הפרס המדעי ההיתולי הוענק השנה בין השאר לחוקרת שמפענחת קולות חתולים, ולחוקרים שבדקו את הקשר בין זְקָנים לאגרופים
השנה אפתח לראשונה את הדיווח שלי על פרס איג נובל כך: ביום חמישי, 9 בספטמבר, הוענק לראשונה בפעם ה-31 פרס איג נובל הנכסף. ולראשונה בפעם השנייה, בגלל מגפת COVID-19 והרצון לא להפיץ מחלות, במקום בהרווארד הטקס כולו התקיים אך ורק באופן מקוון ולכן שוב כלל יותר חתולים מהרגיל (וכלב). אף שגם השנה הטקס וירטואלי המארגנים והקהל לא ויתרו על המסורת הוותיקה של השלכת מטוסי נייר בפתיחתו ובמהלכו.
הפרס הסאטירי מוענק כל שנה מ-1991, ביוזמת מגזין המדע ההומוריסטי Annals of Improbable Research. הוא ניתן לחוקרים שתוצאות מחקריהם או המצאותיהם גורמות לאנשים לצחוק ואז לחשוב. הדמיון בין פרס נובל לאיג נובל אינו מקרי, אך מומלץ לא להתבלבל ביניהם: שם הפרס ההיתולי משלב בתוכו את השם נובל, אך לקוח גם מהמילה האנגלית ignoble, שפירושה מביש או בזוי.
את פרסי איג נובל מעניקים לזוכים חתני וכלות פרס נובל אמיתי, בטקס שכולו מתנהל ברוח שטות. השנה העניקו את הפרסים שבעה חתני פרס נובל וכלה אחת, בתחומי רפואה, כימיה, פיזיקה וכלכלה. גם השנה, כמו ב-29 מתוך 30 השנים הקודמות שבהן נערך הטקס, חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1990 ג'רום פרידמן לא העניק אף פרס.
הפרסים מוענקים בעשרה תחומים שונים, שמתעדכנים משנה לשנה, וחלקם חופפים את תחומי פרס נובל, אחיו הגדול והרציני של הפרס ההיתולי. לעתים החפיפה גדולה מהצפוי: בשנת 2001 זכה אנדריי גיים באיג נובל לפיזיקה על הרחפה מגנטית של צפרדעים, תשע שנים לאחר מכן הוא זכה בנובל בפיזיקה על פיתוח הגרפן.
השנה אפשר למצוא בין הזוכים המאושרים(?) חוקרים שהראו עד כמה מזוהמים מסטיקים משומשים, אחרים שבדקו איך הולכי רגל לא מתנגשים זה בזה, או שבדקו מתי הולכי רגל בכל זאת מתנגשים. הזוכים קיבלו פרס כספי נאה: סכום עצום של עשרה טריליון דולר... זימבבואי ישן וחסר ערך, ועוד בשטר מזויף. מאחר שנושא הטקס השנה היה "הנדסה" הזוכים קיבלו גם קובץ PDF שאפשר להדפיס ולבנות ממנו גלגל שיניים, שהשיניים שלו הן שיני אדם.
יחסים בין אנשים
פרס איג נובל ברפואה הוענק לארבעה רופאים מאירופה שהדגימו שאורגזמה בסקס יכולה לפתוח אף סתום באותה יעילות כמו תכשירים לטיפול בגודש באף. במחקר השתתפו זוגות הטרוסקסואלים עם אף סתום, שמדדו את חומרת הגודש ואת מצב מעברי האוויר באף לפני סקס, מיד לאחר האורגזמה, וחצי שעה, שעה ושלוש שעות לאחר האורגזמה. הנתונים נאספו רק אם שני בני הזוג הגיעו לאורגזמה. למחרת אספו את אותו מידע מהמשתתפים, אך לאחר שימוש בתרופה לטיפול בגודש ולא לאחר סקס. מניתוח הנתונים התברר שאורגזמה יעילה לטיפול בגודש כמו תרופה, אך ההשפעה שלה קצרה יותר. לאחר אורגזמה מעברי האוויר באף נותרו פתוחים כשעה, וחזרו למצבם ההתחלתי לאחר שלוש שעות, ואילו לאחר שימוש בתרופה הם נותרו פתוחים למשך שלוש שעות ואף הרבה יותר. אף על פי כן סביר שאנשים רבים ישמחו לנסות את שיטת הטיפול החדשה במקום התחושה הלא נעימה שמלווה שפריץ של ספריי לאף. הרופאים מקווים לבדוק בעתיד האם אורגזמות מרובות יעילות יותר מאורגזמה אחת, וכן אם אוננות יכולה לשמש תחליף לסקס. עד שיבדקו זאת הם ממליצים על יחסי מין כפתרון טבעי, ועם תופעות לוואי חיוביות (לרוב), לאף גדוש ולשיפור הנשימה.
אורגזמה יעילה לטיפול בגודש באף ממש כמו תרופה, אבל למרבה הצער ההשפעה שלה קצרה יותר. גבר ואישה שכנראה סובלים מאף סתום | Shutterstock, Artem Furman
הפרס בכלכלה הוענק לפבלוב בְּלָוואצְקִי (Blavatskyy) מאוניברסיטת מונפלייה בצרפת, שמצא קשר בין השמנת היתר של שרים במדינה מסוימת לבין רמת השחיתות באותה מדינה. החוקר נתן לתוכנת מחשב לסרוק 299 תמונות של שרים ממדינות הגוש הסובייטי לשעבר, ולהעריך את מדד מסת הגוף, או ה-BMI שלהם. התברר שככל שמדינה נחשבת למושחתת יותר, לפי גופים כגון הבנק העולמי, המשקל החציוני של השרים בה גבוה יותר ומראה שהם סובלים מהשמנת יתר (עם BMI מעל 30). מאחר שמדידת שחיתות של פוליטיקאים, במיוחד במדינות הגוש הסובייטי לשעבר, היא עסק מסוכן, מציאת מדדים עקיפים יכולה להציל חיים. אולם, גם אם שיטת הערכת השחיתות של בְּלָוואצְקִי תתברר כמדויקת, היא כמובן לא מאפשרת להסיק שפוליטיקאי רזה כלשהו מושחת פחות מפוליטיקאי שמן מסוים, או שפוליטיקאית הסובלת מהשמנת יתר מושחתת יותר מפוליטיקאית שלא.
פרס איג נובל לשלום הוענק לאית'ן בסריס (Beseris), סטיבן ניילויי (Naleway) ודייוויד קרייר (Carrier) מאוניברסיטת יוטה בארצות הברית על מחקר שנוי במחלוקת שבו הם משערים שלזכרים של בני אדם יש זקן כהגנה מפני אגרופים. המחקר הזה הוא המשך למחקרים אחרים של קרייר שבהם הוא מתעקש שכף היד האנושית התפתחה כך שתוכל לתת אגרופים, ושהגוף של הזכרים מביננו התפתח כך שיהיה עמיד יותר לאגרופים. כדי לבדוק את השערת הזקנים החוקרים לא שלחו אנשים מזוקנים להכות זה את זה, אלא השתמשו ביציקת אפוקסי וסיבי זכוכית דקים כדי לדמות את הלסת התחתונה ובעור כבש, עם או בלי צמר, כדי לדמות שיער פנים.
קרייר ועמיתיו הניחו על סדן את ה"עצם" המכוסה בעור כבש, והפילו לעברה משקולת כתחליף לאגרוף. הם ראו, כמובן, ש"עצם" מכוסה בצמר מוגנת יותר מכזו שהגן עליה רק עור. הצמר ספג 37 אחוז יותר אנרגיה מהעור חסר השיער, ונדרש 16 אחוז יותר כוח כדי לשבור את ה"עצם" שמתחתיו. על פי החוקרים אם שיער אדם מתפקד באופן דומה, אז זקן מלא יכול לשמש כמגן בקרב אגרופים. אולם, שיער אדם שונה מאוד מצמר ולא כל, ואפילו לא רוב, הזכרים בעולם מסוגלים להצמיח זקן עבות. זאת ועוד, מחקר שעקב אחר משתתפים באמנויות לחימה משולבות (MMA) לא מצא ראיות לכך שזקן מקנה יתרון כלשהו ללוחמים.
נכון לעכשיו המחקרים של קרייר ועמיתיו הם לא יותר מסיפורי "סיפורי ככה זה" כמו אלו של רודיארד קיפלינג, ש"מסבירים" איך קיבל הנמר את חברברותיו. אלו אמנם סיפורים נחמדים, אך הם אינם מספקים הסבר אבולוציוני לנוכחות של תכונות שונות. באותה מידה אפשר לטעון, כמו ד"ר פנגלוס מהסאטירה "קנדיד" של וולטר, כי מאחר שהאף שלנו נושא משקפיים זו הסיבה להתפתחותו.
האם לגברים יש זקן כדי להגן מפני אגרופים? אדם מזוקן חוטף אגרוף | Shutterstock, Just dance
דברים הפוכים
בפרס בהובלה זכו חוקרים וחוקרות, וטרינרים וווטרינריות מארצות הברית, מדרום אפריקה ומנמיביה שהראו שהדרך הבטוחה ביותר להעביר קרנפים בעזרת מסוק היא לתלות אותם מרגליהם, כשהם הפוכים על גבם. זה אולי נשמע מצחיק, אבל המחקר הזה בהחלט חשוב, ונעשה במטרה לעזור במאמצי שימור הקרנפים השחורים (Diceros bicornis). בכל העולם נותרו רק כ-5,500 קרנפים ממין זה. ציד לא חוקי שלהם באפריקה הדרומית, בעיקר בגלל השוק השחור בסין ובווייטנאם, וצמצום שטחי המחייה שלהם בגלל חקלאות, מעמידים את הקרנפים השחורים בסכנת הכחדה חמורה.
כדי להגן על הקרנפים מציידים, וגם כדי להגדיל את המגוון הגנטי שלהם ולמנוע זיווגי קרובים, ממשלות אפריקה וארגוני שימור מרדימים מדי פעם קרנפים ומעבירים אותם לשמורות בטוחות יותר. במקרים רבים אי אפשר להוביל את הקרנפים במשאית, דרך היבשה, ולכן כבר יותר מעשר שנים מעבירים אותם למקום חדש בעזרת מסוק, כשהם תלויים מרגליהם באוויר. עם זאת, לא ברור עד כמה מסוכן לקרנפים להיות תלויים במהופך. סוסים, חיות קלות בהרבה, מתקשים לנשום כשהם תלויים כך.
משרד הסביבה והתיירות של נמיביה החליט לבדוק כיצד הובלת הקרנפים משפיעה על בריאותם ופנה לשם כך לצוות המחקר. החוקרים סברו שתליית הקרנפים המורדמים מזיקה להם, אך להפתעתם הממצאים הראו משהו אחר. הם הרדימו 12 קרנפים שחורים, תשעה זכרים ושלוש נקבות, והרימו אותם באוויר כשהם מונחים על הצד על אלונקה או כשהם קשורים מרגליהם. כמעט ולא נמצא הבדל בין המצבים השונים, אך נראה שכאשר הקרנפים תלויים מרגליהם מדדים בריאותיים מסוימים שלהם טובים קצת יותר מאשר כשהם שוכבים על צידם.
בטקס קבלת הפרס הודו החוקרים שהם לא תלו רק קרנפים, אלא בדקו את מתקן התלייה גם על חיות אחרות ועל עצמם.
זה אולי לא נראה מאוד נוח, אבל מתברר שלקרנפים לא נגרם נזק מהיותם תלויים ברגליהם ממסוק. קרנף מועבר במסוק מדרום אפריקה לבוצוואנה | © David Murray
הפרס בפיזיקה הוענק לצוות חוקרים בינלאומי שעקב אחר מיליוני מסלולים של הולכי רגל כדי להבין איך הם מצליחים לא להתנגש זה בזה. החוקרים השתמשו במערכת מעקב שאספה במשך חצי שנה נתונים על מסלולי ההליכה של אנשים בתחנת רכבת באיינדהובן שבהולנד. ניתוח מסלולי ההליכה של אנשים שצעדו זה לכיוון זה הראה שהם שינו את מסלולם בכל פעם שנתיב ההליכה המתוכנן שלהם היה עלול להוביל להתנגשות. שינוי המסלול גם מנע התנגשות וגם שמר ככל האפשר על המרחב האישי של הולכי הרגל.
פרס איג נובל בקינטיקה הוענק לארבעה חוקרים מיפן שחקרו איך הולכי רגל מצליחים לא להתנגש זה בזה, ומדוע לפעמים הם בכל זאת מתנגשים. בדומה למה שקורה בלהקות ציפורים, בני אדם שהולכים בקבוצה באזור צפוף נוטים להסתדר באופן טבעי בתבניות שמאפשרות לנוע בקלות ובבטחה, כגון הליכה בטורים. תופעה זו התרחשה למשל כאשר החוקרים חילקו 54 גברים לשתי קבוצות הנעות לכיוונים נגדיים – הם יצרו ספונטנית טורים והלכו במהירות ובלי להתנגש זה בזה. אולם, במסגרת המחקר אמרו החוקרים לשלושה גברים מתוך אחת הקבוצות לצעוד כשדעתם מוסחת, להיות "זומבים של סמארטפונים": הולכי רגל שמרוכזים בטלפונים החכמים שלהם במקום בסביבה. נוכחות הזומבים הפריעה ליצירת הטורים והשפיעה על הולכי רגל בשתי הקבוצות.
כאשר מישהו מרוכז במסך הטלפון במקום בדרך הוא לא שם לב לסביבתו וגם קשה לאנשים האחרים, שלא שיחקו בטלפון החכם, לחזות את המסלול שיבחר כדי להימנע מלהתנגש בו. על פי החוקרים תוצאות המחקר מראות שהימנעות מהתנגשויות והסתדרות בתבניות הן פעולות הדורשות שיתוף פעולה בין הצועדים, אם חלקם לא עושים זאת התוצאה היא הפרעה להולכי הרגל האחרים. זו השנה החמש עשרה ברציפות שבה חוקרים מיפן זוכים באיג נובל. נראה שביפן מרוצים למדי מהנושא, טקס הענקת הפרס שודר גם עם תרגום ליפנית ובמוזיאון העיר פוקואוקה אפילו מתקיימת תערוכת איג נובל עד נובמבר.
סרטון של כתב העת Science, שמראה איך שימוש בטלפון חכם בזמן ההליכה גורם להתנגשויות:
מדעי החומרים
חתן וכלות הפרס באקולוגיה הם חוקרים לועסי מסטיק מאיראן ומספרד. נאום הזכייה שלהם היה שיר סיכום של מחקרם לצלילי All You Need Is Love הדביק של הביטלס. במחקר בדקו החוקרים מה קורה לחיידקים שנמצאים על מסטיקים שאנשים לא מתחשבים סיימו ללעוס והדביקו למדרכות ולמקומות אחרים.
החוקרים קבעו את הרצף הגנטי של חיידקים החיים על חתיכות גומי לעיסה ברחבי העולם, וניתחו איך הוא משתנה עם הזמן. הם גילו, באופן לא מפתיע, שאוכלוסיות החיידקים הנפוצות ביותר על המסטיק הלעוס הן של סוגי חיידקים הנמצאים בחלל הפה. אולם עם הזמן אוכלוסיות אלה הופכות לנדירות יותר, ועל המסטיק מתפשטים חיידקים שהגיעו מהסביבה אליה הושלך.
לדעת החוקרים ניתוח אוכלוסיות חיידקי הפה הנמצאות על מסטיקים זרוקים יוכל לשמש לזיהוי פלילי, בדומה לניתוח DNA שנמצא בזירת פשע. אם כי כנראה לא יעשו זאת רק כדי למצוא את החצוף שהמסטיק שלו נדבק לנעל שלכם. נוסף על כך, החיידקים הגדלים על מסטיקים ישנים מסוגלים לפרק אותם. בידוד חיידקים אלה יאפשר אולי להשתמש בהם לפירוק ביולוגי של שאריות גומי לעיסה ושל חומרים דומים.
ניתוח גנטי של חיידקים המצויים על מסטיקים ישנים. "קיר המסטיקים" בסיאטל, ארצות הברית | ויקיפדיה, Visitor7
בתחום הכימיה ניתן הפרס לצוות חוקרים מגרמניה שמדד את החומרים הנדיפים שנפלטים בנשימה לאוויר הקולנוע על ידי הקהל, ובדק האם הם משתנים על פי סוג הסצנות בסרט: אלימות, סקס, מצחיקות, מותחות ועוד. הצוות גם ניסה לחזות מה סיווג הצפייה של הסרט המוקרן, כלומר אם הסרט מוגבל לצפייה מגיל מסוים, על פי הרכב החומרים שנפלטו – כגון אצטון, פחמן דו חמצני, פורמאלדהיד (פורמלין) ואיזופרן – וריכוזם. מטרת החוקרים היא ליצור מדד דירוג סרטים אובייקטיבי, אך הדרך לשם עוד ארוכה. לדבריהם אף חומר נדיף לא הצליח לחזות באופן אמין את סיווג כל הסרטים המוקרנים, אם כי נראה שהחומר איזופרן מבטיח: הוא אפשר לשייך בהצלחה סרטים לשלושה סיווגי צפייה מתוך החמישה הנהוגים בגרמניה. למרות זאת נראה שבעתיד הקרוב ההשפעה היחידה של החומרים שהקהל פולט בקולנוע תמשיך להיות על ריח האולם.
הפרס באנטומולוגיה (חקר חרקים) הוענק לקבוצת חוקרים מצי ארצות הברית שגילתה ב-1971 שהשיטה הטובה ביותר לקטול תיקנים בצוללת היא על ידי קוטל חרקים יעודי. מאוד מפתיע. ריסוס חומרים רעילים בצוללת הוא בעייתי, מאחר שמדובר בחלל סגור שגזים רעילים עלולים להישאר כלואים בו לזמן רב. לכן מרססים בצוללות כשהן עוגנות בנמל, וכשאפשר לאוורר אותן היטב לאחר הריסוס. עד המחקר של אנשי הצי המלחמה בתיקנים נעשתה באמצעות גז שהוא שילוב של אתילן אוקסיד ופחמן דו חמצני, שיטת הדברה לא יעילה במיוחד ומסוכנת גם לבני אדם. לעתים, במיוחד בחורף כשהאוויר בצוללת היה קר מספיק כדי שחלק מהגז יהפוך לנוזל, נותר בצוללת אתילן אוקסיד גם לאחר האיוורור והתרחשו מדי פעם מקרי הרעלה ואפילו מוות גם של בני אדם, לא רק של התיקנים.
חוקרי הצי חיפשו שיטה להדביר מקקים בלי להרעיל את צוות הצוללת. הם ריססו בתוך שמונה צוללות דיכלורווס (Dichlorvos), זרחן אורגני המשמש כחומר הדברה נגד חרקים. הריסוס קטל בין 97 ל-100 אחוז מהמקקים, ורמתו ירדה לרמה בטוחה לבני אדם לאחר שעה עד ארבע שעות איוורור. קוטל החרקים היעודי התברר כבטוח יותר, חסכוני ויעיל בהרבה מהגז. עם זאת, הרבה השתנה מאז 1971. דיכלורווס מזהם מקורות מים ורעיל לא רק לחרקים, לדוגמה הוא מסוכן במיוחד לדגים ועלול לפגוע גם בבני אדם. מסיבות אלו כבר ב-1995 הסוכנות להגנת הסביבה של ארצות הברית (EPA) הגבילה את השימוש בחומר, ב-1998 אסר האיחוד האירופי אסר על השימוש בו. משרד הבריאות בישראל צמצם באופן משמעותי את השימוש בדיכלורווס ב-2009.
איך הורגים תיקנים בצוללת? על ידי קוטל חרקים, דה. צוללת | Shutterstock, tsuneomp
חתולים מדברים
פרס איג נובל בביולוגיה הוענק לסוזן שוץ (Schötz) משוודיה שחוקרת את הקולות הרבים שמשמיעים חתולים, וכיצד הם משנים אותם כשהם מתקשרים עם בני האדם שלהם. שוץ החלה את מחקריה עם חלק מהחתולים הפרטיים שלה – רוקי, טורבו ודונה – שמשתתפים בכל מחקריה בנושא. היא הקליטה את קולות החתולים ועל ידי ניתוח פונטי, המשמש בדרך כלל לחקר מילים והגייתם, זיהתה את השונות בצלילי קריאות החתולים המגוונות.
בניגוד לקרוביהם הגדולים והקטנים החיים בטבע, חתולי הבית מדברים. והרבה. מאז שבייתנו אותם (או הם אותנו?) לפני כ-10,000 שנה הם למדו לתקשר עם בני אדם ולנסות להבהיר לנו, בצלילים ובתנועות, מה הם רוצים או איך הם מרגישים. למרות זאת, התופעה כמעט ולא נחקרה עד שהגיעה שוץ, שהראתה למשל שגובה הצליל של יללת חתולים עולה כשהם רוצים אוכל, אבל יורד כשהם בכלוב בדרך לוטרינר. בפרויקט הנוכחי שלה, מיאוזיקה (Meowsic), שוץ אוספת מידע נוסף על חתולים ובעליהם, כדי לנסות להבין איך חתולים ובני אדם משנים את המלודיה של קולותיהם כדי לדבר ולהבין אלה את אלה.
סרטון של אוניברסיטת לאנד השוודית, שמציג את המחקר על מיאוזיקה, המלודיה של קולות החתולים:
בטקס קבלת הפרס הדגימה שוץ באופן מושלם גרגור, סלסול (טריל), מְיָאוּ (יללה), חריקה, נהמה, יבבה, רטינה, קרקוש, נשיפה ועוד קולות חתולים, היא גם הודתה לצוות המחקר שלה – בני האדם והמייללים הדברנים.
כמו בכל שנה הטקס הסתיים במילים: " אם לא זכיתם בפרס השנה – ובמיוחד אם כן – אני מאחל לכם הצלחה גדולה יותר בשנה הבאה".
אתם מוזמנים לצפות בטקס המלא (אם יש לכם 89 דקות), לצחוק מהשטויות ואז לחשוב קצת:
The 31st First Annual Ig Nobel Prize Ceremony 2021 from Annals of Improbable Research on Vimeo.
הכתבה פורסמה לראשונה בבלוג "תיבת נעם – מחשבות ביולוגיות"
