לקבוע אם הנגיף הגיע לשטחן או לא. למרבה הצער, נראה שזו רק שאלה של זמן.